נזר הקודש - מנחות רנט

חסר קדושת הזבח עבור הנסכים להיות ראוין לזבח אחר הזבוח באותה שעה. ד עמוד ב אמר ר' ינאי לב בי"ד מתנה אם הוצרכו הוצרכו ואם לאו יהי' לזבח אחר, ויש לעיין לראבר"ש דאמר שני דברים המתירין אין מעלין זה בלא זה, ומטעם זה בעינן שחיטה וגם זריקה, אם הפירוש דבעינן שניהם מצד עצמן, או דלמא דהעיקר הוא השחיטה כדכתיב בקרא זבח ונסכים והזריקה הוא רק תנאי להזביחה, מטעם דבלא זריקה אין כאן זבח, ומדברי זעירי דאמר אין הנסכים מתקדשין אלא בשחיטת הזבח לא בא לומר דלא בעינן זריקה, משום דע"כ לראבר"ש בעינן זריקה ג"כ, אלא בא לומר דלא סגי בקידוש כלי שרת, וכמו שפירש"י, והנה לכאורה נראה לומר דלראבר"ש שניהם מקדשין דאל"כ אלא אמרינן דשחיטה לחודא מקדשא וזריקה הוא רק תנאי, א"כ הוי בשחיטה ספק אם יש קדושה, וא"כ היאך מהני אח"כ למפרע והא אין ברירה, והנה אם אמרינן דתולה בדעת אחרים אמרינן ברירה אתי שפיר, והכא הזריקה מסתמא ע"י אחר, ופשיטא אם שחט זר דהזריקה ע"י כהן, ואפילו לפי מה שמסיק הש"ס דסגי בקבלה לראבר"ש מטעם כל העומד לזרוק, אמנם ע"כ הקבלה גם כן ע"י אחר, לפי שמסיק הש"ס ביומא כ"ה דאחר מקבל ולא השוחט אפילו אם הוא כהן, אמנם מבואר שם בגיטין דפליגי בזה אם תולה בדעת אחרים אמרינן ברירה, ופליגי בזה אביי ורבא, ורבא לא סבר לה כמבואר שם, אמנם כתבו שם התוס' ד"ה רבי יהודה, דרבא ע"כ סבר דבדבר שעומד להתברר בהכרח אמרינן ברירה, וא"כ הכא נמי עומד להברר בהכרח, ואמרינן ברירה, וא"כ שפיר יש לפרש לראבר"ש דעיקר הקדושה באה מכח השחיטה, וההכשר דאח"כ הוא בגדר תנאי. ה ונפק"מ בזה אם אמרינן דגם לראבר"ש העיקר הוא השחיטה, והקבלה וזריקה הוא בגדר תנאי, דלפי"ז יש לעיין היאך הדין לראבר"ש באופן שנשחט הזבח הראשון ונשפך הדם בין שחיטה לקבלה של הזבח השני הזבוח לפנינו, אם מהני הקבלה והזריקה של הזבח השני עבור הנסכים שהוקדשו להזבח הראשון, מי אמרינן דהתנאי בי"ד הי' גם באופן הזה דליהני קבלת הדם השני, יען דכיון דעיקר הקדושה חלה מפני השחיטה דהראשון, ורק משום תנאי להשלמה בעינן קבלה, ובזה מהני גם הקבלה דהזבח השני, אבל נראה דע"כ מוכח דזה לא מהני לראבר"ש, והוא מהא דאיתא לעיל דפריך הש"ס כמאן כרבי וכו' אפ"ת ראבר"ש וכו', וקשה מדוע לא משני הש"ס כפשוטו דמיירי שנשפך הדם בין שחיטה דהראשון לבין קבלה דזבח שני, ולמה להש"ס לדחוק דסבר כאבוה דאמר כל העומד וכו', וע"כ מוכח דאין מצטרפין קבלה דזבח שני לקדושי להנסכים עם הזביחה דהזבח הראשון, ואפשר דהטעם דלא הוי בגדר תנאי, אלא כן הוא עצם הדין דבעינן שחיטה, והכשר הזריקה, וממילא אין זה שייכות כלל לברירה גם כן, וכמו שנתבאר. א אמר רב חסדא שמן שהפרישו לשום מנחה זה פסול לשום מנחה אחרת וכו', הנה מבואר בסוגיא זו דהא דר"ח הלכה היא, ולית מאן דפליג עליו, ולפי"ז תמוה מדוע השמיט הרמב"ם דינא דר"ח, ומצאתי שעמדו בזה הקר"א, והלקוטי הלכות, ונראה דמפרש הרמב"ם דהא דר"ח שמחדש דין זה בשמן הוא אליבא דרבנן דר"מ דפליגי בתוספתא הובא לעיל ט"ו ע"ב לענין נסכים אם הוקבעו בשחיטה, דר"מ סבר דהנסכים הבאין עם הזבח הנקבעו בשחיטה כלחמי תודה, ורבנן סברי דהנסכים לא הוקבעו בשחיטה כמבואר שם, ואליבא דרבנן מחדש ר"ח דדוקא בנסכים סברי רבנן כן, מטעם דהנסכים לאו גופא דזיבחא הוא, משא"כ שמן למנחה דהשמן גופא דמנחה הוא כמבואר הכא בסוגיא, וזהו דינא דר"ח, אמנם הרמב"ם דפוסק כר"מ משום דסתם משנה דהכא כר' מאיר, ומחלוקת בברייתא וסתם במשנה. קיי"ל בסתמא דהמשנה, וכיון שהרמב"ם פוסק דבנסכים יש קביעותא בשחיטה דהזבח, א"כ פשיטא דבשמן יש קביעות מכח כש"כ מטעם דזהו גופא דמנחה.. ב כתב הרמב"ם בפרי"ב מפסוה"מ ה"ו וז"ל נסכים שקדשו בכלי שרת ונפסל הזבח, אם נפסל בשחיטה לא קדשו הנסכים ליקרב, נפסל מקבלה ואילך קדשו הנסכים ליקרב, שאין הנסכים מתקדשים ליקרב אלא בשחיטת הזבח וכו' יעוי"ש, והנה דבריו סותרים דהרי הרמב"ם כשיטת רבי דהזביחה לחודיא מקדשת, וא"כ מה זה שכתב נפסל מקבלה ואילך, דמשמע דלקדושת הנסכים בעינן נמי קבלה, וזהו כדברי ראבר"ש, דאמר בעינן קבלה ונתקדש הדם מטעם כל העומד, וזהו השגת הראב"ד, והנה מרן הכס"מ מפרש דמה שכתב הרמב"ם נפסל מקבלה היינו בקבלה עצמה יעוי"ש, אבל דוחק לפרש כן בדבריו, דלפי"ז מדוע כתב ואילך, דהיינו שארי עבודות הקבלה כמו שפירש בכס"מ, אבל קשה דזה פשיטא דאם בנפסל בקבלה נתקדש הנסכים, אם כן פשיטא דבנפסל בעבודות שאח"כ דיש בזה קידוש נסכים. ג ונראה לומר מילתא חדתא, והוא דבאמת גם לרבי דסבר דהשחיטה לחודיא מקדשת הנסכים ג"כ בעינן קבלה בכלי שרת, ואם נשפך הדם מצואר הבהמה להרצפה, לא נתקדשו הנסכים משום דשחיטה בלא קבלה, וגם אין דם לקבל מפני שנשפך הדם, באופן זה לא חשיבה השחיטה כלל שתהיה בכחה לפעול קדושה על הנסכים, וההבדל שבין רבי לראבר"ש הוא רק בזה, דלרבי לא נחשבת הקבלה לזריקה גם כן מטעם דלא סבר כל העומד וכו' וגם לא צריך לזה, כיון דסבר דשחיטה לחודיא מקדשת אבל עכ"פ בעינן שחיטה כמו שפעלה להיות דם כשר, אבל באופן שנשפך הדם מן הצואר, ולא נתקבל הדם בכלי הרי זה כאילו אין כאן שחיטה כלל, ואין כאן קידוש נסכים, כיון שאין דם לקרבן זה, וקרבן בלא דם לאו קרבן הוא. ד וראיה לזה נראה מהא דתנן בזבחים צ"ב דחשיב שם איזהו דם שלא היתה שעת הכושר כגון שקבלו פסולין את דמה, מבואר מזה דדם כזה שלא נעשה קבלה בכוס בכשרות, הרי הוא כאילו נשפך