נזר הקודש - מנחות רנה

או לאחד מבני חבורה, כתבו התוס' אפסח קאי, אבל בתמיד פשיטא דלא מיחייב משום אחד שבישראל יעוי"ש, והנה לכאורה תמוה מדוע ישונה תמיד מפסח, הלא כמו שפסח שייך לבני חבורה הנה כן שייך התמיד לכל ישראל, והם בעלים על התמיד, ואם אסור לשחוט התמיד על חמץ יהי' גם אם יש חמץ לאחד מישראל, ומצאתי בקר"א שעמד בזה בתמיה. ונראה דהנה זה ודאי דהתמיד אינו קנין לכל אחד מישראל, דפשיטא דקדשים לא הוי שלו, וביותר קדושת התמיד שהוא קדשי קדשים, ובעלמא פריך הש"ס והא לא הוי שלו, עי' זבחים קי"ד, וכל עיקרו של הקרבן ציבור השייך להציבור הכוונה הכפרה שייכה להציבור, ובשביל הכפרה הלזו גם כן לא שייך לומר דהוי הקרבן שלו, אפילו למאן דאמר בחולין מ' דקנין כפרה נחשב כשלו, אבל זהו דוקא בקרבן יחיד שמתכפר מקיבעא, אבל לא כך בקרבן ציבור שהכפרה הוא רק מקופיא, והרי גם בפרו של כהן גדול ביוהכ"פ רוצה הש"ס לומר דהכהנים המתכפרים לא חוי אלא כפרה מקופיא, ופשיטא בתמיד שעיקרו אינו בא בתורת כפרה, וממילא ע"כ יותר מכפרת קופיא לא הוי, ובכפרה כזו ע"כ אין לו קנין בהקרבן כמבואר בזבחים ו' לענין קרבן מנחה בשותפות, וזהו כוונת התוס' דבתמיד אינו פוסל כשיש לאחד מישראל חמץ. א עמוד ב תודה ששחטה על שמונים חלות חזקי' אמר קדשו ארבעים מתוך שמונים, ומסקנא דאם אמר לא יקדשו ארבעים אלא א"כ קדשו שמונים לכו"ע אינו קדוש, כ"פ בסתמא וכו' ואביי ור"פ סברי דסתמא נמי לקרבן גדול ופליגי אם כ"ש מקדשין שלא לדעת דחזקי' סבר דכ"ש מקדשין שלא לדעת וממילא קדשו ארבעים מתוך שמונים, והנה משמע מהסוגיא דלאביי ור"פ אפילו אם אמר בפירוש שאל יקדשו ארבעים אלא מתוך שמונים, ומ"מ אם כ"ש מקדשין שלא לדעת שפיר קדשו ארבעים, מטעם דדבריו אין בהם ממש, דהכ"ש עושין פעולתם בשלימות גם בלא רצון הבעלים, וכן מבואר בקר"א, יעוי"ש, ולכאורה קשה מדוע לא אמרינן דנתבטל ההקדש לגמרי, היינו דכיון דלא נתמלא רצון המקדיש בכולו נימא מתוך שבטל במקצת בטל בכולו, כמו דאמרינן בנדר שבטל מקצתו בטל כולו, ובטל כל עיקר ההקדש בלמפרע, ובזה שוב לא שייך כ"ש מקדשין שלא לדעת, דע"כ לא שייך קדושת כ"ש אם חסר כאן הקדושה מצד הנדר, דהרי אין כ"ש מקדשין חולין כמו"ש התוס' לקמן ע"ט ע"ב ד"ה ולתני. ב והנה לדעת הרמב"ן הובא בר"ן נדרים כ"ז דבנדר שהותר ע"י חרטה לא אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו, ובעינן דוקא פתח, והכא לא הוי אלא חרטה גרידא, בזה שרוצה לבטל הנדר של ארבעים אם לא יקדשו שמונים. ג והנה יש להעיר לשיטת הרמב"ן מהא דפריך בירושלמי נזיר פר"ג ה"ד בדין דהתוספתא במי שקבל עליו נזירות שתים, ומנה את הראשונה ונשאל עליה יצאה נזירות שנייה בראשונה ופריך ונימא נדר שבטל מקצתו בטל כולו, והלא שאני הכא דההיתר היה ע"י חרטה, וחכ"א הערני בזה, והנה בפשטות י"ל דהירושלמי פריך למ"ד דאין פותחין בחרטה, דאמוראי פליגי בזה בנדרים כ"ד, ועו"מ. ד עוד יש לומר והוא הנכון לפי דעת הרמב"ם פר"ז מעירובין דבהקדש לא מהני התרה רק ע"י פתח, ולא סגי בחרטה, וכן למד המחנא"פ בפירוש הרמב"ם בסי' ה' מה' צדקה, והנה בנזירות שם בירושלמי דמיירי שהפריש הקרבנות ושייכים להקדש, בזה לא מהני התרה ע"י חרטה, רק בעינן פתח מעליא לומר שאדעתא דהכי לא אקדיש, ואפשר שזהו נם דעת הרמב"ן, ובזה אתי שפיר גם לשיטת הרמב"ם. א אמר ר' זירא הכל מודים היכא ליקדשו ארבעים מתוך שמונים קדשו וכו' כי פליגי בסתמא וכו', והקשו התוס' אע"ג דר' יוחנן לית לי' ברירה היינו היכא דאינו מתברר לבסוף, אבל הכא קדשי כל היכא דאיתנהו, וכשבא להפריש ד' חלות של תרומה צריך להפריש י"א חלות מכל מין ומין דאי לאו הכי כיון דאין ברירה דלמא דחולין קא שקיל יעוי"ש, וקשה לשיטת הפוסקים דאין ברירה היינו ודאי ולא הוי אלא ספק, והטעם דאין חלות על הספק, וא"כ אין כאן קדושה כלל, וביותר לר' יוחנן לשיטתו דע"כ סבר דאין ברירה שגם ספק אין כאן מדאמר שם בגיטין דאף אחרון אינו פוסל, והיינו שאין ברירה בודאי, וכמאן דליתא דמיא, וא"כ קשה הכא לר"י היא יתקדש ארבעים מתוך שמונים כיון שאין ברירה, והנה אם אמרינן דהשחיטה מקדשת גם שלא מדעת בעלים אתי שפיר, וממילא הסכין מקדש כמה דצריך ויש כאן ארבעים חלות קדושות, כל היכא דאיתנהו, אבל הלא מבואר בהסוגיא דבאופן זה דאמר ליקדשו ארבעים מתוך שמונים קדשי אפילו למ"ד כ"ש אין מקדשין אלא לדעת, דדוקא בסתמא מבואר בסוגיא דתליא בפלוגתא אם כ"ש מקדשין שלא לדעת, וא"כ מבואר דאפילו אם אמרינן כ"ש אין מקדשין אלא לדעת, מ"מ אם אמר ליקדשו ארבעים מתוך שמונים שפיר קדשו, וקשה הא אין ברירה, מפני שאין מבוררים החלות הקדושין, וממילא אין כאן קדושה כלל. ב ונראה לפי הכלל שמסרו לנו בעלי התוס' שם בגיטין כ"ה דשאני בין דבר העומד להתברר בודאי, ובזה כתבו ליישב שיטת ר' יוסי דאמר בהא דחילול מעשר שני על סלע שתעלה בידי מן הכיס דאמר ר' יוסי לא חילל, ולגבי גט שכ"מ דמבואר בגיטין ע"ג מה היא באותן הימים לכי מיית הוי גיטא, משום דהתם עומד להתברר בודאי דע"כ או יחיה או ימות, אבל הכא יכול להיות שלא יבוא לידי הפרשה לעולם יעוי"ש, ודברי התוס' לכאורה מחוסר ביאור דלפי דבריהם תקשה סיפא דמודה ר' יוסי שאמר שאם אמר יהא מחולל על סלע חדשה שתעלה בידי מן הכיס, וקשה דלמא לא יעלה, ומצאתי ביש"ש בדין ברירה כתב לבאר לנכון, ודברים נכונים ומתוקים, ובזה יש לבאר כוונת התוס' הכא ג"כ והיינו דלענין להיות קדוש ארבעים מתוך שמונים ע"כ עומדים להיות מבורר, והיינו דכשיפריש י"א