נזר הקודש - מנחות רנג

אין להבגדים האלה מטרת העבודה, אז אין ממלאים את חובת החינוך. יד ואם נחליט כסברא זו האחרונה אתי שפיר הכא הסוגיא כפשוטה, דכיון דמיירי הכא לאחר תמיד של שחר אשר באה העת לפשוט את בגדי הזהב השמונה בגדים וללבוש את בגדי בוץ, נמצא דאין עתה להבגדים השמונה התייחסות לעבודת כהן גדול, וממילא אין יכולין למלאות את חובת חינוכם, וא"כ אם מלבישין את הכהן לחינוכו את הבגדי זהב הרי אין זה חינוך לכהן גדול, כיון שאין להם כעת מטרת עבודת כהונה גדולה, ועוד כיון שכעת עבודת כהן גדול בבגדי בוץ, וכשמלבישין אותו בגדי זהב, הרי אין זה לעבודת כהן גדול, ולהכי פשוט להש"ס שעתה אין כאן החינוך דריבוי בגדים, ואם יארע פסול בשעה שלובש בגדי זהב שפיר נתחנך בריבוי בגדים, ומיושב בזה עוד הרבה דברים, וכמהפך בצינורא אתי שפיר יען כי בזה הכהן גדול לובש שמונה כשצריך להפך בצינורא. טו שם ברש"י במה מחנכין אותו כתב וז"ל הרי עבודת יוהכ"פ שאחר התמיד בארבעה בגדים היא ובמה הוא ניכר שהוא כהן כהן גדול מעולם, והיכן יצא מהדיוטות וכו' יעוי"ש, והנה תחילת דברי רש"י שכתב דלאחר התמיד הוי עבודת יוהכ"פ בארבעה בגדים, אינו מובן דלאיזו מטרה כתב רש"י זאת, הלא עיקר הקושיא דהכהן לא נעשה מחונך לכהן גדול קודם עבודת יוהכ"פ, וא"כ מה בא רש"י ז"ל להשמיענו בזה בדבר ארבעה בגדים, ובדברנו הביאור דבא רש"י להודיענו כי יען שכעת עיקר עבודת כה"ג בארבעה בגדים, וא"כ אין לחנכו בריבוי בגדים, וכמו שנתבאר, ומדיוק לשון רש"י היטב, וגם בפירוש ר"ח מצאתי מדייק כן. טז שם ביומא, באבנט, היינו שמלבישין אותו אבנטו של כהן גדול שמשמש ביום הכיפורים בארבעה הבגדים, והוא של בוץ, ופירש"י באותן ד' בגדים עצמן יש היכר לכהונה גדולה, יעוי"ש, והיינו שבזה האבנט עצמו ישמש הכהן גדול עכשיו עבודת יום הכיפורים, וזה הוי חינוך מעליא, כיון שיש התייחסות האבנט הזה לעבודת כהונה גדולה, וזהו כדברנו. יז שם ביומא הניחא למ"ד אבנטו של כה"ג כו' אלא למ"ד אבנטו של כה"ג לא זהו אבנטו של כהן הדיוט, מאי איכא למימר, וגם בזה קשה מדוע אין מחנכין אותו באבנטו של כהן גדול של כל השנה, והנה לשיטת הרמב"ם דסבר בפר"י מכלאים שלא בשעת עבודה אסור, אתי שפיר הכא דאין מחנכין אותו באיסור, אבל לשיטת הראב"ד דכלאים שלא בשעת עבודה גם כן מותר תקשה מדוע אין מלבשין אותו האבנט של כהן גדול של כל השנה, ואפשר לומר דדוקא באופן שהותר אצלו כלאים בשעת עבודה, בזה סבר הראב"ד דהותרה לו גם שלא בשעת עבודה, משא"כ הכא דמיירי שאבנטו של כהן הדיוט, לא הי' בשל כלאים, וא"כ לא הותרה לכהן הדיוט כלאים כלל, ולא שייך אצלו להתירו בכלאים באבנטו של כהן גדול דכל השנה כולה, ולהכי לא שייך הכא חינוך באבנטו של כהן גדול דשאר ימות השנה, אמנם לפי דברנו לעיל אתי שפיר בפשוטו דכיון דעתה העבודה לכהן גדול באבנט של בוץ, להכי לא מהני לחינוך האבנט של כהן גדול דשל כל ימות השנה, וכמו שנתבאר לעיל. יח והא דלא קאמר הש"ס דמחנכין אותו במנחת חינוך שלו שמביא ביום חנוכו לכהונה גדולה, אמנם כיון שנתמנה ביום הכיפורים שאסור להקריב קרבן יחיד שאין זמנו קבוע, ולהכי אין כאן מנחת חינוך, וכן כתבו התוס' הכא במנחות ד"ה אחת, ולזה ציין בגיוה"ש ביומא שם, אמנם ע"כ אית לן לומר דבדיעבד אם לא הקריב המנחת חינוך שלו גם כן אינו מחלל עבודה, מדחזינן הכא שנעשה כהן גדול אעפ"י שלא הקריב את המנחת חינוך שלו, ומזה ראי' להא דכתב הרמב"ם בפר"ה מכה"מ הט"ז דבדיעבד עבודתו כשרה, ומצאתי במל"מ שם שהעיר בזה, רק מצאתי להעיר בדבריו שכתב וז"ל וכיון שכן ביוהכ"פ אינו מקריב חביתי חינוך לפי שהם קרבן יחיד ואינן דוחין את השבת יעוי"ש, מבואר מדבריו דדוקא מטעם זה שכשרה העבודה גם בלעדי המנחה שלו, להכי אין מקריבין אותה ביוה"כ, אבל אם היתה העבודה פסולה בלעדי המנחה דאז היתה דינה כקרבן ציבור ודוחה שבת ויוהכ"פ, ובאמת זה ליתא דע"כ כיון שאין זמנה קבוע מטעם דהרי הא יכולין לתקן כהן גדול עם המנחה מקודם, וא"כ אין זה זמנה קבועה ובאופן זה לא ניתן שבת להיות נדחת, אעפ"י שעתה כמו שהוא לפנינו אירע בשבת באופן שלא היה בידנו להכין מאתמול, כמו הכא שאירע הפסול עתה, אמנם כיון שמציאות של הדבר באפשרי מאתמול אין זה זמנה קבוע, ומבואר זה להדיא בירושלמי פסחים פר"ו ה"ג התיבון הרי מזבח שנפל בשבת הרי אינו ראוי לבנות מאתמול, הגע עצמך שנולדה לו יבלת הרי אינו ראוי לחתכה בשבת, מין יבלת ראוי ליחתך מאתמול יעוי"ש, והכי נמי פשיטא שאף אם היה הדין דמנחה שלו מעכבת את עבודתו דאז לא היו מקריבין את הקרבנות ביוהכ"פ מטעם חסרון כהן גדול, ובשביל שעבודת יוהכ"פ תלוי בו מ"מ לא נעשה המנחה קרבן צבור, וברור. יט והנה ראיתי בירושלמי פר"ז דשקלים ה"ג דאיתא שם האי דינא דכהן שהקריב טרם שהביא המנחה שלו דהגירסא דעבודתו כשרה, וזה הוי מקור לדינא של הרמב"ם, אמנם הגר"א ז"ל גורס פסולה וכתב שכן איתא בספרא פ' צו, ומביא שם במשנת אלי' ראי' לגירסת הספרא מהא דלא קאמר הש"ס ביומא ה' דעשירית האיפה א"ב דעשירית האיפה כתוב במלואים, ולימא א"ב עשירית האיפה למ"ד כל הכתוב בהן מעכב מעכבא, ולמ"ד כל המעכב לדורות וכו' וע"כ דגם לדורות מעכבא, וע"ד סוגיא דהביא המל"מ ראי' דאינו מעכב אדרבה משם ראי' דעצם החינוך מעכב מדפריך במה מחנכין ולא קאמר הש"ס שאני היכא דלא אפשר, וע"כ דעצם החינוך מעכב, ומשום דפשיטא להש"ס דבכל השנה עשירית האיפה מעכב לחינוך, וביוהכ"פ אי אפשר לחנכו בזה משום דמ"מ קרבן יחיד הוא ואינו דוחה