נזר הקודש - מנחות רנא

הכריע דהירושלמי פליג על ש"ס דילן וגם כשלא עבד מעולם אינו מקריב אלא שתים אחת בשביל החינוך, וזה יספיק גם לחינוך של כהן גדול גם כן, ואחת לעבודת היום, הכוונה הפשוטה שהוא המנחת חביתין שמקריב בכל יום, ולשון עבודת היום אתי שפיר טפי, והרמב"ם פסק כסוגיא דש"ס דילן, עכת"ד, והנה זה מסתבר בלשון עבודת היום, אבל יש להבין לפי"ז באיזה סברא פליגי הש"ס דילן עם הירושלמי. ג ונראה דתליא אם אמרינן דכהן גדול המתמנה אם יש בו גם הא דכהן הדיוט גם כן, או דלמא שרק כהן גדול ולא כהן הדיוט, ונפק"מ לענין זה עצמו למנחת חינוך עבור כהן הדיוט, דאם אמרינן שיש בכהן גדול גם קדושת כהן הדיוט, ממילא ע"כ צריך הוא מנחת חינוך גם עבור כהן הדיוט, אבל אם אמרינן שאין בכהן גדול קדושת כהן הדיוט, ממילא אינו צריך מנחת חינוך, אלא עבור כהן גדול לחודיא, ובספר אור שמח נחית לזה, ותלי לה בפלוגתא אם אבנטו של כהן גדול זהו אבנטו של כהן הדיוט, דלמאן דאמר אבנטו של כהן הדיוט של בוץ, ושל כהן גדול של כלאים, א"כ ע"כ שאין בכהן גדול הא דכהן הדיוט, וזהו שיטת הירושלמי, וש"ס דילן סוברת דאבנטו של כהן הדיוט הוא של כלאים, וא"כ יש בקדושת כהן גדול גם הא דכהן הדיוט, וממילא צריך שתים לחינוכו, והדברים נכונים. ד אבל אם מחויב להקריב החינוכין בעצמו, אינו מבואר בש"ס דילן, ורק בתוספתא איתא שעובדה בידו, והנה אפשר שזהו דוקא בהמנחת חינוך הראשונה, אבל השניי' אין קפידא, וזה מורה לשון הרמב"ם שכתב עובדה בידו בהראשונה, אבל בשניי' בשביל הכהונה גדולה אין קפידא גם אם מקריב כהן אחר, והנה דעת היש מפרשים בתוס' שאין קפידא מי הוא המקריב, ולהכי מפרש ביוהכ"פ, אבל זהו נגד התוספתא, ובלאו הכי דברי הי"מ נדחים כמו שהקשו התוס', ודברי הרמב"ם ברורים, כמוש"נ. ה הנה בדבר המינוי כהן גדול בשתים, במשיחת שמן המשחה ז' ימים זאח"ז, ובריבוי בגדים, ואם אין שמן המשחה מתמנה בריבוי בגדים לחודיא, היינו שלובש שמונה בגדים ופושטן וחוזר ולובשן ז' ימים יום אחר יום, כמבואר ברמב"ם פר"ד מכה"מ הי"ב י"ג, והנה בדבר הריבוי בגדים מבואר ביומא ה' דאיתא שם ריבוי ז' וכו' ופירש"י שישמש כהן גדול ז' ימים כשממנים אותו לכהן גדול וילבש ח' בגדים בשעת עבודה יעוי"ש, ותמוה טובא מניין לנו שצריך הכה"ג לעבוד ז' ימים האלה. הא בקרא פ' תצוה לא כתיב אלא שבעת ימים ילבשם הכהן תחתיו מבניו, דמשמע דסגי בלבישה גרידא, וגם במילואים לא היה אלא לבישה דכל העבודות היה משה משמש כמבואר, ומצאתי בגבו"א ליומא וברש"ש שעמדו בזה, והיא קושיא עצומה לרש"י, ואפשר ששיטת רש"י כשיטת הרמב"ם דסבר בפר"י מכלאים דבגדי כהונה שלא בשעת עבודה לוקה משום כלאים, ולפי"ז שיטת רש"י דיעבוד עבודה בימי הריבוי מטעם איסור כלאים שיש בזה, ולא דמי לפרישה דמלואים שהי' אהרן מלובש בשמונה בגדים אף שלא עבד עבודה היינו משום גזירת מלך, משא"כ לדורות בעינן שיעשה עבודה בימי הריבוי בכדי להציל איסור כלאים, וצריך לומר דשיטת רש"י כהרמב"ם פר"ד מכה"מ הי"ג דגם בלבישה ראשונה תיומ"י הוי כהן גדול, דאל"כ עבודתו פסולה מטעם ייתור בגדים, ולפי"ז אם בדיעבד לא עבד באלה הימים ימי הריבוי גם כן הוי לבישה מעליא, אך אפשר דהלבישה דאיסור לאו לבישה היא, וזהו כעין מהב"ע, וזהו שיטת רש"י דבעינן שיעבוד בשעת לבישה, ומדויק זה בלשון רש"י שכתב "וילבש בשעת עבודה", אמנם הרמב"ם אעפ"י שסבר דכלאים שלא בשעת עבודה אסור, ומכ"ז פסק בפר"ד מכה"מ הי"ג דלא בעינן שיעבוד עבודה בימי הריבוי, וע"כ סבר דכיון דהתורה ציוותה הלבישה הזו הרי זה לבישה דמצוה ממש, ואין בזה משום כלאים, ודעת הראב"ד בזה, עי' בכס"מ. ויש לעיין לשיטת הרמב"ם והראב"ד דלא מצרכו שיעבוד עבודה בימי הריבוי הבגדים אם מצרכו לכהפ"ח שיכנס להיכל בבגדיו, לפי מה שמבואר בתוס' ביומא שם ד"ה להביא שכתבו דהנכנס מחוסר בגדים להיכל או אפילו לבין האולם למזבח חייב על ביאה ריקנות, ולמידין זה ממלואים שכן היו עושין שם, וע"כ שזו הביאה למקום הקדוש הזה הרי זה לעבודה יחשב וחייב עליה משום מחוסר בגדים, אמנם דעת הרמב"ם דיש בזה מלקות בביאה ריקנית, ודעת התוס' לעיל כ"ז דזהו עבודה, ולפי"ז אפשר שהכהן הנכנס שם בבגדיו לעבודה יחשב, ואפשר שהיתה בהשתחוויי' דקיי"ל דהוי עבודה, עי' תוס' לעיל כ"ז, וא"כ אפשר שהביאה להיכל הי' מצרכו בהשתחוויי', משום דאפשר דזה היתה במלואים גם כן, וזה סגי לתקן הלבישה אשר על ידם נעשה כהן גדול, והיינו שיש בזה קצת עבודה, איברא שמלשון הרמב"ם משמע דלא הי' אלא לבישה גרידא, אבל לשיטת רש"י אפשר שרש"י יודה דזה סגי, ואם נחליט דהכניסה להיכל להשתחוות הרי"ז עבודה אפשר שסברת רש"י כן מפני שע"כ כן הי' גם במלואים, וצ"ע. ז שם ביומא, אין לי אלא שנתרבה שבעה וכו' נתרבה יום אחד מניין ת"ל אשר ימשח אותו ואשר ימלא את ידיו מ"מ וכו' יעוי"ש, מבואר מזה דלכתחילה בעינן שיתמנה כהן גדול ע"י ריבוי שבעה ומשיחה שבעה רק בדיעבד אינו מעכב, ויש לעיין כשמתקינין כהן אחר ביהכ"פ שמא יארע פסול בראשון מדוע אין עושין שבעה ימים הריבוי בגדים בכדי לקיים המצוה במובחר, ואין לומר דאין אנו חוששין לדברים שאינן מעכבין, ומהאי טעמא אין עושין פרישה להשני, אבל קשה הא אם יארע פסול תיכף לאחר התמיד אין כאן ריבוי בגדים כלל, ועוד דהכא משמע דריבוי יום אחד מעכב בדיעבד, ואילו ביומא י"ב ובזבחים י"ט בתוס' ד"ה כהן גדול הביאו בשם הירושלמי דכהן גדול מתמנה בפה ומסתלק בפה, ומשמע לגמרי בפה, וכל דיני כה"ג עליו. ח ונראה דזה נתנה התורה הרשות לבי"ד של הכהנים שברצונם לקדש כהן גדול, היכולת בידם על הרבה אופנים, אופן הראשון בריבוי שבעה,