נזר הקודש - מנחות רמז

כשנוטל אחת מעשרה או כשנוטל אחת מכל הבצק, ועפ"י אומדנא משער שזה הוי חלק אחת מעשרה. יא לכן נראה שכוונת הרא"ש הוא מטעם אחר והיינו דמדכתיב אחד מכל קרבן הכוונה שיהי' כל החלות שוות, וכמו שכתבו התוס' בזבחים שכתבנו לעיל, ודין הוא בהרמה, והרמב"ם סבר דדין זה לא נאמרה אלא למצוה ובאופן שעושה ארבעים חלות, אבל לא כשעושה ארבע חלות וכמו שכתבנו לעיל בביאור דברי התוס' בזבחים, ולהכי לא כתב הרמב"ם להאי דינא דבעינן עשר חלות שוות, דזה לא נאמרה בשמפריש בלישה, וכשמפריש חלה מן אפויות פשיטא שהחלות כולן שוות עפ"י אומדנא מטעם דבעינן חלק עשירי כדין תרומת מעשר. א עמוד ב ת"ר סלת ואפית אותה מלמד שנקחת סולת ומנין שאפילו חטין ת"ל ולקחת מ"מ, יכול אף בשארי מנחות כן ת"ל אותה, מבואר מזה דבכל המנחות נקחות דוקא סולת, ולא חטין, ופירש"י הטעם משום דאין הכל בקיאין לנפות יפה הלכך יקח סולת מנופה כל צרכו מן השוק, וכן פירש הרשב"א בחידושיו, והנה משמע מזה שזהו רק למצוה מן המובחר, והנה לפלא שלא הזכיר מזה הרמב"ם מאומה, וכבר תמה בזה הגאון מלבי"ם בהתוה"מ, ותירוצו אינו מחוור, וגם בלקוטי הלכות להגרי"ם שליטא תמה בזה. ב והנה לדעת רבינו הגר"א ז"ל, הובא בפירוש התו"כ להגרי"מ שליט"א בפ' אמור פרי"ח, שמפרש דלקיחת החטין למנחות מעכב בדיעבד גם כן, והנה תמה שם טובא מדוע יפסל בזה שהביא חטים ועשאן סולת והרי אפילו חסר הגשה כשר בדיעבד אעפ"י דכתיב בהדיא בתורה כש"כ בזה שלא לקח סולת בתחילה, יעוי"ש. ג ונראה דלפי המבואר דכל מצוה בלכתחילה אעפ"י שאינה מעכבת, אבל בעינן שתהי' ראוי להמצוה, וזה מעכב גם בדיעבד מטעם דכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת, וה"נ כיון שיש מצוה לקנות דוקא סולת, והיינו דמדכתיב ולקחת סולת המצוה שיקנה סולת דוקא, וממילא אם קנה חטים, הרי אינו ראוי עוד לקנות סולת, ומה שעשה סולת מן החטים הקנויות הרי אין בזה הקני' דסולת, - וממילא אינו ראוי סולת זה להיות בקיום המצוה דלקיחה, וזה מעכב בדיעבד, ואעפ"י שאפשר למכור החטים, או הסולת לאחר, ואח"כ לקנות ממנו הסולת, אין זה נקרא ראוי, מטעם דעכ"פ משעה שנכנסו החטים לרשותו אין כאן ראוי, זהו מה שנראה להצדיק שיטת רבינו הגר"א בזה. ד והנה גם הגאון בטו"א לחגיגה כ"ד מפרש דהדין בכל המנחות דנקחות דוקא סולת, ומפרש ג"כ דכמו שאינו יכול להביא חטין, כן אם יש לו חמין משלו, וכתב שהוא מכח כש"כ, דהשתא לקנות חטין ולעשות סולת אמרת לא, אלא צריך להביא לרשותו כשהוא כבר סולת, כש"כ שאינו רשאי להביא לחטין שגדלו ברשותו, ומסיק שם דאי אפשר להביא מנחות אלא אם כן קנה סולת מן השוק יעוי"ש, ומשמע שם דסבר דמעכב גם בדיעבד, וע"כ הסברא בזה כמו שנתבאר. ה והנה אם נפרש דהמצוה דמנחות דוקא בלקיחה דסולת, א"כ היאך יתפרש הא דפליגי בית שמאי ובית הלל בנתן לה חטין באתננה ועשאן סולת, אם חל על השינוי ג"כ איסור אתנן, וקשה הלא אף אם לא חל איסור אתנן על הסולת אכתי אינה יכולה להביא הסלת הזה, מטעם שלא לקחה סולת, ואפשר דהכוונה למכור לאחרים, אף על פי שדוחק הוא. ו ואפשר לומר דכוונת הרמב"ם שהשמיט לברייתא זו דמפרש ג"כ דסבר האי תנא דכוונת התורה ולקחת סולת, שהמצוה לקנות, אבל הרמב"ם סבר דזה תליא בפלוגתא אם נפרש לשון לקיחה בתורה שהוא לקנות, והוא משום דמצינו בפסח מצרים שאמרה תורה משכו וקחו לכם, ולמדו מזה בירושלמי קדושין פר"א דבהמה דקה נקנית במשיכה, וא"כ מפרש דהאי קחו הוא לשון קנין לקנות, ומזה נלמד דבהמה דקה נקנית במשיכה מדאורייתא, אבל לדידן דקיי"ל דמשיכה מדרבנן א"כ ע"כ אינו מפרש דקחו הוא לשון קנין אלא סתם קיחה שהוא לשון לקיחה לחודיא, וא"כ אינו מפרש הכא ולקחת סולת שהכוונה לקנות דוקא, וא"כ ליתא להאי דינא דברייתא, ומטעם זה השמיט ברייתא זו מהלכותיו. ז עוד נראה סתירה לדין זה מהתוספתא פר"ח דמנחות דאין מביאין מנחות מן הטבל, ואם בעינן לקיחה סולת דוקא, א"כ הרי"ז לוקח אחר מירוח, ופטור ממעשר, לשיטת הרבה פוסקים, וזהו גם כן שיטת הרמב"ם בפר"ב ממעשר ה"ב, וא"כ אין זה טבל מדאורייתא, וע"כ דסבר האי תנא דליתא להאי דינא, ושפיר השמיטה הרמב"ם. א דף עז עמוד ב' ת"ר והקריב ממנו מן המחובר וכו ופירש"י שיהיו כל החלות ביחד בשעת תרומה, וברש"י כת"י פירש שיהיו בכלי אחד ליטול תרומה, ונפק"מ בין הפירושים נראה דלרש"י אין זה הדין מטעם קדושת קדשים, אלא דין בתרומה, ונפק"מ דלא בעינן שיהי' חיבורן ביחד בכלי שרת בשעת ההרמה, אבל לרש"י כת"י בעינן שיהיו מחוברין ביחד בכלי שרת, והיינו שחידוש דין הוא מצד קדושתן, והנה בתוס' כתבו פירוש הקונטרס שיהיו כולן בכלי אחד כשיטול התרומה, וזהו כשיטת רש"י כת"י, והתוס' כתבו דאין צריך אלא מוקף בעלמא כמו ממנו דכתיב בתרומה, והיינו דסברי התוס' שאין דין זה מצד הקדושה, אלא מצד התרומה, ולכן כמו דבעינן מוקף בתרומת מעשר, כן בעינן מוקף בתרומת לחמי תודה, ומה שהקשו מהא דהקומץ רבה דמשמע דבעינן בכלי שרת יעוי"ש, תמוה טובא דשאני התם דבעינן קמיצה בכלי שרת ופשיטא דלא מהני בשני כלים, משא"כ תרומת לחמי תודה דלא בעי כלי שרת מטעם הקדושה דכבר קדושין הם בשחיטת הזבח, ומצאתי בר"ש פר"ג דמע"ש משנה י"ב שנחית לזה יעוי"ש. ב ונראה להוכיח דע"כ דין תרומה הוא ולא דין קדשים, והוא מהא דמצינו דיכול להפריש