נזר הקודש - מנחות רמד

בה קמיצה, אין צריך פתיתה אלא מה שהוא קומץ, ולא המנחה כולה, וממילא במנחת חוטא של כהנים דסבר ר"ש דנקמצת, ע"כ יש פתיתה בכדי לקמוץ והשיריים הקרבין לעצמן אין בהן פתיתה. ג והנה סברת רבנן מוכרח דע"כ איכא מצוה דפתיתה על המנחה כולה, דאל"כ אלא אמרינן דהמצוה דפתיתה אינה אלא על חלק הקמיצה, א"כ למ"ל קרא לפתיתה כלל, הלא בלאו הכי אנו יודעין דבעי מנחה פתיתה כיון דאי אפשר לקמוץ בלא פתיתה, ובלא הבדלה, דהרי עיקר מצות הבדלה דאיכא במנחת ישראל הוא רק בשביל הקומץ, ובזה יובדל מנחת כהנים דלא בעי הבדלה מטעם דאין קומצין, וע"כ צריך לומר דהפתיתה היא מצוה בפני עצמה, וכן מצאתי בחידושי הרשב"א, אבל תקשה לפי"ז לר"ש דסבר דלא הוי הפתיתה מצוה בפנ"ע, וכל עיקרה לא נאמרה רק מפני הקמיצה, וקשה למ"ל קרא, הלא לא סגי בלאו הכי, וצריך עיון, ואפשר לומר דסבר ר"ש דעיקר קרא בא ללמדנו דיש מצוה דפתיתה לעשותן דקין, וזהו דסבר כתנא דבי' ר' ישמעאל דסבר דפותתן עד שמחזירן לסולתן, וזהו על שיעור הקומץ לר"ש, וחידוש דין הוא בקומץ לעשותה דק. ד עוד נראה דר"ש סבר דיכול לעשות פתיתין פחות מכזית גם כן, ובזה פליג על רבנן, דרבנן סברי דפותת וקופל עד ארבעה, ור"ש סבר דפותתן עד כזית, וזה מתאים לפירש"י כת"י שפירש דהא דתנן וכולן פותתן כזית ר"ש קאמר לה, והיינו דלר"ש עיקר האי דנאמרה פתיתה לא למען עצמותה, ולא למען הקמיצה כי זה ממילא מובן דבעי פתיתה, כי אי אפשר לקמוץ בלא פתיתה, ועיקר הא דנאמרה פתיתה הוא בכדי להורות דבעינן כזית. א אמר רב יוסף האי חביצא דאית בה פירורין כזית מברכין עליה המוציא וכו' אמר רב יוסף מנא אמינא לה דתניא הי' עומד ומקריב וכו' נטלן לאוכלן אומר המוציא לחם מן הארץ ותנן וכולן פתיתים כזיתים, ויש לעיין לפי מה שפירשנו דר"ש סבר דרק לקומץ בעי פתיתה, ולא השיריים, והנה הכא בשיריים מיירי דלאבילה, וקשה הא כהשיריים אין פתיתה כלל לר"ש, וההכרח לומר דזה לא כר"ש, ותקשה לרש"י כת"י דפירש דזהו מדברי ר"ש. ב והנה לפי"ז ע"כ אחת משתים, או דהמשנה זו הסיפא דלא כר"ש, או דאמרינן דר"ש סבר דכל המנחה בעי פתיתה, אבל זה אי אפשר לומר כמו שדייקנו לעיל דמדמסיים ר"ש בייתור דברים וכל שאין בהן קמיצה אין בהן פתיתה, ע"כ מוכח דלא הי' פתיתה בהשיריים, וא"כ ממנפ"ש תקשה לרש"י כת"י כמו שכתבנו לעיל. ג ונראה אה דיש מקום לומר דבאמת המנחה כולה בעי פתיתה לר"ש גם כן, רק הבדל יש ביניהם דמה שנצרך לקומץ עושה פתיתה גם לפחות מכזית, בכדי שתהי' הקמיצה בנקל, והשיריים פותתן עד כזית, והמשנה הא דתנן וכולן פותתן כזיתים הוא דברי ר"ש כמו שפירשו כת"י. ד ובזה יש לפרש כוונת הרמב"ם בפירה"מ שכתב וז"ל אמר רחמנא פתות אותה פתים, ואמרו אותה פתים ולא פתי' פתיתין ר"ל שאינו מפליג בפתיתה, רק לא יהיו פחות מכזית, ואותה הפתיתה שהיא כזית כופל אותה עם ארבע ואינו מבדיל כדי שלא יהיו פיתייה פתיתין עכ"ל, מבואר דמפרש הא דכופל לארבע היינו מכזית, ודבריו תמוהין טובא, א) הלא בעינן שלא תהי' הפתיתין פחות מכזית כמבואר בגמ', והרמב"ם עצמו כותב כן בראשית דבריו, וא"כ היאך כתב אח"כ דאותו כזית כופל עד ארבע, ב) הלא מבואר בסוגיא זו מדפריך לרב יוסף מהא דתנן דפותתן בכזית דמבואר דלא היה בפחות מכזית, אבל יש לומר דכוונת הרמב"ם בזה דתרי אופני פתיתה היתה, והיינו דהפתיתה לקומץ, היה כופל הכזית עד ארבע, אבל השיריים לא היו פתיתין בפחות מכזית, ובזה יש ליישב רש"י כת"י גם כן, הא דתנן וכולן פותתן בכזית ר"ש קאמר לה, והיינו דהקומץ היו פותתין בפחות מכזית ג"כ בכדי שיהיה יפה לקמיצה, והשיריים היו פותתין לכזית, ושפיר קאמר הש"ס דפריך לרב יוסף מהא דתנן וכולן פותתן בכזית, ולפי"ז יתפרש המשנה בדברי ר"ש שאמר וכל שאין בהן קמיצה אין בהן פתיתה, דע"כ הכוונה על השיריים כמו שכתבנו לעיל, ע"כ הכוונה שאין פתיתה לפחות מכזית, אבל יש בהן פתיתה לכזית, ולפי"ז גם ר"ש סבר מצוה דפתיתה שהיא מצוה בפני עצמה, - אבל הבדל יש בין קומץ להשיריים. ה והנה אח"כ ראיתי להרב ברטנורא מפרש המשנה הא דתנן וכלן פותתן כזיתים דסיפא דמתניתין לאו ר"ש קאמר לה אלא דברי הכל היא דלאחר שעושה פתיתין כזיתים כופל כל זית לשנים ושנים לארבעה, ותמה עליו התוס' חדשים דהרי מבואר בסוגיא הכא וברכות ל"ו דלאחר הפתיתה נשארו כזיתים דהרי רב יוסף יליף מזה דמברכין המוציא רק על כזית יעוי"ש, והנה לפי מה שפירשנו לדברי הרמב"ם בפירה"מ דהבדל יש בין הפתיתה דהקומץ להפתיתה דשיריים, וסיפא דהמשנה בשיריים מיירי, והרמב"ם דכתב בדבר הפתיתה דכזית שכופל עד ארבעה בקומץ מיירי אתי שפיר גם פירוש הברטנורא, דע"כ אזיל בזה לשיטת הפירה"מ. ו איברא דהרמב"ם בספר הי"ד בפרי"ג ממעה"ק לא כתב כמו שכתב בפיה"מ, אלא כתב דפותת כל חלה לשנים ושנים לארבעה, ונראה דהרמב"ם סבר דהמשנה הא דתנן וכולן פותתן הוא דברי ר"ש כפירש"י כת"י, אבל רבנן סברי דכל המנחה כולה היה כופל לשנים ושנים לארבעה, והיינו דלר"ש יש לזה הכרח בכדי שיתפרש המצוה דפתיתה שתהיה מצוה גם בלעדי הפתיתה דלקמיצה, כדלעיל אות ג', אבל לרבנן דסברי דכל המנחות ישנן בפתיתה אתי שפיר כפשוטה, אבל לפי"ז יש להעיר מדוע הביא הרמב"ם להאי דינא דכולן פותתן בכזית שם בפרי"ג מה' מעה"ק ה"י, והיינו דלרבנן כיון שכל המנחה הוא כופל רק לארבעה, ובהכרח שיש בכל חתיכה יותר מכזית, וממילא שאין בזה מצוה לפתיתה בכזית, וא"כ תמוה מדוע כתב הרמב"ם להאי דינא דהמשנה וכולן פתיתין כזיתים, דלפי מה שביארנו האי דינא