נזר הקודש - מנחות רמג

ג ובזה יש לפרש התוספתא בפר"ח דמנחות דתניא שם חלות טעונות בלילה ורקיקה משיחה, נמצאת אומר כשר בחלות פסול ברקיקין, כשר ברקיקין פסול בחלות, והיינו משום דלא אפשר לשנות מהטעם הזה כמו שביארנו, ואין זה ענין להא דלא בלל כשר, וכן להא דלא משח כשר, כדלעיל, אבל תמהני מדוע השמיט הרמב"ם להתוספתא. ד כתב הרא"ם הובא בלח"מ פרי"ג ממעה"ק ה"ח דאם שינה ועשה משיחה בחלות ובלילה ברקיקין פסול, וכתב עוד וא"ת דלמא הא דכתב בחלות בלילה וברקיקין משיחה אינו אלא למצוה אבל לעיכובא לא, דהא דרשינן ק"ו כבר תירצו בזה בפר' אלו מנחות אמר רבא לא לישתמיט קרא דלכתוב חלות משוחות ורקיקין בלולות, אלא ע"כ לומר דלעיכובא הוא חלות בבלילה ולא במשיחה, ורקיקין במשיחה ולא בבלילה, ע"כ, ודבריו תמוהין טובא לכאורה הלא הק"ו בש"ס הוא לומר דליבעי תרווייהו דהיינו דהחלות תהי' בלולות וגם משוחות, וכמו כן הרקיקין יהי' משוחות וגם בלולות, ועל זה משני דלא אמרינן כן, אלא מצוה חדא בכל אחת מהן אבל מעולם לא ס"ד דתנא לומר דיהי' מותר לשנות, ועל זה מסיק דאסור, משום דלא מיירי מזה, והלח"מ הקשה כן. ה אבל נראה דהוקשה להרא"ם דהיאך נפרש דס"ד לומר דליבעי חלות תרתי בלילה וגם משיחה וכמו כן רקיקין משיחה ובלילה, דכיון דהמנחה נפסלת בריבוי שמן, וזה ודאי דלא מסתבר לומר דלחלק השמן לשתים דא"כ אין זה ק"ו לגרוע מחדא מצוה ולהכחישה וכמו שכתבנו לעיל, להכי מפרש הרא"ם דכוונת התנא בהק"ו דהחלות יהי' ניתרות בשתיהן, היינו באחת משתיהן או בבלילה כמו שכתוב בתורה, ומהק"ו יש ללמוד דליתכשרו גם במשיחה, וכמו כן הרקיקין ליתכשרו בשתיהן במשיחה הכתוב בתורה, וגם בבלילה הבא בלימוד הק"ו, אבל זה לא מסיק אדעתי' דליבעי תרווייהו בחדא מנחה, אלא יתכשרו באחת משתיהן, ועל זה משני תלמודא דכיון דלא נזכר בתורה משיחה בחלות, ובלילה ברקיקין, ע"כ כוונת התורה שלא לשנית, וזה ברור בכוונת הרא"ם, ויהיה לפי זה דינא דהתוספתא מתאמת עם הש"ס דילן. - ו ומה שהקשה הלח"מ עוד מהא דלא בלל כשר, זה גם כן לא קשה, מטעם דלא שייך להא דלא בלל ולא משח, דשאני הכא דליתנהו בקיום, והוי כמו אינו ראוי למצוה דבלילה, ולמצוה דמשיחה, וכמו שכתבנו לעיל, ובזה תקשה טובא להרמב"ם שהשמיט כל עיקר האי דינא דשינה. ז ונראה דהרמב"ם מפרש הסוגיא כמו שפירשנו לעיל דהכוונה דאי לאו דמעמי' קרא שפיר הוי אמרינן דשניהן תרווייהו בעי' היינו דהחלות מעונות בלילה ומשיחה, ורקיקין טענין משיחה ובלילה, ואז הי' הדין דהיו טעונין שמן כפול מצד הדין שמפני הק"ו היינו למידין דכוונת התורה אשר מלבד השיעור הקצוב בבלילה עוד יש להוסיף לוג שמן הנאמר במשיחה ברקיקין, וכמו"כ גם ברקיקין יש להוסיף עוד שמן לבלילה, וכמו שכתבנו לעיל, ממילא אין להוכיח מהסוגיא לפסול בשינה ועשה לחלות משיחה, ולרקיקין בלילה, וסבר גם כן דמטעם זה אם לא עשה להחלות בלילה, אלא משחן לבסוף גם כן אין לפסול כיון דעכ"פ שיעור השמן נתן להמנחה אח"כ בהמשיחה, ומקרי ראוי לבילה מטעם דבידו ליתן השמן בכל עת ובכל שעה, והרי"ז כאילו נתן דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה הוא, וממילא לא הוי יותר מלא בלל דכשר, וכמו כן ברקיקין כשנתן השמן בהסולת ועשה בלילה, ולא עשה משיחה, ג"כ אין לפסול, דהרי פסק הרמב"ם בפרי"ג הי"א שם דלא משח כשר, ואם בשביל זה שאינו ראוי למשיחה עתה מטעם דאסור להוסיף שמן, סבר הרמב"ם דאין זה מעכב, כיון דסיבת אינו ראוי הוא מצד אחר, ומפרש הרמב"ם לפי"ז דהתוספתא אזלא אליבא דרבי שמעון דסבר לא בלל פסול כמבואר לעיל דף י"ח וכלשון א"נ בתוס' שם ד"ה ור"ש דלר"ש דבעי כהן מעכבת הבלילה, יעוי"ש, וכן מפרש הרמב"ם, וממילא לר"ש גם משיחת הרקיקין מעכבת, וזהו טעם השמטת הרמב"ם לדינא דהתוספתא, וראיה לזה מדלא תנן בפר"ק דחולין האי כללא דחלות ורקיקין מה שכשר בזה פסול בזה, כמו דחשיב שם כל הני כללא, ולפי מה שפירשנו אתי שפיר, משום דהאי כללא לר"ש דוקא, ולדידן לא סברי לן, ושפיר השמיט הרמב"ם לתוספתא זו, וזה נראה ברור בס"ד. ח והנה לשיטת הרמב"ם דמכשיר בשינוי מעשיהן מחלות לרקיקין ומרקיקין לחלות, ולפי"ז כשר בחלות כשנתן חצי לוג לבלילה, וחצי לוג למשיחה, וכן ברקיקין, כשעשה ונתן מחצה לבלילה, ומחצה למשיחה, ויש להעיר דזה תליא בבעי' דגיטין ט"ז חצי' בטבילה וחצי' בנתינה. א עמוד ב משנה, מנחת ישראל וכו' מנחת כהן משיח לא הי' מקפלה, ביאור הדבר דמנחת כהן משיח נמי בעי פתיתה דכתיב פתיתה בהדיא במנחת חביתין של כהן משיח, אלא שלא הי כופלה לארבע אלא כופל אותה עם שנים, כן פירש הרמב"ם בפיה"מ, וזהו גם כוונת רש"י שפירש כשאר מנחת כהנים, וכן מבואר ברמב"ם פרי"ג ממעה"ק ה"י דבכל המנחות הי' כופל לארבעה, היינו בין מנחת ישראל ובין מנחת כהנים,אלא שבמנחת כהנים אינו מבדיל, ושם בה"ה במנחת כהן משיח כתב כל פתיתה כפולה לשנים. ב ר' שמעון אומר מנחת כהנים ומנחת כהן משיח אין בהן פתיתה מפני שאין בהן קמיצה, נראה דפליג ר"ש עם רבנן בעיקר הסברא דפתיתה, דר"ש סבר דרק מפני הקמיצה הוצרכה, ורבנן סברי דפתיתה היא מצוה בפני עצמה, דלרבנן בעי כל המנחה פתיתה, ולר"ש לא בעי פתיתה רק מה שהוא קומץ, ומדויק דברי ר"ש שחוזר על דבריו ואומר וכל שאין בהם קמיצה אין בהם פתיתה, דקשה הלא אמר דמנחת כהן אין בהן פתיתה מפני שאין בהן קמיצה, ומדוע הוסיף עוד פעם ואומר וכל שאין בהן קמיצה וכו', אבל נראה שמוסיף דגם במנחה שיש