נזר הקודש - מנחות רמא

כר"ש, זה לא קשה דהסוגיא עדיפא משני דאתיא המשנה גם לרבנן כמבואר שם. יג מניין לכהן שבא ומקריב קרבנות וכו' בשגגה מלמד שהכהן מתכפר על ידי עצמו וכו', וקשה מדוע לא ילפינן מפר של כהן גדול ביוהכ"פ דמתכפר ע"י עצמו, ואפשר לומר דשאני התם דלא הוי הקרבן על חטא ידוע, וגם אם יצוייר שלא נעשה שום חטא בשנה זו גם כן מקריב פר, וזהו מפני שהוא חובת היום, אבל יש לעיין מפר העלם דבר של פר כהן משיח שחטא, דג"כ הכהן גדול בעצמו מכפר כמבואר במגילה ט' אין בין כהן משוח וכו' פר הבא על כל המצות, ופירשו התוס' פר כהן משוח שחטא בשוגג בדבר שזדונו כרת, ובזה קשה מדוע לא ילפינן דכהן מתכפר ע"י עצמו בשוגג, ומצאתי בטו"א שעמד בזה, וכתב דשאני התם משום דלא אפשר, ואין דנין אפשר משאי אפשר יעוי"ש, אבל קשה דהלא פליגי תנאי בזה, ותיקשה למ"ד דנין אפשר משאי אפשר, ונראה דיש לומר דשאני כהן גדול דעובר בשמנה בגדים, וכפרתו מרובה, וגם ציץ מסייע לו, ואין מזה ראיה לכהן הדיוט. א עמוד ב ומאי בזו לאפוקי ממאן דאמר שתי הלחם הבאות בפני עצמן לשרפה אתיין קמ"ל דבזו יפה כח כהנים, והנה האי מ"ד הוא רב יוסף לעיל מ"ו דמפרש הברייתא דתניא שם שתי הלחם הבאות בפני עצמן יונפו ותעובר צורתן ויצאו לבית השרפה, והיינו דמפרש שם רב יוסף דשרפה הוא מן התורה, וזהו מצוותן, ולשיטת רב יוסף ע"כ תנא ברייתא סבר דבזה לא יפה כח הכהנים, ותנא דמשנתנו סבר דשתי הלחם בלא כבשים נאכלין, אבל להני אוקימתא אחרנייתא דמפרשי כוונת התנא דברייתא דנשרפות מטעם גזירה דרבנן לא שייך כאן לאפוקי, והיינו דתנא דמתניתין סבר גם כן הני חששות, אשר כדאי בשביל זה לגזור גזירה דשרפה, וגם הרמב"ם בפירה"מ בפר' התכלת שפירש בהא דאמר ר"ע שם דהכבשים אינן מעכבין את הלחם דהלחם נאכל ג"כ יעוי"ש, ע"כ כוונתו לעצם דין התורה, אבל ע"כ מודה לתנא דברייתא דשתי הלחם הבאות בפני עצמן יוצאות לבית השרפה, ואינן נאכלות, והוא מטעם החששות שחשו לזה שם בסוגיא, וכן פסק להלכה בפר"ח מתו"מ הט"ז. ב והנה בתוספתא דמנחות פר"ו איתא בדברי ר"ע בלשון זה שתי הלחם מעכב את הכבשים כיצד יעשו יניפו ותעובר צורתן ויצאו לבית השרפה דברי ר"ע, ע"כ, ופשטות הדברים דהאי כיצד יעשו אכבשים קאי, והיינו דבאופן שיש כבשים בלא לחם, אלו הכבשים יונפו ויצאו לבית השרפה, וכן פירש המפרש, ודבר זה מבהיל, הלא כיון דסבר ר"ע דהלחם מעכב את הכבשים, א"כ בשחסר לחם אין מקום לכבשים כלל, ופסולים הם, וא"כ מה שייך לומר ינופו, ולדעתי נראה דהפירוש בתוספתא דהאי כיצד יעשו אאידך דינא קאי דהיינו באופן השני דחסר כבשים, והכבשים אינם מעכבים הלחם, על זה קאמר התנא כיצד יעשו ינופו ויצאו לבית השרפה, ותנא לישנא קלילא נקט, אבל כוונתו על דין הלחם, וברור. ג שם במשנה, כל המנחות הנעשות בכלי טעונות ג' מתנות שמן וכו' ופירש"י כגון מחבת ומרחשת, ומשמע דמנחת הסולת ומנחת העומר לא בעי ג' מתנות שמן, ויש לדייק מהא דתנן לעיל ס"ז ע"ב בא לו לעשרון נתן עליו שמנו יצק ובלל, הרי מבואר דיש במנחת העומר שלש מתנות, וכן הדין במנחת הסולת, כמבואר ברמב"ם פרי"ג ממעה"ק ה"ה, וכן משמע מדברי רש"י לקמן ע"ה ד"ה סולת, וכן מבואר בתוס' לקמן ד"ה מה להלן, וגם מסוגיא מוכח מדלא ממעטין אלא מנחת מאפה, וא"כ תמוה מדוע נקט רש"י מחבת ומרחשת. ואפשר דכוונת רש"י באלו הנעשות במעשה אפייה, ונעשות בכלי שרת, וזהו לאפוקי מעשה אפיי' שאינה נאפה בכלי שרת, וזהו מנחת מאפה תנור, דאין אפיי' בכלי שרת, משום דסבר דאין התנור מקדשן, וזה בא ממועט כמו שקאמר הש"ס, אבל אין זה במשמע להיות ממועט גם הא דמנחת העומר ומנחת הסולת, משום דאלו אינן באות באפייה כלל, וממילא אינם בכלל זה, וממילא ישנם בדין שלש מתנות, וכוונת רש"י ליישב הא דלא ממעט הש"ס גם מנחת הסולת ומנחת העומר דלא הוי גם כן בדמיון למנחת מחבת ומרחשת, וכמו שדייקו בזה התוס' ד"ה למעוטי, ותירצו דשאני מנחת מאפה תנור דלא הוי כלי שרת יעוי"ש, וע"כ כוונתם דבזה עדיפא מנחת הסולת ומנחת העומר דעכ"פ כלי שרת בעי, ועיין במנח"כ, ועל זה מפרש רש"י דהתנא מיירי באפויות, וממעט מאפה תנור, ולא אלו שאינן אפויות. ד למעוטי מנחת מאפה תנור, והנה רש"י ותוס' פירשו דלא אימעט אלא מיציקה, אבל מתן שמן ובלילה יש גם במנחת מאפה תנור, אבל מדברי הרמב"ם בפרי"ג ממעה"ק ה"ח מבואר דאין במנחת מאפה תנור אלא בלילה לחודיא, והמל"מ שם בד"ה עוד למדנו מבאר דבריו יעוי"ש, שמחליט שכן דעת הרמב"ם - ה תנו רבנן ואם מנחת מרחשת קרבניך וגו' מלמד שטעונה מתן שמן בכלי וכו' ומה להלן יציקה ובלילה אף כאן יציקה ובלילה, וכתבו התוס' לקמן ד"ה מה להלן היינו משום דבמחבת כתיב יציקה אחרונה, ובמרחשת כתיב מתן שמן בכלי בתחילה, על זה מלמדנו הגז"ש ליתן של זה בזה, ואחר כך איתרבו כולהו מנחות מדכתיב מנחה גבי מחבת, יעוי"ש, ולכאורה הא מחבת גופה נלמד בגז"ש ממרחשת וא"כ הוי דבר הלמד וחוזרת ומלמדת בהיקש, ודבר זה בעי' היא בזבחים נ' ולא איפשטא, לכן הנכון בזה כמו שכתב השיט"מ דהגז"ש מלמדנו דלא נימא דכל חד וחד במה דכתיב בה הוי דוקא, אבל לאחר הלימוד הגזרה שוה ילפינן במה מצינו. א דף עה ת"ר סולת בלולה מלמד שנבללת סולת רבי אומר חלות בוללן שנאמר חלות בלולות אמרו לו והלא לחמי תודה נאמר בהן חלות ואי אפשר לבוללן אלא סולת, ופירש"י דמעט שמן כזה אינו יכול לבלול חלות, והכוונה דחלות גדולות ומרובות מן העיסה, ויש להעיר דאפשר דהחלות