נזר הקודש - מנחות כד

כשרין אלא אחרי שעלו על הבמה, [היינו גם שארי פסולין לבד מפסולי דם אשר בלא"ה אין ללמוד מבמה, כמבואר בתוס' נדה מ'] דבזה לא רבתה תורה לומר דלא ירדו, וא"כ פסול בע"מ אם אמרינן דבבמה אם עלה לא תרד, אבל במזבח במקדש תרד, - וזה מוכח מדקאמרה הסוגיא דחידושא דרב לב"ב דהו"א דלא מהני חזרה בשארי פסולין, ומבמה לא ילפינן, ואעפ"י שחידש רב דב"ב מכשיר בחזרה, זהו מצד שכן הוא דין ב"ב, אבל לא מטעם ילפותא דבמה, - והיינו דמכמה לא ילפינן באופן הזה, דגם בבמה הדין דאם עלה לא תרד. יב והנה בהא דקאמרה הסוגיא מבמה לא ילפינן, פירש"י דהיינו מזמן הקודם טרם נתכהן אהרן, - והקשו התוס' דמשמע מפירש"י דאחר שנתכהן אהרן אסור זה בבמה והא מבואר זבחים קי"ח איש להכשיר את הזר, ועוד מצינו שאול ושמואל שהקריבו בבמה, יעוי"ש, - ובאמת תמי' רבתי לרש"י, וביותר אם נפרש דדעת רש"י דזר אסור בבמה, - ונראה דבאמת לא עלה על דעת רש"י לומר דזר פסול בבמה, - אלא כוונת רש"י דע"כ סברת הש"ס דפריך מבמה לא ילפינן, היינו במה כזו דשייך בה עבודה, - משא"כ במה קטנה דזר כשר בה אפשר לומר להכי זר מותר בה משום דלא שייך בה גדר עבודה, והרי"ז כמו שחיטה בזר דאמרינן דאין ללמוד מטעם דלאו עבודה היא, - הנה כמו כן יש לומר על כל עיקר עבודת הבמה דלא נחשבים לעבודה, - לכך פירש"י דכוונת הסוגיא במה גדולה היינו במשכן והוא טרם שנתכהן אהרן דהתם ע"כ עבודה היא, - וא"כ מצינו לפעמים דזר כשר, - ומ"מ קאמר הש"ס דאין ללמוד משם יען דעדיין לא הי' שום כהונה בעולם, היינו שלא היתה עדיין כל עיקר דין כהונה, ואין לנו ללמוד הכשר לאחר שנבחרו כהנים, - ומה שכשרים זרים בבמ"ק גם אח"כ, שאני התם דלא חשיבה עבודת הבמ"ק לעבודה, לגבי עבודת המקדש, ומצאתי בחידושי הרשב"א שנחית לפרש כן. יג אבל יש לתמוה לפי"ז לפירש"י זבחים ס"ח גבי טומאות בית הבליעה דעוף לענין מליקת זר דקאמר שם הסוגיא ונילף מבמה ופירש"י שם משום דאין כיהון בבמה, יעוי"ש, והיינו דזר כשר בה, - ולפי מה שכתבנו לא שייך למילף מבמה, משום דאיכא למימר דשאני התם דלא נחשב עבודת במה לעבודה, ומדוע באמת לא פירש"י התם כמו הכא, - ואפשר לומר דסברת רש"י דהתם מיירי למ"ד דעוף ישנו גם בבמ"ק והוא לשיטת ר"מ דסבר כן בזבחים קי"ז והיינו דסבר דיש מנחה בבמה, ומאן דסבר דיש מנחה סבר גם כן דיש עופות כמבואר שם, ולדידי' אם אמרינן דנוהג קרבנות בעופות, והיינו גם למחוסרי כפרה, - נמצא דבמה פועלת הכשר כמו מזבח דבמה גדולה, וא"כ אין לומר דעבודת במ"ק לא חשיבה עבודה, - ושפיר יש ללמוד לדידי' מבמה קטנה גם כן, והכא מיירי הסוגיא למ"ד אין מנחה בבמה, ואין עופות בבמה, - ולכן הוכרח רש"י לפרש דהכוונה במה טרם שנתכהן אהרן, - והיינו דרצה רש"י לפרש הכא הסוגיא לכו"ע. - יד כתב הרמב"ם בפרי"א מפסוה"מ ה"א כל המנחות שקמצן אחד מן הפסולים לעבודה הרי הם פסולות, - והנה מסופקני אם מיירי דהקמיצה חיתה בלא נתינה בכ"ש לשם קידוש, או"ד דמיירי שעשה קמיצה שלימה במילואה, - ולא מצאתי למי שמבאר בזה, - והנה לכאורה זה תליא בפלוגתא דתנאי אליבא דבן בתירא דסבר דמהני חזרה בכל הפסולים, דאיכא תנאי דסברי דב"ב מכשיר בחזרה דוקא בלא קידש, ודקידש מודה, ואיכא דסברי דאף בקידוש מתיר בחזרה, כמבואר בסוגיא, והנה אם אמרינן דב"ב דוקא בלא קידש מתיר בחזרה, - א"כ ע"כ לרבנן דב"ב גם בלא קידש נפסל הקמיצה, - אמנם לאידך תנאי דסברי דגם בקידוש מתיר ב"ב כחזרה, א"כ אפשר לומר דרבנן פליגי על קידוש, אבל בלא קידוש יודו רבנן דמהני חזרה. - טו והנה מבואר בסוגיא דאיכא תרי לישני אליבא דב"ב מה דעתו בדברי ב"ב, וא"כ לא מוכרע מילתא, ויש לילך לחומרא בדאורייתא דהיינו דב"ב בקמיצה לחודיא מתיר בחזרה, ורבנן דפליגי ע"כ סברי דבקמיצה לחודיא פסלה, ואפשר שזהו דעת הרמב"ם דכתב סתם קמיצה. טז אמנם תמוה בהא דאיתא יומא כ"ט תני אבוה דר' אבין וכו' אלא קמיצה ניהדרה ונקמצה וכו' והקשו בתוי"ש הא לא מהני חזרה לרבנן דב"ב, ותירצו דבלילה הרי היא כמנחה בכלי חול, יעוי"ש מבואר מזה דבקמיצה בכלי קודש שוב לא מהני חזרה לדידן, - אמנם יש לדחות דשאני התם דע"כ מיירי שהיתה גם המנחה בכלי קודש, - כדין קמיצה. יז כתב הרמב"ם בה"ד קמץ ער שהוא בחוץ ונכנס לפנים, יחזור ויקמוץ בפנים וכשר, - ותמוהני מדוע מהני חזרה לדידן דק"ל כרבנן דב"ב, ואיזה הבדל יש בין לילה לחוץ, - והנה כמו שברור להתוס' דלרבנן לא מהני חזרה בקמיצה דלילה, - אם לא מטעם זה דבלילה דין של הכ"ש ככלי חול, - אמנם בחוץ ע"כ אין לומר דדינם של הכ"ש ככלי חול, - איברא שמצאתי במל"מ פר"ה מתו"מ ה"ז כתב דאין כ"ש מקדשת כי אם בפנים, ומציין להרמב"ם סוף פר"ד מפסוה"מ, - אמנם לא מצאתי זה ברמב"ם. יח ועוד דאם נחליט בדעת הרמב"ם דגם ע"י קמיצה לחודיא נפסל הלא פשיטא שאין בזה שום קדושה בקמיצה דזר, וא"כ אין הבדל בזה בין קמיצת זר לקמיצה דחוץ, - ואפשר לומר דשאני קמיצה דזר דעכ"פ קומץ מכ"ש, - משא"כ בקמיצה דחוץ דהכלי אין בו קדושת כ"ש והרי היא כקומץ מכלי חול, - והרי זה בדמיון לילה, כפי פירושם של התוס' ביומא, - וצ"ע. יט אמנם כיון שדין הרמב"ם הוא מהתוספתא פר"ה דמנחות כמבואר וזה ודאי דדוחק לומר דסתמא דברייתא כב"ב, - וא"כ ע"כ גם רבנן מודו לזה, וא"כ ע"כ מוכח מזה דכלי שרת בחוץ אין