נזר הקודש - מנחות כג

ב"ב כתבו דבשמאל דאית לי הכשר ביוהכ"פ הו"א דמודה ב"ב דהוי עבודה ולא מהני חזרה, וזה היפוך בסברת הש"ס הכא, - ומצאתי שעמד בזה בקר"א, - ונראה דסברת הש"ס לפי הס"ד דלא מהני חזרה בכל הפסולין, וממילא מסתבר לומר דשאני שמאל דכיון דאית לי הכשר ביוהכ"פ, אין כאן פסול חיובי, אבל סברת התוס' לפי המסקנא דבכל הפסולים מהני חזרה, וא"כ ע"כ גם בכל הפסולים, אין כאן פסול חיובי, רק פסול שלילי, וא"כ שוב י"ל דעדיפא שמאל לענין קביעות, - ביאור הדברים דאם אמרינן דכל הפסולים הוי פסול חיובי ולא מהני חזרה, אז יש לומר דפסול שמאל יש לו הכשירא ביוהכ"פ לא הוי יותר מפסול שלילי נרידא, ומהני חזרה, אמנם אם אמרינן דכל הפסולים לא הוי יותר מפסול שלילי, ועבודה שלהם כמאן דליתא דמי, א"כ מסתבר לומר דעבודת שמאל יש בזה ענין עבודה, לענין קביעות, וזהו סברת התוס' לפי המסקנא. - ה מכשיר הי' בן בתירא בכל הפסולין, וכו', - יש לעיין היאך סבר בן בתירא בטמא יחזיר, הלא כיון דטמא בזבח עושה שיריים, אלמא דעבודה היא, ובשלמא לשיטת הראב"ד דסבר בפר"א מפסוה"מ הכ"ח דדוקא לאחר זריקה עושה שיריים אתי שפיר,- משא"כ לשיטת הרמב"ם דבקבלה לחור עושה שיריים, א"כ מדוע בקומץ סבר בן בתירא דיחזיר, - ונראה דבזה לכו"ע אין כאן הדין דטמא עושה שיריים, והיינו דקמיצה שהיא עבודה ראשונה במנחה, ובמקום שחיטה דהקרבן עומדת, כידוע, אלא שההבדל ביניהם דשחיטה כשרה בזר, וקמיצה טעונה כהן, אבל עכ"פ כיון שהיא עבודה ראשונה ובמקום שחיטה דקרבן עומדת, לכן אין מקום לומר דהקמיצה דפסול תעשה שיריים, ואפילו לשיטת הרמב"ם דסבר דטמא עושה שיריים בדם, היינו דוקא בעבודה שניי' שהיא קבלת הדם, ועבודה שניי' בקומץ שהיא במקום קבלה, היינו הקידוש קומץ בכלי שרת לאחר הקמיצה שטעון קידוש כלי שרת, והוא במקום קבלה, - משא"כ פעולת הקמיצה בודאי שאין טמא עושה שיריים, וברור. ו עתה ראיתי בספר טהרת הקודש למנחות הקשה היאך מכשיר ב"ב בטמא הלא עושה שיריים, - וכתב דבלא"ה צ"ל דאף שמכשיר בכל הפסולין ע"כ חוץ מטמא, מפני שהמנחה נטמאת, עכת"ד, - ולפלא שלא הביא דעת הראב"ד דלדידי' אין הטמא עושה שיריים רק לאחר זריקה, והכא לדעת הראב"ד אפשר בחזרה, - ובעיקר דבריו תמוה טובא, א) דהש"ס נקט כל הפסולין, ודוחק לומר שאין טמא בכלל, ב) אם אמרינן דאין טמא בכלל, ממילא גם טבו"י ומחוסר כיפורים, שג"כ טמאים הם לקדשים, אינם בכלל, ג) הלא הרשב"א בחידושיו למנחות כתב בהדיא דהמנחה כשרה היא, דמיירי באופן שלא נטמאת המנחה כולה, ד) הלא יש לפרש באופן שהקריבו והציץ מרצה, וכמו שכתבנו לעיל. - סו"ד הביאור ע"כ כמו שכתבנו לעיל דלא שייך כאן טמא עושה שיריים, מטעם דקמיצה במקום שחיטה היא, וכמוש"נ. ז גמרא, ונילף מבמה וכו' ולכאורה הלא בבמה רק זר כשר, ולא שארי פסולין השנוין במשנה, וכיון שב"ב אכולהו פליג, וכולהו הני פסולין גם בבמה, - ונראה דמזה ראי' לזה שכתבו התוס' זבחים י"ב ע"א דאפילו שחיטת לילה למ"ד אם עלה ירד, מ"מ בבמה לכו"ע לא ירד, - הרי מבואר מדבריהם דבמה מקדשת פסולין, ממילא כל הפסולין השגוין בהמשנה בבמה לא ירד, - וכוונת הסוגיא דכיון דבבמה לא ירד, נמצא דיש הכשר, וכיון שכן יש להתיר לכהפ"ח שלא יופסלו לעולם דלא מהני תיקון. ח אמנם כל זה ניחא לפירוש התוס' דמפרשו במח=ה דהכא היינו במה קטנה דזר כשר בה, אבל לפירש"י דמפרש האי במה דהכא היינו המשכן טרם שנתכהן אהרן, דאז לא הי' עדיין דין כהונה, נמצא דמיירי במזבח ממש קשה טובא הא שם כל הפסולין לא אמרינן אם עלה לא ירד, וצ"ע. - ט גמרא וכי תימא מבמה לא ילפינן והתניא מניין ליוצא שאם עלה לא ירד וכו' תנא אזאת תורת העולה סמיך, ופירש"י דהא דנקט במה אסמכתא היא יעוי"ש, - ביאור הדברים דהנח אסמכתא דהכא דין הוא, כמבואר בנדה מ' ועו"מ, - והיינו דמניין לנו לומר דרבתה תורה יוצא וכדומה, זה אנו יודעין מסברא דאלו שכשרין בבמה, מסתברא דעליהם אמרה תורה לרבות, - והנה לפי"ז יש לעיין מדוע לא אמרינן הכא ללמוד מבמה, לומר דאלו הכשרים בבמה, מסתבר לומר דלא נפסל הכא באלו, באופן דלא מהני תקנה, דהלא אין אנו באין ללמוד דין הכשר רק לומר דלא נפסל באופן דיש תקנה בחזרה, ואדרבה הסברא נוטה לומר דזה שכשר בבמה, אינו נפסל נם במקדש, ואפשר לתקוני', היעלה על הדעת דבבמה כשר לכתחילה בזה האופן, ובמקדש פסול אפילו באופן שישנו בחזרה י ונראה לומר דכוונת הסוגיא לענין שארי פסולין דגם בבמה אינם כשרים לכתחילה, רק אם עלו לא ירדו, ובאלו אין לומר האי לימוד דכיון שבבמה אם עלה לא ירד, להכי לא יופסלו הכא, דמסתבר לומר דכיון דלכתחילה פסול זה נוחג בבמה, להכי אפשר לומר דבמקדש עושה פסול אף באופן דאפשר בחזרה, דלא מהני חזרה, ולהכי אשמעינן רב דגם בכל הפסולין הדין דמהני חזרה לב"ב. יא ומזה יש לפשוט ספק אחד מה שיש להסתפק היאך הדין בכל הדברים אשר בבמה לא תרד אם עלו, - אם אמרינן כן גם במקדש דלא תרד כמו שאינו יורד בבמה אם עלו, - והנה מסוגיא זו דאמרה אשר לא ילפינן מבמה מהדין דאם עלו לא ירדו מבמה, - א"כ גם כן לא ילפינן מבמה לשאר פסולין שלא ירדו, אלא אמרינן דתרד, דדוקא אלו שכשרין בבמה לכתחילה בזה אמרינן דבמקדש אם עלה לא ירד, ולהכי ע"כ אלו פסולין שבבמה אינן