נזר הקודש - מנחות רלט

הקרבנות, ובדבר הענין השייך למזבח, אם לקבל ממנו הקרבנות השייכים לנזירות, וכשמיעטה התורה עכו"ם מנזירות, הכוונה להקרבנות דהנזירות שאינו בקרבנות נזיר, והכוונה על קרבן עולה דוקא, והוא לפי מה דקיי"ל דאם גילח על אחת משלשתן יצא, וא"כ סגי גם בעולה לחודיא, והאי עכו"ם כיון דבר קרבן עולה הוא שפיר יש מקום לומר בנזירות דיביא קרבן עולה, בזה משמיע לנו קרא בני ישראל נודרין ואין עכו"ם נידרון, לומר שאינו בנזירות להביא שום קרבן, אף קרבן עולה, והיינו שאין בו שום חלות דנזירות באופן שנהי' אנחנו מחויבין לקבל ממנו קרבן עולה עבור נזירתו. - יח ומזה אנו יודעין שאין עכו"ם מתחייב להיות מחויב בקרבן נזיר, מפני שאין הנזירות חלה עליו, אבל עדיין אין אנו יודעין שאינו יכול להביא קרבן עולה עבור נזירתו בתור נדבה, לומר שאעפ"י שהתורה לא חייבה אותו בקרבן עולה, אבל הוא רוצה להביא קרבן עולה עבור נזירותו בתור נדבה, על זה מיעטה התורה שאין מקבלין ממנו, וזה ודאי דאילו לא כתבה תורה המיעוט דבני ישראל הוי אמרינן לאידך גיסא דדוקא אם בא בתור נדבה היינו שלא קבל עליו להיות מחויב בנזירות אין מקבלין ממנו, אבל אם קבל הנזירות בתור חובה, מקבלין ממנו גם הקרבן עולה, על זה אשמעינן דלא חל עליו חובה גם כן באופן שנהיה מחויבים לקבל ממנו הקרבן עולה. יט והטעם בזה שמיעטה התורה לעכו"ם מקרבן עולה הבא ע"י נזירות, ואעפ"י שהנזירות גם כן ענין נדבה, אבל הענין בזה שכיון שאין העכו"ם נודר אלא עולה, ובנזירות יש שלשה קרבנות, ואין נדר לחצאין, וזה ממועט מדאמרה תורה עולה מיותר לומר דדוקא במקום שנאמרה עולה לחודיא, ולא בקרבן שיש עוד קרבנות עם העולה, וכן פירש"י ורגמ"ה. ב וסייג לדברי אלה דברי המאירי בנזיר שכתב וז"ל הגוים אין להם נזירות, כלומר אף על פי שנתחייבו בענין הקרבנות לנדר ונדבה, ונזירות הרי הוא בדין קרבן, מ"מ התורה מיעטתם מדין נזירות, שנאמר דבר אל בני ישראל, ולא לגוים עכ"ל, ולכאורה דבריו תמוהים, הרי מסוגיא מוכח דמזה נלמד דאין חלות לעצם הנזירות, אבל לקרבן ממועט מן קרא דעולה, וכיון שהתחיל רבינו המאירי מדבר הקרבן, הי' לו להביא הקרא דעולה, אבל לפי מה שפירשנו אתי שפיר דעיקר הלימוד מן בני ישראל גם כן לקרבן נתמעטו, וכמו שנתבאר, ונכון הוא בס"ד. א דף עד במזיד היכי משכחת לה בזדון שבועה וקמ"ל דגם בזה כהן בעצמו יכול להקריב קרבנו, ויש לעיין בעיקר הדין דשמיעת הקול דמביא קרבן על זדון כשוגג, וקשה לשיטת הפוסקים דבפעם אחת נעשה מומר, ואם כן היאך מקבלין קרבן מן המומר, איברא דבמומר לשארי עבירות לבד ע"ז ושבת, לא הוי מומר רק אם שנא בחטא, וזהו גם דעת הרמב"ם בפר"ג ממעה"ק ה"ד וז"ל היה מומר לעבירה, והוא מפורסם וידוע לעשותה והורגל בה בין להכעיס בין לתיאבון אין מקבלין ממנו קרבן לאותה עבירה יעוי"ש, ומשמע מזה דגם בעובר להכעיס ובמזיד בעינן שיהי' הורגל בה, דאז דינו כמומר, אבל בפעם אחת לא נעשה מומר, וזהו דדוקא בעבירה דשבת וע"ז נעשה מומר בפעם אחת ולא בשארי עבירות, וא"כ אתי שפיר הא דשבועת הפקדון, אף במזיד ומיירי בפעם הראשון, מקבלין ממנו קרבן, אמנם ע"כ לא כן דעת הפוסקים בעושה להכעיס, והוא דעת הר"י הביאו היש"ש בחולין סימן ו' דבעושה להכעיס אפילו בפעם אחת דינו כמומר, וכן הכריע הש"ך ביו"ד סי' ב' סקט"ז בשם הפוסקים, וזהו דעת הט"ז ביו'"ד סי' רנ"א, וכיון שהכרעתם דבלהכעיס אפילו בפעם אחת למומר יחשב, ודינו כעכו"ם, ולפי"ז יש לעיין לענין קרבן דפשיטא דלשיטת הני פוסקים אין מקבלין קרבן ממנו. ב ודברי הרמב"ם שכתב דגם בלהכעיס בעינן הורגל בה, תמוה לפי מה שפסק הוא עצמו בפרי"א מה' גזילה ואבדה ה"ב דאוכל נבלות להכעיס הרי הוא אפיקורוס, יעוי"ש, ומשמע אפילו בפעם אחת, וכן כתב הרמב"ם בפר"ד מה' רוצח ה"י, - ומשמע אפילו בפעם אחת יעוי"ש, וכן יש להוכיח מסוגיא דע"ז כ"ו ע"ב דפריך שם אמ"ד מומר להכעיס הוי מין מיתיבי אכל פרעוש אחד או יתוש אחד הרי זה מומר, והא הכא דלהכעיס הוא, והיינו דלא שייך תיאבון באכילת פרעוש או יתוש וכדפירש"י, יעוי"ש, הרי מבואר דגם בפעם אחת הוי מומר, ופשיטא שאין מקבלין ממנו קרבן גם כן ומדוע כתב הרמב"ם דבעינן בלהכעיס ג"כ הורגל בכך, וצריך עיון. ג והנה בהחלטה שאין מקבלין קרבן מן העושה להכעיס אפילו בפעם אחת, קשה היאך מביאין על זדון שבועת העדות ושבועת הפקדון בשעשה במזיד וגם בהתראה דלוקה גם כן, כמו שרוצה הש"ס לומר בשבועות ל"ז, ותמוה היכי הוי ס"ד דש"ס שם לומר דמייתי קרבן בהדי מלקות, וקשה הא כיון דלוקה וקבל התראה, והתיר עצמו למלקות, אין לד עושה להכעיס יותר מזה, ואם כן היאך מקבלין ממנו קרבן. ד ונראה דבשעשה המומר תשובה מקבלין ממנו הקרבן, וכמו שכתב הרמב"ם בפר"ג משגגות ה"ז וז"ל והמומר לעבירה משאר עבירות אין מקבלין ממנו חטאת על אותו החטא, כיצד מומר לאכול חלב שאכל חלב בשגגה והביא חטאתו אין מקבלין ממנו עד שיחזור בתשובה, - הרי מבואר דבעושה תשובה מקבלין קרבן ממנו, אבל זהו דלא כמו שמוכח מסוגיא דחולין להיפך, והוא בהא דאיתא בחולין ה' ע"ב שהקשו התוס' למאי איצטרך למעט באינו שב מידיעתו הא הוי זבח רשעים תועבה, ותירצו דמיירי שעשה תשובה יעוי"ש, וע"כ כן גם לרבנן דממעטי מומר דלא מהני תשובה. דאל"כ מדוע לא קאמר הש"ס כשפריך מ"ב לימא דאיכא בינייהו בשעשה תשובה, וע"כ דלא מהני תשובה לכו"ע, וכן מדייק המל"מ, ודברי הרמב"ם יש לפרש ג"כ דלא פליג בזה אתוס', והא דכתב הרמב"ם דמהני תשובה, -