נזר הקודש - מנחות רלח

סד"א דמיירי במומר הא קיי"ל דאין מקבלין קרבן ממומר, והנה אפשר לומר דמיירי באופן שהי' כשר בשעת החטא, והי' שב מידיעתו, ונתחייב בקרבן, ואח"כ נעשה מומר, היינו מומר לעבירה זו, דמדינא מקבלין ממנו הקרבן, ועל אופן מומר זה כיוונו התוס' אבל עיקר הא מילתא יש להסתפק אם מקבלין הקרבן של מומר הזה, ובאמת הסתפק בזה המל"מ בפר"ג משבועות ה"ז ד"ה ודע דהא וכו' וכתב שם דאין מקבלין הקרבן ממנו, ומביא ראי' מדברי התוס' שבועות י"ז בהא דאמרינן אי בת"ח חדא הוא דמחייב אעפ"י שהוא מזיד על הפרישה, מ"מ על הכניסה חשבינן לי' שב מידיעה דאימא יצר אלבשי' ע"כ הרי מוכח דס"ל דאי לאו סברא זו דיצר אלבשי' היה פטור על הכניסה כיון שנעשה מומר אח"כ, אבל אח"כ דחה זה המל"מ שם מטעם דהביאה נחשבת לעבירה אחת, וכיון שהי' מזיד בפרישה חשיב כאילו הי' מומר ומסיים שם בספק יעוי"ש, והנה לפי"ז יש לפשוט הספק מדברי התוס' דסברי דבאופן זה שהיה כשר בשעת החטא, ואחר כך נעשה מומר, דמקבלין ממנו הקרבן, ועל אופן מומר כזה כיוונו התוס', ונפשט ספיקו של המל"מ. יא בא"ד ויש לומר דאי לאו איש איש הוה אמינא בבעלי מומין הוא דקאי בלאו, אבל תמימים נהי דליכא לאו איסורא מיהא איכא, ודבריהם תמוהין טובא דאם אין מקבלין קרבן מעכו"ם, א"כ אין זה הקדש כלל, אלא חולין בעזרה, וא"כ לא שייך ליחייב משום מקריב בע"מ, וכבר הקשו הברכה"ז ועוד אחרונים. - יב ונראה דמיירי שהקדיש הנכרי להקריב בבמה ושם מותר בע"מ לב"נ בבמה דידי', ואף שיש להסתפק אם קדושת במה הוי קודש גם למזבח שבביה"מ, אבל נראה דשפיר נחשב קדושת קרבן שהוקדש לבמה להיות קרב למזבח ג"כ, ונראה שכן משמע מסוגיא דזבחים ק"ו דמידרש לאיסור שחו"ח להני קרבנות שהקדישן בשעת היתר הבמות, והקריבן בשעת איסור הבמות שיש בזה משום שחו"ח, וא"כ מוכח דמחויב להקריב קרבן זה שהוקדש בשעת היתר הבמות שאין לה אלא קדושת במה, וראוי להיות קרבן במזבח שבביה"מ, וכן יש להוכיח לדעתי מדבדי התוס' זבחים קט"ז ע"ב ד"ה אסור לסייען שהקשו תימה לר' יוסי דאמר לעיל מ"ה דקדשי עכו"ם השוחטן בחוץ חייב לא הו"ל למיתני לשון אסור יעוי"ש, ולכאורה הא דקדשי עכו"ם שם מיירי שהקדיש העכו"ם להקריבן בביה"מ על המזבח, והכא בקדשי במה איירי דהיינו במה שלהן, וע"כ דסברי התוס' לדבר ברור דהקרבן שהוקדש לבמה ראוי גם להיות קרבן על המזבח, וממילא אם יש חיוב שחו"ח על קרבן עכו"ם אין הבדל אם הוקדש להיות קרבן במזבח או בבמה שלו, ומזה יובן דברי התוס' הכא דאי לא רבתה תורה שמותר לקבל קרבן עכו"ם למזבח הו"א דתמימים איכא איסורא ובבע"מ איכא ל"ת, והיינו שהוקדש לקרבן בבמה, והוי קרבן מעליא, ואסור להקריבו משום מום שבו. יג בא"ד ועוד יש לומר דהאי קרא בקרבן צבור מוקמינן לי' בתו"כ וכו' וקמ"ל קרא שאין מקבלין ממנו קרבנות של עצמו, מיהו השתא דאשמעינן איש איש דמקבלין מהן נו"נ מוקמינן נמי קרא בבע"מ יעוי"ש, ולכאורה קשה כיון דבאמת דרשינן מהאי קרא שאין מקבלין מן העכו"ם לשום קרבן צבור, א"כ לא ידענו דאסור להקריב קרבן עכו"ם בע"מ, והנה אפשר לומר דתרתי שמעינן מהאי קרא, ומדויק בלשון התוס' שכתבו מוקמין נמי, דמשמע מדבריהם שתרתי שמעינן מהאי קרא, וגם הרמב"ם יליף מהאי קרא תרתי, והיינו שבפר"ג ממעה"ק ה"ב מביא דרשת הספרא שאין מקבלין מהם קרבנות, וסבר ג"כ דאין להקריב בע"מ מהאי קרא כמו"ש בפר"א מא"מ, וע"כ דסבר הרמב"ם דתרתי שמעינן מינה, אבל דוחק הוא. יד ונראה דיש ק"ו לידון דאסור להקריב בע"מ מקרבן עולה של עכו"ם, ומה ישראל שמקבלין מהם לקרבנות צבור, ומ"מ אסור להקריב קרבנם בע"מ, בן נכר שאין מקבלין ממנו לקרבנות צבור פשיטא שאין מקריבין קרבן שלהם כשהוא בע"מ, ומה שהוא מותר בבמה להקריב בע"מ אינו ענין למזבח, ואעפ"י שאין מזהירין מן הדין, אמנם הכא איכא גילוי מלתא, והוא פשטות הכתוב שנאמר ומיד בן נכר לא תקריבו מכל אלה, ובמקום ני"מ סבר הרמב"ם דמזהירין מן הדין, כמו שביארנו בספרנו נזר הקודש למסכת זבחים דף ע', ואפשר שזהו גם כן כוונת התוס' שכתבו נמי, וכמו שנתבאר. טו שם ת"ל עולה עולה פרט לנזירות וכו' והאי פרט לנזירות מהכא נפקא מהתם נפקא דבר אל בני ישראל וגו' בני ישראל נודרין ואין העכו"ם נודרין אי מהתם הוה אמינא קרבן הוא דלא מייתי אבל נזירות חלה עלייהו קמ"ל, והנה קשה טובא השתא דאימעיטו לגמרי מנזירות, א"כ למ"ל לעולה פרט לקרבנות נזירות, והיא קושיות התוס' בנזיר ס"א, ותירצו שלא יביא עכו"ם קרבנות נזירות כדי לפטור ישראל נזיר מקרבנותיו יעוי"ש, ותמוה טובא מדוע לא יכול להביא קרבנות לנזיר, והוא ע"מ שיתכפר בהם הנזיר, דהלא באופן זה אין זה קרבנות העכו"ם, אלא קרבנות ישראל, ואפשר דכוונת התוס' דלא יכול העכו"ם להקדיש עבור ישראל נזיר. מז אמנם עיקרא דמילתא תמוה למה בעינן למעט עכו"ם מקרבנות דנזירות לר"ע דסבר דקרבן עכו"ם אינו אלא עולה, וקרבנות נזיר איתא גם חטאת ושלמים, עוד תמהני בהא דאמרה תורה למעט עכו"ם גם מהחלות דהנזירות, דמשמעו גם בלא קרבנות, וקשה למאי נפק"מ הא אין לנו עסק עם עכו"ם בזה כיון שאינו בכלל בדיני נדרים ונזירות לאיסורים, ואטו מוזהר בלאו דטומאה ותגלחת, ואם עכו"ם בעצמו רוצה להתנהג בחומרי נזיר מה איכפת לו, אבל זה ודאי דאינו בעונשין אם יעבור על הקבלת הנזירות, ואם כן למאי איצטרך לן למעוטי שאינו בנזירות. יז לכן נראה דזה ודאי דכוונת התורה למעט עכו"ם מנזירות הכוונה במה ששייך לנו, והיינו בדבר