נזר הקודש - מנחות רלז

נדר טעות ובטלה מחשבתו אפילו אם כיוון מתחילה, כיון שרואה שאין הכהן מקבלה, וזהו כוונת הרמב"ם שם בתרומות שכתב ואינה תרומה כלל, משא"כ הכא כשהפריש והקדים שלמים, אם כן הרי לקרבן נחית בודאי, ואם כן כיון דאמרינן דכל הקדש עכו"ם לשמים נתכוון שתהי' כולה כליל, אין הבדל בין אר"י לחו"ל ותמיד כוונתו לזה שתהי' כליל. ג ומה שכתב שם הרמב"ם דאם אמר העכו"ם שלשם תרומה ממש הפריש תרומתו תנתן לכהן ומדבריהן גזרו שתהי' תרומתו תרומה משום בעלי כיסין וכו', לכאורה יש להעיר מהא דכתב הרמב"ם בפר"א מתרומות הי"א דמבואר דלא סבר גזירה דבעלי כיסין כמבואר בכס"מ שם, וכן בפר"ו דבכורים ה"י בעכו"ם שהפריש חלה כתב הרמב"ם חששא זו דבעלי כיסין, ומצאתי בספר מעשה רקח שעמד בזה יעוי"ש, אבל נראה דסבר הרמב"ם דלא חיישינן לבעלי כיסין בטבל של עכו"ם, אבל בתרומה וחלה שהפריש העכו"ם חיישינן לבעלי כיסין, כיון דקרא עכו"ם שם עליהן. ד איש איש לרבות עכו"ם שנודרים נו"נ כישראל, ע"ד הקושיא הידועה מדוע לא נלמד מזה דהני כהני שלוחי דרחמנא דאי שלוחי דידן נינהו הא אין שליחות לעכו"ם, כתבנו מזה בספרנו נזר הקודש לזבחים מ"ה. ה ויש לעיין היאך הדין בשנדר עכו"ם יין או לבונה או מנחה דלא מהני לדידן דקיי"ל כר"ע, אם הדבר המוקדש נשאר חולין, או דלמא דחל עליהם תורת הקדש לדמים, וכיון דלבו לשמים שתהי' כליל, אמרינן דימכרו ויקנה בדמיהן עולה, ומצאתי שנחית לזה בקר"א, והניח בצריך עיון. ו ונראה שזהו סוגיא ערוכה בעירוכין ו' ע"א אמר רב יהודה אמר רב עכו"ם שהפריש תרומה מכרי בודקין אותו, אם בדעת ישראל הפרישה תנתן לכהן, ואם לאו טעונה גניזה חיישינן שמא לבו לשמים, ופירש"י מטעם דאסורה בהנאה, כדין הקדש בזה"ז יעוי"ש, הרי מבואר מזה דאם היתה כוונת עכו"ם לשם הקדש לא נפיק ההקדש בכדי וקדוש לדמיו, ולכאורה מדוע לא אמרינן דתיפדה התרומה שהפריש, ויש לחלל גם בפחות משווי' כדין הקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה דמחולל, ומדוע תיבעי גניזה, ואפילו אם אמרינן דדוקא בעלים מחללין בפחות משווי' כמו"ש התוס' לחד לישנא לעיל ע"א ע"ב ד"ה ומתירין, - והכא מיירי שהעכום אינו רוצה לחלל, וביותר לשיטת הטו"א במגילה כ"ג בטעם שבעלים מחללין מטעם דיכול למישאל עליה, והכא עכו"ם ליתא בשאלה, כמו"ש התוס' בנזיר ס"א, אבל פשטות הענין משמע דלא מהני פדיון וחילול, משום דאל"כ הוי אמרינן עצה דפדיון, ומצינו פדיון גם בשאין לו . שווי' בדמים אפילו באיסוה"נ, עי' ברמב"ם פר"ד דעכו"ם, וע"כ הטעם בזה משום דיש להסתפק דכוונתו לשמים שתהי' כולה כליל, וממילא יש לקנות מזה עולה שכולה כליל על המזבח, ובשביל זה טעונה גניזה, וא"כ מוכח מזה דהקדישו של עכו"ם דכוונתו לשמים הכוונה לקנות ממנו קרבן שכולה לגבוה, ולפי זה גם בנידון אם מקדיש מנחה או יין וכדומה יש לקנות מזה קרבן שכולה לגבוה סלקא. ז מאן תנא להא דת"ר אזרח, מביא נסכים ואין עכו"ם מביא נסכים, יכול לא תהא עולתו טעונה נסכים ת"ל ככה וכו' איבע"א ריוה"ג וכו' איבע"א ר"ע עולה וכל חבירתה, מבואר מזה דפליגי אליבא דר"ע אם עכו"ם מביא נסכים עם עולתו, - והרמב"ם בפר"ג מה' מעה"ק ה"ה פסק דעולת העכו"ם טעונה נסכים, אבל הנסכים קריבין משל צבור, והיינו דהקרבן טעון נסכים כדין עולה דנסכים מעכב דכתיב ככה, אבל אין עכו"ם יכול להקדיש נסכים, וממילא הנסכים משל צבור, והנה דברי הרמב"ם סתרי לפי מה שכתב בפר"ד משקלים וז"ל וכן נכרי ששלח עולתו ממדינה אחרת ולא שלח עמה דמי נסכים, יביאו נסכיהם מתרומת הלשכה יעוי"ש, הרי משמע דאם שלח נסכים משלו מקבלין מהם, והלח"מ עמד בזה יעוי"ש, אבל דברי הרמב"ם נכונים לפי מה שכתבנו לעיל דהקדש עכו"ם דלר"ע כוונתו שמים, דאם אין חלות לההקדש שהקדיש, מ"מ יש בזה חלות לקנות מזה הדבר קרבן שעולה כולו לגבוה, ולפי"ז אם הקדיש עכו"ם יין לנסכים, אף על פי שאין יכול להקדיש יין למנחות לר"ע, אבל עכ"פ יש בזה חלות הקדש לעשות מהיין הזה דמים לקנות מהם דבר שעולה לגבוה, - וממילא אם הקדיש דמים לנסכים פשיטא שיש בזה חלות ההקדש. ח ובזה יובן דברי הרמב"ם שכתב אם לא שלח דמי נסכים, ושינה מלשון המשנה, - וכוונתו דאם שלח דמי נסכים שפיר יש לקנות מהדמים נסכים, ובזה שאני הדמים מעצם הנסכים, וכמו שנתבאר. - ט ויש לעיין גם בשהביא העכו"ם נסכים לעולתו, כיון שאינו קדוש בקדושת נסכים ימכר ויקנה מהדמים נסכים, ומה לי דמיהן, ומה לי הן, או גם בשהביא נסכים ממש, כיון שאינו קדוש, ימסרנו לצבור, והם יקדישו לנסכים, ונראה דאה"נ דאפשר לעשות כן, והרמב"ם מפרש כן המשנה דשקלים פר"ז נכרי ששלח עולתו ושלח עמה נסכים קריבים משלו, ג"כ הכוונה שהנסכים שהביא הנכרי, אינם בתור נסכים ממש, אלא בתור דמי נסכים, דהיינו שמקדישים הצבור לנסכים, ובאמת סבר הרמב"ם דהסוגיא הכא הוי מצי לשנויי כן, אבל סוגיא דהכא סברה דהעכו"ם יכול גם להקדיש לנסכים עצמן, אבל כיון שע"כ סוגיא דריש תמורה ממעט עכו"ם מהקדש נסכים, מפרש הרמב"ם דבזה שפיר מצינן לאוקמי' בלא פלוגתא, ולא פליגי, וזהו כי מצד ההקדש ממועט עכו"ם מלהקדיש נסכים מקרא דהאזרח, אבל בתור דמים מקבלין ממנו, - ודברי הרמב"ם מתאימים בשני המקומות, כי סו"ס הוי הנסכים משל צבור, וכמו שנתבאר, בס"ד. י תוספות ד"ה איש איש וכו' תימה תיפ"ל מדכתיב גבי בעלי מומין ומיד בן נכר לא תקריבו מכל אלה הא תמימים תקריבו, ואין לומר דהיינו ישראל מומר כמו בן נכר האמור בפסח דהא אמרינן בפר"ק דתמורה וכו' יעוי"ש, וקשה טובא היכי