נזר הקודש - מנחות רלו

מידי אף לענין תפיסה וכדומה, וכבר פליגי בזה הפוסקים כמבואר בקצה"ח סי' א', דאילו להסוברים דההודאה דקנס גם בשהודה חוץ לבי"ד מהני לענין להיות חייב לכל הפחות לענין לצי"ש, ולענין תפיסה א"כ אין מקום לקושיות התוס' דשפיר מתפרשה בכוונת התורה דבשהודה על הכפל חוץ לבי"ד נקבע החיוב השבה לדין גניבת הגר, וע"כ מוכח דשיטת התוס' דהודאה דחוץ לבי"ד לא מהני כלל בכפל, ובזה מיושב הא דהקשה הפני יהושע שם בסוגיא אדברי התוספות. יח והנה בשיט"מ כתב בשם הר"מ וז"ל דאיכא לאוקמי כגון שבאו עדים מתחילה ונתחייב כפל על פיהם ושוב הודה ונתחייב על הודאתו חומש ואשם עכ"ל, ויש לעיין מה שייך חומש הכא לפום הס"ד דהמושב זהו כפל, ולא חומש ועוד כיון שעדים חייבוהו בכפל הרי יש בכלל גם חיוב קרן, וא"כ הרי חסר כאן והתודה, ותנאי הוא באשם גזילות שאין חיוב קרבן בא רק באופן שהודה מעצמו, על הקרן וזהו כוונת התוס' דהקושיא ודברי הר"מ, וצריך עיון. :

יט כתב הרמב"ם פר"ח מגזילה ואבידה הי"א וז"ל נתן הגזלן הכסף לאנשי משמר, ומת קודם כפרה, אין יורשי הגזלן יכולין להוציא מידם דהכהנים שנאמר איש אשר יתן לכהן לו יהיה, ואפילו היה הגזלן קטן שאין מתנתו מתנה, אין היורשים מוציאין מידי הכהנים עכ"ל וכתב הרה"מ מקור לדין זה ממתני' דב"ק יעוי"ש, אבל האי דינא שכתב הרמב"ם בשהי' הגזלן קטן אינו מבואר לא במשנה ולא בגמרא, והנו"כ לא ציינו מקור לזה, ויש לעיין בעיקר החידוש דין דין שמחדש לנו רבינו דאף בשהיה הגזלן קטן, מ"מ זכו הכהנים בהממון, דקשה טובא מהא דאמר אביי ב"מ כסף מכפר מחצה, והיינו מהא דתנן במתני' דלא מהדרינן הכסף להיורשים כשמת הגזלן לאחר חזרה דהכסף, ולא הקריב האשם, ומזה מוכח דהכסף לחודיא גם כן מכפר, ולפי"ז יש לעיין בשהיה הגזלן קמן דידוע דאין תורת שבועה לקטן, ואצלו לאחר השבועה כקודם השבועה, וכיון שכל עיקר גזל הגר הניתן לכהנים בתורת כפרה, זהו דוקא בשנשבע להגר בחיי הגר, והודה לאחר מיתת הגר, בזה זכו הכהנים בהגזל, ואין זה נחשב לנכסי הגר להיות אדם אחר זוכה בו, מפני שכבר יצא זה הממון מכחו של גר בחיי הגר, וכמבואר זה בשיט"מ ב"ק ק"ח ע"ב בשם הראב"ד, ולפי"ז בשהיה הגזלן קטן ואין שבועתו שבועה, ולא הועילה שבועה זו להוציא הממון מרשותו של גר, והרי זה גם עתה כדין נכסי הגר, וכל הקודם לזכות זכה, ולפי"ז כשבא הממון לידי הכהנים הרי זכו בזה כדן זוכה בנכסי הגר ואין זה ענין לכפרה כלל, ואם כן אין זה ענין כלל לדין המשנה בזכיית הכהנים בהממון מטעם כפרה וקרבן, וה"ה אם זכה בזה איש אחר קודם שניתן לכהנים, והגזלן בעצמו זוכה בזה אם יש לו יד לזכות כדין זוכה בנכסי הגר שמת ואין לו יורשים, וצע"ג. כ עוד יש לעיין לפי מה שכתב הרמב"ם פר"ט משגגות ה"ד דקטן הנתחייב בקטנותו כתב וז"ל ויראה לי שאינו מביא עד שיגדיל ויהי' בן דעת יעוי"ש, ולפי"ז גם בדין גזל הגר של כפרה הוא בא וכיון שאין זמן כפרתו בקטנותו, קשה היאך זכו הכהנים בהאי ממון דלכפרה הוא בא, כיון דהרמב"ם לשימתו סובר דזמן כפרה שלו בגדלותו דוקא, ותקשה על דבריו שכתב הכא בזה. כא בשיט"מ הקשה בהא דתניא קטן אי אתה צריך לחזור עליו וכו', משמע שאם גזל גר קטן ונשבע לו והודה משלם קרן וחומש ואשם, וקשה הא אין נשבעין על טענת קטן, ואין כאן חומש, כמו דאמרינן גבי גזל אביו שאינו משלם חומש מטעם דאין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות, והכי נמי כיון דאין נשבעין על טענת קטן, אין חיוב שבועה זו מחייבו, וי"ל מה שאין משלם חומש על כפירת שעבוד קרקעות, לאו משום דאין ביד מחייבין אותו שבואה, אפילו נשבע מפי עצמו משלם חומש וכו', הא דמיפטר מחומש בשעבוד קרקעות זהו משום דממעטין קרקעות מדין חומש ואשם יעוי"ש, ביאור הדברים דשבועה דנשבעין על טענת קמן לא גרע מנשבע מפי עצמו, ויש בזה חיוב קרבן כדין נשבע מפי עצמו, ונראה להביא ראי' לדברי השיט"מ מהא דמצינו דגם ר' אליעזר דדריש ריבוי ומיעוט ומרבה קרקעות לשבועה, ומכ"ז סבר ר' אליעזר דלענין קרבן שבועה ליתא הכא בקרקעות כמבואר בתוס' כתובות מ"ב ד"ה הפלת, וזהו גם כן שיטת הרמב"ם בה' גזו"א וז"ל העבדים וכו' אין בהם תוספות חומש שנאמר וכחש בעמיתו בפקדון כל האמור בעינן מטלטלין הוא וגופן ממון, משמע שמצד עצמן נתמעטו מחומש ואשם, ולא מטעם חסרון השבועה, והרה"מ כתב שם דמטעם דאין נשבעין עליהם יעוי"ש, ולדבריו תקשה על הרמב"ם היאך יתחייב קרבן שבועה בטענת קטן, וכמו שהקשה השיט"מ, וע"כ צריך לומר דגם כוונת הרמב"ם כסברת השיט'"מ, וכמו שנתבאר. א עמוד ב שלמי עכו"ם עולות וכו' איבע"א סברא עכו''ם לבו לשמים, ופירש"י עכו"ם שהתנדב שלמים כוונתו שיהי' קרבנותיו כליל לשמים, ולא שיאכלו, וכן פסק הרמב"ם בפר"פ ממעה"ק ה"ג, והנה לא מחלק הרמב"ם בין אם נדר העכו''ם בארץ ישראל לחוץ לארץ, ואפילו אם עומד העכו"ם בחוץ לארץ ונדר שלמים אמרינן דכוונתו לשמים, והנה מצינו כזה בעירוכין ו' עכו"ם שהפריש תרומה דטעון גניזה שמא לבו לשמים, וכתב הרמב"ם להאי דינא בפר"ד מתרומות הט"ו וכתב במד"א בארץ ישראל, אבל בחוץ לארץ לא גזרו בזה יעוי"ש, והנה טעמא בעי ההבדל שבין ארץ ישראל לחוץ לארץ, והרדב"ז כתב דבתרומות חוץ לארץ הוי גזירה לגזירה, ואינו מובן דכל זה ניחא מה דלא חיישינן לתרומה, אבל מדוע לא אמרינן דכוונתו לשמים ולהקדש נתכוון. - ב ונראה דהתם בעכו"ם שהפריש תרומה ונותן לכהן חושב העכו"ם שהכהן יקנה עולה בעבור התרומה שמקבל, וכן פירש רגמ"ה שם בעירוכין, אבל כל זה אם הכהן מקבלה ממנו, אמנם בחוץ לארץ שאין הכהן מקבלה ממנו, וא"כ הוי כמו