נזר הקודש - מנחות רלה

כל עיקר כפרה בזה בזה"ז, ואין כאן חיוב חומש כלל, ושילום הדמים לא בתורת כפרה הוא בא רק בתורת השבה דגזילה בעלמא, ובמנח"ח מצוה קכ"ט הביא בשם היש"ש לחקור מדוע אין חומש בזמן הזה, והעלה שם בצריך עיון, ולפי דעתינו נראין הדברים כמו שכתבנו. יב והנה לכאורה יש להעיר מהא דמצינו ב"ק דהיורשין משלמין חומש על גזילת אביו אעפ"י שאין מביאין קרבן, וא"כ חזינן דהחומש תורת ממונא עליו גם כן, ומשלמין אותו גם בלעדי הקרבת הקרבן וכן פסק הרמב"ם, וע"כ צ"ל דשאני התם דעכ"פ נתחייב אביהם בחומש עם הקרבן, ונשתעבדו הנכסים לזה, ושוב לא פקע השעבוד, משא"כ בזה"ז שאין קרבן לא יתחייב בחומש, ובזה מיושב מה שכתבתי במקו"א תמיה על הרא"ש שכתב שאין חומש בזה"ז, דע"כ זה מוכח מסוגיא דהכא דהחומש עם הקרבן בא וכשאין קרבן אין כאן כפרה כלל, ורק דמים משלם. יג אמנם לפי"ז יש לעיין הא דפסקו הטור והמחבר בגוזל את הגר ונשבע לו ומת הגר בלא יורשים אפילו הודה לגר וזקפו עליו במלוה אעפ"י שזכה בגזילה חייב להוציאה מתחת ידו, וביארנו בסי' הקודם שזהו מטעם כפרה דאם לא כן אין כאן חובת השבה, וקשה כיון דבזה"ז שאין שייך כפרה מטעם ביטול הקרבן שאין לנו, וא"כ נתבטלה ע"כ גם כל עיקר הכפרה גם משילום הדמים, והנה כמו שלא כתבו חיוב השבה בגזל הבר באופן כשהודה לאחר מיתת הגר, והיינו שמפני שכל עיקרו הוא כפרה ולכן אין זה בזה"ז, וא"כ לפי"ז גם בגזל הגר שההודאה היתה בחייו, גם כן יתבטל השבה, דהרי מאיזה טעם יחזיר, דהרי חלק הממון זכה במיתת הגר וחלק כפרה אין כאן, וכמו כן תקשה בגוזל את אביו וירש את חלקו בהגזילה למה יחזיר, דלפי דברינו ע"כ כל עיקר דין המשנה איירי בזמן הבית שהי' קרבן אשם, ודוחק לומר דסברי דעיקר השבה בזה הוא מדרבנן וצ"ע. יד והנה בהא דהחזירו חצאין הנלמד מאשם דלא יצא הביא השיט"מ בשם הרמ"ה דהטעם דחצאין לא מהני באשם הוא מפני שהוי בעל מום, יעוי"ש, ויש לעיין באיזה אופן מיירי הא דהחזירו חצאין, דאם לא השלים הגזילה פשיטא דלא יצא, דהרי בעינן שיחזיר כולו, ולמ"ל קרא על זה, ואם לבסוף השלים והחזיר כל הגזילה ונתמלא השיעור מדוע לא מהני ויתחשב ההשבה משעה שהשלים, וא"כ אין כאן חצאין, ולא שייך כאן מום כיון דחשבינן ואזלינן בתר בסוף משעת ההשלמה, ולא שייך כאן פסול בע"מ אם ניזיל בתר בסוף לאחר שנתמלא השיעור, ואפשר לומר דבשהחזיר חצאין חל תיכף שם פסול מטעם החסרון, ושוב לא מהני ההשלמה, וזה טעמא בעי, וצריך עיון. טו שם ת"ש עשרים וארבעה מתנות כהונה וכו' וגזל הגר, הקשו בתוס' תימא אמאי חשיב גזל הגר מעשרה בגבולין, דכי היכי דאמר רבא החזירו בלילה ולחצאין לא יצא דאשם קריי' רחמנא ה"נ אם החזירו בגבולין לא יצא כדין אשם, ונראה דעיקר כוונת התורה בקריאת שם אשם להדמים של הגזילה, היינו דוקא בזה שנוגע לענין הכפרה, לומר דבחזרת הדמים מתכפרים הבעלים כמו שמתכפרים באשם וזהו שאמרו הכסף מכפר מחצה וכיון שיש פעולת כפרה בהשבה זו, לכן כל הענינים השייכים לכפרה באשם הטילו גם ענינים אלו גם על הדמים בההשבה, וזהו שאמרו דחזרה דחצאין ודלילה פסולה היינו דבאופן זה באשם הקרבן אינו פועל פעולת כפרה לכן גם הדמים באופן זה אינו פועל פעולת כפרה, משא"כ בענינים שאינם שייכים לכפרה רק דין הוא בקרבן, כמו הא דבעינן בקרבן אשם שיהי' בפנים בעזרה, אבל מפני שאין זה ענין לכפרה להכי אין לומר שדין זה ינהוג בהדמים של גזל הגר, יען שלא אמרה תורה שדין קדשים ינהוג בהדמים רק בזה שנוגע לכפרה לחודיא, לומר שתורת מכפר עליו, ומיושב קושיות התוס', ויש להעיר גם מדברי הרמ"ה שפירש בהא דחצאין שהוא מטעם בעל מום, דלכאורה גם הא דמום פוסל בקדשים. גם כן אינו ענין שהוא מכוון ענין כפרה, רק דין הוא בקדשים. מז כתב הרמב"ם פר"ח מגזו"א ה"ו י"ז מפי השמועה למדו שזהו שנאמרה בתורה וכו' ואשם זה האמור כאן הוא הגזילה, או דמיה, לפיכך המחזיר גזל הגר בלילה לא יצא וכו' יעוי"ש, ותמוה מדוע השמיט רבינו הא דהחזירו חצאין לא יצא, - ומצאתי במנח"ח מצוה קכ"ט שעמד בזה יעוי"ש, ונראה לפי מה שכתבנו לעיל, דמדאשיב התנא לגזל הגר במתנות כהונה הניתנים בגבולים ע"כ מוכח דלא בעינן בגזל הגר דומיא דאשם, אלא בדברים השייכים לכפרה דוקא, דהיינו, בזה שנעשה פעולת הכפרה, וכמו שכתבנו ביישוב קושיות התוס' דלעיל, וכנראה שזהו גם כן סברת הרמב"ם, ומטעם זה סבר דחזרה דחצאין, שאינו גם כן ענין בפעולת הכפרה ממש, אלא דין הוא הנוהג בקדשים, להכי סבר רבינו שאין זה מעכב בהדמים של גזל הגר, - וזה מוכח מהתנא דברייתא מדסבר דהדמים של גזל הגר ניתן להכהנים גם בגבולין ולא בעי פנים בעזרה, וסבר הרמב"ם דחזרה דחצאין לא גרע מחזרה דחוץ לעזרה כיון דתרווייהו אינם רק דינים הנוהגים בקדשים, ואינם שייכים לעצם פעולת הכפרה, ולהכי השמיט הרמב"ם הא דהחזירו חצאין, ומפרש רבינו דע"כ רבא דאמר דחזרה דחצאין לא מהני, לא אמר כן אלא קודם שידע הברייתא דגזל הגר מתנות כהונה הוי, ומטעם זה בעי שם אם כהנים בגזל הגר יורשים הוי או מקבלי מתנות הוו, אבל רבא הא דאיתא כברייתא דגזל הגר כמתנות כהונה הוא, ממילא ידע גם כן דחשיב התנא לגזל הגר ממתנות שבגבולין, וממילא ההכרח לומר דחזרה דחצאין בגזל הגר הוי חזרה מעליא, ומכפרת גם כן, זהו ברור בסברת רבינו בס"ד. יז שם בסוגיא תניא אידך אשם זה קרן המושב זה חומש וכו' או אינו אלא המושב זה כפל וכו', הקשו התוס' תימא היכא מצי למימר כפל, והלא אין מתחייב כאן אלא בהתודה דכתיב והתודה, וכפל לא מתחייב בהודה עכ"ל, מכאן יש להוכיח שיטת התוס' דהודאה דחוץ לבי"ד בקנס לא מהני