נזר הקודש - מנחות רלד

בתורת מתנה, והרי זה זכייה חדשה ממש, ובזה יצא הגזלן ידי השבה גם לחלק החיוב שהוא מצד כפרה, אמנם באופן שזכה הגזלן מכח זכות ירושה שזה לא בא מצד המקנה מטעם כי ירושה הוא דבר שממילא, וכמו כן בזוכה בתורת הפקר בנכסי הגר שגם כן לא הוי הזכייה מכח המקנה, שזהו הנגזל, סבר רבי עקיבא דאעפ"י שאיסור גזילה אין כאן, כדין כל גזלן דעלמא שפטור מהשבה באופן הזה, אמנם אין כאן תיקון חיוב השני שהוא מצד כפרה, וזהו הביאור בסוגיא דמסקנא שם דלא מהני מחילה דלנפשי', זהו מה שמבואר לדעתינו כזה, אמנם מצאו חז"ל בזה לומר דכמו שמצינו בשילום הדמים של הקרן דאשם גזילות בגזל הגר שאמרה תורה דיושלם תנאי הכפרה בזה שניתן הדמים לכהנים, לכן אמרו חז"ל דגם בגזל חבירו באופן שזכה אח"כ להדמים בתורת ירושה או שגזל מהגר באופן דלא הוי הדמים להכהנים דזכה הגזלן בהדמים בתורת הפקר, מחדש לן רב יוסף דכאשר יתן הדמים לארנקי של צדקה, יקוים ויתוקן גם חלק החיוב במצד כפרה בזה שיוציא הגזילה מתחת ידו כמו שנתבאר, ובזה מיושב הסוגיא לנכון נמצא יוצא לנו מסוגיא זו דשילום הדמים דהקרן של אשם גזילות בגזל חבירו גם כן המה כפרה כמו שילום החומש דגזל חבירו. ז כתב המחבר בחו"מ סי' שס"ז ס"ו הגוזל את הגר ונשבע לו ומת הגר בלא יורשים אפילו הודה לגר וזקפו עליו במלוה, אעפ"י שזכה בגזילה חייב להוציאה מתחת ידו, וכתב הסמ"ע וז"ל פי' ליתנו לצדקה שבזמן הבית הי' צריך ליתנו לכהנים וכו' ובזמן הזה אפילו נותנו לארנקי של צדקה יעוי"ש, ודבריו תמוהים במה שכתב דבזמן הבית הי' ניתן הדמים לכהנים, דזה ליתא דהלא כל עיקר דינא דגזל הוא הניתן לכהנים, הוא כשהודה לאחר מיתת הגר, משא"כ בדין דהמחבר שהודה בחיי הגר ליתא בזה זכייה לכהנים גם בזמן הבית, ודברי הסמ"ע צריך עיון, אמנם עיקרן של הדברים בהא הסמ"ע שצריך לחלק המעות לעניים בזה, הנה לפי מה שביארנו זהו דינו של הש"ס בהא דאסר רב יוסף שצריך ליתן לארנקי של צדקה, ובאופן זה דמיירי המחבר דזהו דין המשנה והסוגיא שכתבנו לשיטת ר' עקיבא דקיי"ל כן לדינא הוי הדין הכי גם בזמן הבית, והכל כמו שנתבאר. ח והנה גם לפי מה שפירש השיט"מ בשם הרא"ש שמפרש הא דבעי רבא גזל שתי אגודות בפרוטה והחזיר לו אחת מהן וכו' הדר פשטה אף על פי שגזילה אין כאן השבה אין כאן ומעכבת את הקרבן דאשם גזילות יעוי"ש, והנה יש לעיין דאם אמרינן דכל עיקר שילום הדמים דהקרבן של אשם גזילות בגזל חבירו לא הוי אלא בגדר תנאי לכפרת האשם, והיינו דכל זמן שלא הוציא הגזילה מתחת ידו, לא מכפר האשם מטעם דהרי זה כטובל ושרץ בידו, וא"כ הכא באופן שע"כ גזילה אין כאן א"כ פשיטא שאינו יכול לעכב את כפרת האשם, אעפ"י שלא קיים מצות השבה, דע"כ אין סברא לומר דמצות חסרון השבה מעכב כפרת האשם, דע"כ כיון שגזילה אין כאן תעשה האשם כפרתו, וע"כ מוכח מזה דשילום הדמים דהקרן המה גם כן בגדר כפרה, ומעכבת כפרת האשם מפני שעכ"פ לא הוציא הגזילה בהשבה ממש, ולא עדיפא מהא דזכה הגזלן בתורת ירושה. או כזוכה מן ההפקר, דגם כן מעכבת הכפרה, וזה לא עדיף, כן נראה בסברת הראשונים בזה. ט והנה יוצא מזה דשילום דמים דהקרן דאשם גזילות דגזל חבירו המה גם כן בגדר כפרה, וכן מבואר בחידושי פני יהושע ב"ק ק"י שכתב בהא דכתבו התוס' שם ד"ה כסף מכפר מחצה דלא מהני מחילה לתשלומי כפרה, והקשה הפנ"י מדוע בדמים דאשם גזילות דגזל חבירו מהני מחילה יעוי"ש, הרי מבואר דהי' פשוט להגאון בעל פנ"י דשילום הקרן באשם גזילות דגזל חבירו המה גם כן בגדר כפרה, ולפי מה שביארנו מוכח כן ומבואר להדיא בהסוגיא, וכמו שנתבאר. בדין גזל הגר ב"ק ק"י אמר אביי ש"מ כסף מכפר מחצה וכו' יעוי"ש, והנה האי מחצה ע"כ אין הביאור חצי כפרה, דהלא אין כפרה לחצאין אלא ע"כ הביאור בזה כך הוא, משום דלענין כפרה מתפרשה שפיר בשתי אופנים, א) דכל הענין דאשם גזילות דהיינו הקרן והחומש והאשם, ואעפ"י שכל אחד ואחד הוא ענין כפרה, אמנם כל אחד בפני עצמו הוי חצי"כ, ואין כפרה לחצאין, ודוקא בצירוף כולם נגמרה הכפרה בשלימות. ב) יש לפרש דהתורה אמרה דיביא שלשה קרבנות לכפר וכל אחד עושה פעולת כפרה, והרי זה בדמיון לנזיר טהור שמביא שלשה קרבנות וכל אחד עושה פעולת הכפרה בשלימות כמו דקיי"ל אם גילח על אחת משלשתן יצא, וזהו חידוש דין של אביי שאמר כסף מכפר מחצה היינו שהכסף הוא כפרה בפני עצמה, והיינו שגם בלעדי האשם, עושה הכסף פעולת כפרה, מדחזינן דלא מהדרינן הכסף ליורשים, כשמת לאחר חזרה דהכסף, ולא הקריב האשם, ולפי"ז תצא לנו מזה אשר ע"כ בזה ישונה הקרן דאשם גזילות של גזל חבירו דע"כ בגזל חבירו דלא קריי' רחמנא אשם להדמים דהתשלומין, אעפ"י שכפרה הוי כמו שביארנו, אמנם ע"כ הביאור בזה דבצירוף קרן וחומש ואשם נעשה כפרה שלימה, אבל כל אחד בפני עצמו אינו עושה פעולת כפרה. יא ולפי"ז נראה לומר דבגזל חבירו בזמן הזה שאין אשם לכפרה היינו קרבן אשם, ממילא אין כאן צירופים לכפרה גם כן, וממילא אין תורת כפרה לזה בזה"ז, וממילא נתבטלה תורת כפרה גם מהדמים ומהחומש, אמנם הקרן מחויב לשלם בגזל חבירו, מטעם דעכ"פ הא איכא גם חלק הממון המוטל על הגזלן וכמו"ש בסימן הקודם, ולפי"ז שפיר פסקו הטור והמחבר בסי' שס"ז דבזה"ז מחויב לשלם הקרן, ולא פסקו חיוב תשלומין להחומש מטעם כי נתבטלה