נזר הקודש - מנחות רלג

גזילות פשיטא שלכו"ע פטור מהשבה, וכן מבואר בשיט"מ בשם הראשונים, וכן מבואר בשו"ת הרשב"א הנבא במל"מ פר"ג מגזילה, אעפ"י שגם שם בגזלן איכא עשה של חיוב השבה והשיב את הגזילה, וע"כ משום דלאחר שנפלה לי' בירושה ונעשה שלו נפטר מהשבה וע"כ הטעם בזה משום דהזכיי' בעצמותה מפני שבא מכח המוריש, וא"כ מ"ש הכא בקרן דאשם גזילות דלא נפטר עד דעביד השבה מעליא בפועל ממש, וגם חלק הגזילה שיש מהנגזל מחויב להוציא מתחת ידו וכל זה טעמא בעי. וו והנה כמו כן יש לדייק שם בברייתא בגזל הגר והודה בחיי הנר וזקפו עליו במלוה ומת הגר דסבר ר' עקיבא אין לו תקנה עד שיוציא גזילה מתחת ידו והנה לשיטת רש"י המבואר בסוגיא זו דגזלן איתא בירושה ודמים מעליא חיוב אשם גזילות, א"כ איתא גם כן בזכייה דנכסי הגר, ובאמת פוסק הרמב"ם כן להלכה בפר"ח מגו"א ה"ד וז"ל וכן הגוזל את הגר ונשבע לו וחזר והודה, וזקף עליו הכל מלוה, ואח"כ מת הגר, אעפ"י שזכה בגזילה חייב להוציאה מתחת ידו יעוי"ש, מבואר שיטת הרמב"ם כשיטת רש"י דע"כ זכייה דירושה לא גרע מזכייה דבכנסי הגר, וגם כן תקשה כיון שזכה מהפקר, כדין זוכה בנכסי הגר, א"כ למה לי עוד השבה. כיון דנעשה שלו ממש. ג עוד תמוה לן הרבה הא דאמר רב יוסף שיכול הגזלן היורש לקיים מצוה דהשבה על ידי שיתן לארנקי של צדקה, וקשה דמה זה ענין להשבה שאמרה תורה והשיב את הגזילה, דהיינו להנגזל, ובמה יקיים מצוה זו שמחזיר לארנקי של צדקה, ומצאתי בשיטמ"ק שכתב בד"ה ואם שכל זה הוא מדרבנן, אבל מדאורייתא לא בעי השבה, ורק תקנת חכמים יש בזה שיעשה אדם תשובה בלב שלם יעוי"ש, אמנם תמוה הרבה מסוגיא במסקנא דמשני רבא כי אמר ר' עקיבא דלא מצי מחיל לנפשי' אבל לאחרים מצי מחיל. ולפי דברי השיט"מ הא דלא מצי מחיל לנפשי' לא הוי אלא מדרבנן, ומדאורייתא גם המחילה דלנפשי' הוי מחילה מעליא, וכל עיקר ההשבה דתנן במשנתינו אינו אלא מדרבנן, וא"כ ע"כ גם לר' עקיבא איתא במחילה דלנפשי', ולפי"ז קשה מאי פריך הש"ס לריוה"ג שם בסוגיא גזל הגר דלכהנים היכי משכחת לה כמבואר שם, וקשה והלא גם לר' עקיבא תיקשה כן היאך משכחת לה מדאורייתא גזל הגר דהוי לכהנים, וע"כ מוכח דלר"ע לא מצי מחיל לנפשי' הוי גם מדאורייתא, ושפיר משכחת לר"ע גזל הגר דלכהנים הוי, וממילא לא מהני הא דזכה מטעם ירושה או מטעם זוכה בנכסי הגר, ובעי השבה גם לאחר הזכיי' מדאורייתא, וגם פשטית הסוגיא משמע שדין תורה הוא, וכן מורה לשון הרמב"ם ז"ל, ודברי הראשונים שכתבו דהוי מדרבנן לדעתינו צריך עיון גדול. ד והנה שיטת התוס' ע"כ דלא כרש"י ורמב"ם שנראה מדבריהם דסברי התוס' דבאמת אין הגזלן זוכה כלל בירושה דהגזילה כמבואר בדבריהם בד"ה לבניו שפירשו בניו של גזלן שיורשים הגזילה מכח אבוה דאבא יעוי"ש, ולפי"ז ע"כ יפרשו כם הא דגזל הגר והודה בחיי הגר דסבר ר"ע דמחויב להוציא הגזילה מתרת ידו, היינו שאין להגזלן שום זכייה בזה מעיקר הדין, הכלל בזה שאין הגזלן זוכה בירושה, וגם לא במתנה הדמים של שילום האשם גזילות, ומהאי טעמא פירשו התוס' הא דלוה ובע"ח באין ונפרעין, באופן אחר ולא כפירש"י כמבואר שם. להמעיין, וגם הא דאמר רב יוסף דיכול ליתן לארנקי של צדקה ע"כ אין לפרש כפשוטו, דאיזה זכות יש לו ליתן מעות של אחרים לצדקה, וע"כ יפרשו כמו שפירשו בשיט"מ דזה קאי על הלואה, היינו אם אינו מוציא ללות, לוה, אף מצדקה יעוי"ש, ולשיטת התוס' תהי' ההלואה באופן שפירשו התוס' וכמו שמבואר כל זה, והא דפריך בש"ס ונימחלי' לנפשי' לשיטת התוס' יש לעיין הא כיון שאינו זוכה כלל בירושה, וע"כ צריך לומר דכוונת הש"ס דכיון דמחילה מהני א"כ מדוע אינו מועיל ירושה דס"ד דש"ס דמחילה דנפשי' דומה למחילה דאחרים, וא"כ פריך הש"ס מדוע אינו זוכה בירושה ויהי' פטור מהשבה ממילא מטעם מחילה דנפשי', אמנם פשטות הסוגיא מורה לפרש כשיטת רש"י והרמב"ם, אמנם גם לשיטת התוס' תקשה מדוע באמת אינו יורש, ואינו זוכה בנכסי הגר אשר הם תחת יד הגזלן, ומדוע ישתנה האי גזילה דאשם גזילות מכל גזלן דעלמא. ה ונראה דכמו שחזינן שאמרה תורה בהשבה דגזל הגר בשהודה לאחר מיתת הגר דשילום הדמים באשם גזילות דגזל חבירו גם כן הוי כפרה וכמו שאמר אביי כסף מכפר מחצה בדמים של השבה דגזל הגר הניתן לכהנים, כן ע"כ גם השבה דהדמים בגזל חבירו הניתן לחבירו, גם כן הוי כפרה, ודינו כחומש הניתן לבעלים בתורת כפרה, כן גם הקרן ניתן לבעלים בתורת כפרה, והסברא נוטה לזה דמ"ש הדמים הניתן לכהנים בגזל הגר מהדמים הניתן להבעלים בתור תשלומין הלא בשתיהן על עסקי כפירה ושבועה באה, ואטו חמור, יותר, גזילות הגר מגזל חבירו, ועוד הלא גם בגזל הגר והודה בחיי הגר דסבר ר"ע דמוציא הגזילה מתחת ידו מדמי הש"ס לדינא דמשנתינו דהגוזל את אביו דלא מהני ירושה ובעי השבה. ולא אמרינן דשאני גזילות הגר, וכיון שפשוט בסברא דלא חמירא גזל הגר משארי גזילות, ולכן כמו שחזינן בגזל הגר הניתן לכהנים דכפרה הוי, כן אית לן לומר בגזל חבירו השילום הדמים כפרה הוי. ו ואם נחליט דשילום הקרן דאשם גזילות בתורת כפרה הוא בא, נמצא דיש כאן בזה שני חיובים על שילום הדמים, א) הא דמחויב לשלם לחבירו הגזילה, ב) מחויב להחזיר מטעם שעל ידי זה יושלם כפרתו, והנה על החיוב הראשון פשיטא דמהני גם אם זוכה בירושה או שזכה מטעם זוכה בהפקר כדין זוכה בנכסי הגר, אמנם מטעם החיוב השני. דהוא מטעם כפרה, בזה מצאו רבותינו ז"ל דלא יושלם תנאי הכפרה עד שתהי' הוצאה ממש מתחת ידו, או לכל הפחות באופן זכייה כזה אשר אני קורא עליו שזהו זכייה חדשה כאופן שהיתה יציאה ממש מרשותו, ולזה מצאו חז"ל בענין מחילה שזה ממש כאילו זכה בזה הנגזל, ואח"כ נתן הנגזל להגזלן,