נזר הקודש - מנחות רלב

המנחה אעפ"י שחסר מצוה דקצירה, או דלמא שגם מצות קצירה יש כאן, והכוונה דנקצר ביום כשר, היינו בקיום המצוה דקצירה גם כן, אמנם ע"כ מוכח דהכוונה נקצר ביום כשר, היינו דקיים ג"כ מצות קצירה, דאל"כ מאי פריך מהמשנה דמגילה דקצירה דוקא בלילה ולא ביום, הלא אפשר לומר דזהו למצות קצירה, אבל הקרבה לכו"ע כשר גם בנקצר ביום, - וע"כ דהפירוש נקצר ביום כשר, היינו ג"כ למצות קצירה, וכשמשני הא רבי הא ראבר"ש ע"כ הפירוש דלרבי יש קיום המצוה גם כשנקצר ביום, ולראבר"ש אין קיום מצות קצירה אלא בלילה, ומטעם זה לרבי קצירת העומר אינה דוחה שבת, כיון דיש קיום מצוה דקצירה גם ביום, וא"כ אפשר לקצור ביום בערב יום טוב. - ו ובזה שפירשנו מיושב הא דהקשה הש"ך ביו"ד סי' רס"ב על הפוסקים דסברי דנימול תוך שמנה קיים מצות מילה וא"צ להטיף דם ברית, דלפי זה היאך דחי מצות מילה שבת, והוא מכח סוגיא דידן דאם נקצר שלא כמצותו כשר דהיינו ביום דלא דחי מצות קצירה דלילה שבת, יעוי"ש, ויש לחלק דהכא ע"כ הפירוש דנקצר שלא כמצותו כשר ויש בזה גם קיום מצוה דקצירה, משא"כ בלילה דאם ימול תוך שמנה לא יקיים מצוה דביום השמיני. ז ומטעם זה קשה על הרמב"ם דפסק נקצר ביום כשר שג"כ הכוונה כשר ויש קיום מצוה דקצירה ג"כ, ופסק ג"כ דדוחה שבת, וזה תמוה מסוגיא דהכא דמבואר להדיא דאם נקצר ביום כשר אינו דוחה שבת, ועי' בלח"מ פר"ז מתו"מ שעמד בזה בצריך עיון, והנה לעיל בריש פרקין כתבנו הוכחה לשיטת הרמב"ם כמבואר שם. ח והנה החכ"צ בסימן קס"ו כתב מקור לדברי הרמב"ם מירושלמי בסופקר"ק דר"ה רשב"ל בעי קצירת העומר מהו שתדחה את השבת ופשיט שם דדחי, ועל זה סמך הרמב"ם להלכה יעוי"ש, ביאור בזה דבירושלמי שם מבואר דסבר ר"ל נקצר ביום כשר, וסבר ג"כ דדוחה שבת, אבל יש להעיר דאין מזה ראיה, והוא לפי מה שכתב הרשב"א בחידושיו לעיל ה' שהקשה היאך מקריבין עומר אחרת ביום הא קצירה בלילה וכו' וכתב דביום ט"ז שוב לא נצרך לקצירה דלילה שהרי אפילו בלא עומר קאמר דהאיד המזרח מתיר, ונהי דלא אסיק אדעתי' עד בתר הכי דטעמא דרשב"ל משום האיר המזרח מתיר, מ"מ לגבי דמותר לקצור אותה ביום הוי ידע דמתיר יעוי"ש, ולדבריו אפשר לומד דהא דלרשב"ל נוהג קצירה גם ביום ט"ז הוא מפני דהאיר המזרח מתיר לענין קצירה, וזהו דוקא ביום שלאחר הלילה, אבל ביום שלפני הלילה אינו מקיים מצות קצירה ביום, ומטעם זה דוחה שבת, בשביל קצירה דלילה, משא"כ הרמב"ם דלא סבר האיר המזרח מתיר אפילו בזמן הזה דליכא עומר, כמבואר בפר"י ממ"א, נמצא דע"כ סבר הא דכשר ביום הוא מפני שגם ביום יש קיום מצוה דקצירה, וא"כ אין הבדל בין יום שלאחר הלילה ליום שלפני הלילה, ואם כן קשה מדוע דוחה שבת. פרק שביעי א משנה אלו מנחות נקמצות ושיריהן לכהנים וכו' מנחת עכו"ם, זה פשיטא דלמ"ד כל קרבנות עכו"ם עולות דהיינו שכולה כליל, א"כ אין מקבלין מנחה מעכו"ם, וכן מוקי הש"ס לסמן דמשנה זו דלא כר"ע, והרמב"ם דפסק כר"ע סבר דאין מקבלין מנחה מעכו"ם כמבואר בפר"ג ממעה"ק ה"ב, והטעם בזה דעכו"ם לבו לשמים, ולא שיאכלו ממנה הכהנים. ב אליבא דרבנן לא קמבעי לן כי קא מיבעי אליבא דר"ש, וקשה הא גם אליבא דרבנן איכא למיבעי', והוא להני רבנן דסברי כל העובר על הפקודים כל דעבר בימא, וכהנים ג"כ חייבים בשקל, וא"כ יש לומר דאין השיריים של עומר נאכל, מפני שיש לכהנים חלק בו, וכמו שדרשו דרשא זו הכהנים שלא ליתן שקלים בשביל זה דאכילה כמבואר לעיל כ"א ע"ב, וא"כ יש לומר לאידך גיסא דלמאן דאמר כולם חייבים בשקל, וא"כ אין העומר באכילה, ולזה איצטרך לימוד גם אליבא דרבנן דשירי העומר נאכל, א דף עג לכל חטאתם לרבות חטאת העוף סד"א נבילה היא קמ"ל, עי' בספרנו נזר הקודש לזבחים במלואים סי' ח', שמבואר שם הענין לנכון. ב אשר ישיבו זה גזל הגר, ויש לעיין בדין הגר בזמן הזה שאין אשם להקריב אם נוהג בהממון דין גזל הגר לכפר על השבועה, ומקודם יש לבאר בעצם הדין אשם גזלות בזה הזמן היינו לענין החומש. בדין תשלומי הקרן דאשם גזילות ויש לעיין בתשלומין דהקרן של אשם גזילות אם הוא ענין כפרה כמו החומש והאשם, או דלמא שהוא רק ממונא גרידא, ורק תנאי הוא בכפרה שמקודם ישלם הקרן, והנה באשם גזילות דגזל הגר מבואר ב"ק ק"י דגם הקרן הוי כפרה כדאיתא שם אמר אביי כסף מכפר מחצה, ובזה יש לעיין היאך הדין בהקרן דאשם גזילות של גזל חבירו, ונפק"מ בזמן הזה אם יש חיוב אשם גזילות בתשלומי הקרן. א תנן ב"ק ק"ח ע"ב הגוזל את אביו ונשבע לו ומת הרי זה משלם קרן וחומש וכו' ופירש"י ואץ על גב דנפלה ירושה קמי' דהיאך, בעי למיעבד השבה, ואין מעכב אפילו כנגד חלקו, וכן מבואר בגמ' במסקנא דלא מהני מחילה דנפשי' ובעי למיעבד השבה ממש, ויש להבין, וטעמא בעי מדוע בעינן השבה לאחר שירש את הגזילה וקנה את הגזילה בירושה והלא בגזלן דעלמא דלא הוי מחיוב אשם