נזר הקודש - מנחות רכט

והנה בדינא דרבא שם בקדושין לא אמר בתרומה דמתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה באופן אם החזיר דוקא כמו שאמר בהא דאתרוג אם לא החזיר לא יצא, והיינו כי ההבדל ביניהם. כי באתרוג כשנותן לו במתנה עמ"ל הרי הוא נותן לו דבר שהוא של ממש ויכול אדם להתנות כפי חפצו ורצונו, וגם יכול לעשות פיסוק דמים כמו שירצה, וא"כ כשעשה הפיסוק דמים באופן שרוצה האתרוג בחזרה, הרי המקבל מחויב להשלים התנאי בשילום הדמים האלו, ואם לא יקיים התנאי דחזרה הרי הוא גזל בידו למפרע, וזהו שאמר אם לא החזירו לא יצא, אמנם שונה הוא הא דמת"כ שע"כ עצם המתנות אינו שלו, ורק זכות נתינה יש להם להבעלים עם הטובה"נ המגיע מזה, והנה אם יש בזה גם זכות דמים תליא אם טובה"נ ממון או לא, והנה אם יש לו בזה זכות דמים, ממילא יש לו גם זכות להתנות על הדמים ג"כ, כמו על דבר שהוא שלו ממש, וממילא כשלא יושלם התנאי לבסוף הרי הוא גזל בידו, ויוצא גם בדיינים מד"ת, אבל למאן דאמר טובה"נ אינו ממון, אז אינו מעכב תנאי החזרה את הנתינה, דלא גרע מחוטף ממש שג"כ אינו יוצא בדיינים, והנה לפי"ז אם החזיר אח"כ אעפ"י שאינו מחויב, מ"מ יצאו הבעלים ידי נתינה, והיינו מטעם דמתנה עמ"ל שמה מתנה, והיינו שהיה להמקבל קבלה מהנותן, כיון שיש חשיבות נתינה באופן הזה וכדמצינו באתרוג, וממילא יש בזה נתינה דמתנות כהונה גם כן. יא והנה לפי"ז בדינא דרבא בתרומה הוי לכו"ע בין למאן דאמר טובה"ג ממון, ובין למאן דאמר טובה"נ אינה ממון, ולשניהם אם החזיר יצא ידי נתינה רק ההבדל בשניהם דלמאן דאמר טובה"ג ממון החזרה הוא בחיוב, ולמאן דאמר טובה"ג אינה ממון החזרה אינה בחיוב, אבל עכ"פ הדין דין אמת לכו"ע דבאופן זה דחזרה יצא ידי נתינה, אבל גם אם לא החזיר יצא ידי נתינה, ומדויק בזה דינא דהרמב"ם שכתב שם נתן תרומה לכהן עמ"ל יצא ידי נתינה, ולא כתב הקפידא דחזרה כמו שכתב בפר"ח מה' לולב ה"י, והיינו מהטעם שכתבנו, דהנה באתרוג כיון דשלו הוא, א"כ הוי התנאי תנאי מעליא, משא"כ הכא שאין אדם מתנה בדבר שאינו שלו, והיינו שאין לו זכות דמים בזה, וכמו שכתבנו, וזהו לשיטתו שסובר טובה"נ אינה ממון. יב והנה גם במעשר עני כמו כן נלמד דיש להם להבעלים זכות נתינה כמבואר בספרי והובא בתוס' יבמות ק' דנלמד כי יש שני זמנים בדבר הנתינה, א) חילוק הבית, ב) חילוק הגרנות, וחילוק הבית זכות נתינה להבעלים, אמנם אם יש להם להבעלים זכות דמים בהנתינה ע"כ תליא גם כן בדין טובה"נ ממון, ואע"פ שאין בזה מקרא מפורש, כמו שיש בתרומות ומעשרות מקרא שנא' ואיש את קדשיו לו יהיו, אמנם ע"כ סברא יש כאן דחלקה התורה לשני זמנים, והנה ע"כ חילוק הבית מורה על זכות נתינה, וממילא למאן דאמר טובה"ג ממון, יש להבעלים זכות דמים בזה כשאר מתנ"כ, ולמאן דאמר טובה"נ אינה ממון אין בזה אלא זכות נתינה גרידא, ובזה יש לבאר גם דברי רש"י דיבמות שפירש שני טעמים בדבר חילוק המעשר עני בתוך הבית, א) משום דכתיב בשעריך, ב) משום דלא ליכספו עניים, ותמוה מה בעי רש"י בזה, אולם כוונת רש"י לפרש בכדי שיהי' נאות לכו"ע בין למ"ד טובה"נ ממון, ובין למ"ד טובה"נ אינה ממון, והיינו דלמ"ד טובה"ג ממון, הנה כוונת התורה לחילוק בתוך הבית משום זכות הדמים להבעלים, ואמרה תורה שיש בזה להבעלים זכות דמים, ולמ"ד טובה"נ אינה ממון, ואם כן אין זכות להבעלים, וזכות נתינה הלא יכול להיות גם בגורן, וא"כ למה דייקה תורה בשעריך, וזה פירש"י שיש בזה זכות לעניים מטעם דלא ליכספו עניים, וכיון שכן מבואר דגם במעשר עני הדין במתנה עמ"ל כמו במתנ"כ דלא מיבעי' למ"ד טובה"נ ממון כיון דזכות דמים יש לו להבעלים א"כ הוי מתנה עמ"ל שמה מתנה, אלא גם למ"ד טובה"נ אינה ממון, מ"מ אם החזיר העני הרי"ז כמחילה מצדו, אבל הבעלים יצאו ידי נתינה, וכמו שנתבאר. יג אמנם נראה להעיר מסוגיא דנדרים פ"ד ע"ב אוקימתא דאביי דכו"ע ספיקו טובל ור"א ורבנן בהא קמיפלגי דר"א סובר לא נחשדו עמי הארץ על מעשר עני מטעם דאי בעי מפקיר נכסי' והוא עני ושקיל לי', ורבנן סברי נכסי לא מפקר אינש, דמירתת דילמא זכו בי' אינש אחרינא, ואם אמרינן דמהני נתינה על מנת להחזיר, אם כן גם לרבנן יש תקנה למעשר עני שיתן בתנאי דעל מנת להחזיר, ומוכח דלא מהני נתינה בעמ"ל. יד והנה אין להקשות דלפי זה מדוע נחשדו על מעשר ראשון, ולא אמרינן דאין כאן חשד מטעם זה משום דאי בעי נתן במתנה בעמ"ל, ליתא דע"כ שאני מעשר ראשון שיש בזה איסורא משום דנראה כמסייע בבית הגרנות, וכיון שכן ע"כ לא ימצא מי שיעשה כן לקבל במתנה עמ"ל, ויעבור על איסורא, אמנם ע"כ שונה מעשר עני, דנראה שאין בזה משום איסור מסייע בבית הגרנות, מטעם דכל העיקר האיסור ושחתם את ברית הלוי על מתנ"כ נאמרה, והוא מפני שזה נלמד מקרא "ואת קדשי בני ישראל לא תחללו" כדאיתא בתוספתא פר"ה דדמאי, ובירושלמי פר"ו דדמאי, וזה דוקא על קדושה נאמרה, וכן מורה ברש"י תמורה ח' ד"ה היינו טעמא, ורש"י עירובין כ"ח ד"ה אלא אומדין כמה כו' משא"כ מעשר עני דלא שייך בזה חילול, וא"כ אם מהני במתנה בעל מנת להחזיר, אין בזה איסור משום מסייע וכו' וא"כ תיקשה בסוגיא דנדרים שם, וע"כ מוכח דלא מהני נתינה בעל מנת להחזיר במעשר עני, ובזה אתי שפיר גם סוגיא דיומא ט' דקאמר שם לא נחשדו וכו' מעשר עני המע"ה, ולא קאמר הסוגיא מטעם דלא נחשדו על מעשר עני מפני העצה דמתנה על מנת להחזיר, והיינו משום דלא מהני במתנה בעמ"ל במעשר עני. מו איברא דיש לומר גם בזה דמירתת ליתן במתנה בעמ"ל שמא לא יתן לו העני אחר כך בחזרה, כי בדיעבד אין מוציאין מידו אפילו למאן דאמר טובה"נ ממון כמו שכתבו התוס' ב"מ ו' ע"ב, אבל ליתא דהלא אם אמרינן דמהני מתנה עמ"ל