נזר הקודש - מנחות רכז

שם מבואר דדוקא שזרעו כלה הדין כן בגידולין, וצריך עיון. א ונותנין פאה לירק ומיחו בידם חכמים, ופירש"י לפי שהיו מפקיעין ממעשר שלא כדין, - ולכאורה לשיטת הריב"ם דלוקח קודם מירוח פטור, א"כ בלאו הכי פטור ממעשר מטעם לקוח, ואם כן אין כאן הפקעה ממעשר, וכעין זה הקשה הר"ש בפר"א בפאה למה איצטרך קרא למיפטר הפקר ממעשר תיפ"ל דפטור מטעם לקוח, והיינו דבהפקר לאחר מירוח לא מהני להיות פוטר ממעשר גם לשיטת הריב"ם מטעם דאין להפקיע החיוב, ובקודם מירוח פטור מטעם לקוח, והנה תירץ שם דמיירי דזכה הבעלים לאחר מירוח דאין כאן פטור לקוח, ופטור מטעם הפקר יעוי"ש, אבל הכא לא שייך תירוץ זה, דהרי אין לבעלים זכיי' בפאה, וא"כ ממילא פטור מטעם לקוח, ואין לאוקמי באופן שלא נתנו הבעלים הפאה בקמה עד מירוח, משום דאם נתמרח ביד בעלים שוב לא נפטר גם מטעם לקט כמבואר בב"ק צ"ד, וא"כ ממנפ"ש ליכא הפקעה, דקודם מירוח בלאו הכי פטור מטעם לקוח, ולאחר מירוח בלאו הכי חייב, איברא דהריב"ם מודה דלקוח חייב מדרבנן, אבל דוחק לומר דמיחו בידם בשביל חיוב דרבנן, משום דכל עיקר מעשר ירק הוא מדרבנן, וא"כ הוי תרי דרבנן, להכי מסתבר יותר כשיטת הר"ת דלקוח קודם מירוח חייב מן התורה, וא"כ הוי הכא חיוב גמור, ומיחו בידם חכמים. ב ואפשר לומר דנפק"מ באופן שנתייאשו העניים מלקבל הפאה, ומותרים כל אדם לזכות בה, ופטור ממעשר, וגם הבעלים מותרים, דמ"ש הוא מאחר, ואין בזה משום לקוח כיון שבא ליד בעלים, ופטור ממעשר מטעם פאה, וא"כ יש בזה הפקעה ממעשר, אבל יש להעיר לפי דברי המל"מ נפטרו לשו"פ ממעשר טרם זכו בהן העניים, וא"כ כשזכו הבעלים טרם שבא לזכיית העניים אין כאן דין פאה להיות פוטר ממעשר, וכתבתי בזה לעיל. ג תוספות ד"ה ונותנין וכו' הקשו וא"ת והא כיון דהוי הפקר פטור ממנפ"ש וכו' ותירצו משום דהוי הפקר בטעות יעוי"ש, וקשה טובא נהי דהפקר לא הוי, אבל עכ"פ נתייאשו מזה הבעלים, ויאוש מהני אף בטעות, דהרי כל יאוש בטעות הוא, וכן מבואר בהג"א בפר' איזהו נשך להדיא דכל הפקר בטעות לא הוי הפקר אבל מידי יאוש לא נפקע, וכן כתב להלכה הקצה"ח בסי' קמ"ב ובסי' ת"ה יעוי"ש, ובזה יש לבאר הסוגיא דכריתות כ"ד שור הנסקל שהוזמו עדיו כל המחזיק בו זכה בו, וקשה הא הוי הפקר בטעות, והנה התם ג"כ הטעם דעכ"פ יאוש הוי, וזכה מטעם יאוש, ויאוש קונה אפילו אם הי' בטעות, משום דזהו עיקר דין יאוש שבטעות הוא בא, וא"כ הכא ליהוי פטור ממעשר מטעם יאוש, ואם כן הדרא הקושיא הלא ממה נפשך פטור ממעשר מטעם יאוש, - ד ונראה דסברי התוס' דיאוש אינו פוטר ממעשר, והסברא נוטה לזה לפי מה שכתבו הקצה"ח בסי' ת"ה ובנתיה"מ בסי' רס"ב דיאוש לא נפיק מרשות בעלים עד דאתא לרשות זוכה, והוכיחו זה מסוגיא דב"ק ס"ו, וא"כ אינו דומה להפקר, - ודוקא גבי הפקר חידשה תורה הדין פטור ממעשר, אבל לא ביאוש מטעם דלא יצא עדיין מרשות בעלים, וממילא גם כשיזכה מן היאוש נעשה הקנין יאוש על ידי זכייתו, והזוכה פועל בהקנין היאוש של הבעלים, וברשות הזוכה נגמר היאוש, להכי אין זה פוטר ממעשר, ושפיר כתבו התוס' הכא דאם ההפקר הוא בטעות ולא הוי עתה אלא גדר יאוש, וזה אינו פוטר ממעשר, וממילא מיחו בידם חכמים שהיו סבורים שזוכים מתורת פאה. ה וכן יש להוכיח שזהו דעת הרמב"ם ג"כ דיאוש אינו פוטר ממעשר, והוא מהא דכתב בפר"ג ממעשר הכ"ד מצא תאנים תחת התאנה הרי זה ספק וכו' שמא מתאנה זו נפלו או מתאנים שנתעשרו, וכתב הראב"ד וז"ל א"א זה אין צריך אלא שמא הפקירם, יעוי"ש בכס"מ, ולכאורה קשה טובא הלא ע"כ אף שתאנים הללו מתאנה זו הלא עכ"פ יש כאן יאוש כמבואר בגמ' ב"מ כ"א מטעם דתאנים עבידי דנתרי, וכן כתב הרמב"ם בפרט"ו מגו"א הט"ז וז"ל תמרים שמשירן הרוח מותרות משום גזל יעוי"ש, ומסתמא הוא הדין תאנים ג"כ כיון שהרוח מנתרן כדאיתא בב"מ שם תאנה נמי מידע ידיעי דנתרא, וא"כ מוכח דסבר הרמב"ם דיאוש לא מהני להיות פוטר ממעשר, ולענין הפקר סבר הרמב"ם דלא הפקירם, ולהכי פסק דהוי ספק לענין מעשר מטעם שמא הם מתאנים שנתעשרו, ויש לדחות דאפשר דכוונת הרמב"ם דמיירי שהבעלים בעצמן זוכין בתאנים הללו, ובזה פשיטא דלא מהני יאוש דבזה נעשה שלו למפרע, ורק משום ספק שמא אינם מאילן זה ולדעת הראב"ד הוי ספק הפקר, אבל דעת התוס' ע"כ כמו שכתבנו. ו עוד יש ליישב קושיות התוס' באופן אחר, והוא דיש לחקור אם נותן פאה בע"מ להחזיר אם יצא ידי חובת המצוה, ולכאורה לא עדיף מתרומה ע"מ להחזיר דיצא ידי נתינה, ואם כנים אנחנו בזה, יש לומר כפשוטו דנתנו פאה ע"מ להחזיר, והפקר פשיטא דלא מהני בע"מ להחזיר, ולא הוי הפקר, ואין זה דמיון לדינא דהג"א בפר"ב דפסחים דמהני הפקר ע"מ לזכות אחרה"פ, דהתם ע"כ הכוונה שלא בדרך תנאי, אמנם בעצם הדין אם מהני במתנות עניים בע"מ להחזיר עוד יש לעיין בזה וכאשר יבואר. בדין מתנות עניים אם מהני בע"מ להחזיר א גרסינן בירושלמי דמאי פר"ו ה"ב רבי יוסי בר"ח אומר אדם נותן מעשרותיו בטובה"ג רבי יוחנן אמר אין אדם נותן מעשרותיו בטובה"נ, מה טעם דר' יוסי בר"ח שנא' ואיש את קדשיו לו יהיו מה עביד לי' ר' יוחנן יתנם לכל מי שירצה, מתניתין פליגא על רב יוסי בר"ח קונם כהנים ולוים