נזר הקודש - מנחות רכ

הבלוע יותר מהבלוע שבקדשים בעצמות דאין לה קדושה, וזהו שכתב הרמב"ם דאם שטף הקדרה במים או ביין הרי זה מותר לבשל בה, ולא בעי הגעלה כלל, והוא מהטעם שכתבנו. טו ובזה יש ליישב גם מהא דזבחים דממעט תרומה ממריקה ושטיפה ומטעם זה אמר שם רבא דשפיר דמי אף ביין, ופירש"י משום דכיון דלא קפדינן אלא אהגעלת איסור הנבלע בו, אמנם הרמב"ם לא מפרש כפירש"י שהוא מטעם הבלוע בו, אלא הרמב"ם מפרש דהמריקה ושטיפה בתרומה הוא בשביל הבעין, לומר דאם מבטל הבעין, ממילא בטלה הקדושה של התרומה גם מהבלוע, ובזה שאני תרומה מקדשים, דבקדשים דטעון מו"ש מטעם המצוה בעינן דוקא במים, אבל בתרומה דהמו"ש הוא רק להראות גילוי דעת שאינו חפץ בהתרומה הלזו הלחלוחית המפוזר על כל הכלי, ובזה נפגם התרומה, והותרה לגמרי, הנה לזה שפיר דמי גם ביין וכדומה, נמצא דשיטת הרמב"ם אתיא לנכון גם לסוגיא דזבחים, איברא דשיטת הרמב"ם אינה מתאמת לשיטת הירושלמי שם בתרומות דאיתא שם תני רבי תחליפא בן שאול קדרה שבשל בה תרומה מגעילה שלש פעמים, ואולי שמדרבנן הוא. - מז ובזה שביארנו יבואר לנכון הא דאמר ר' יוחנן זר שבלע שזיפין של תרומה והקיא ובא אחר ובלעו וכו' דהשני אינו משלם אלא דמי עצים, אפשר לומר דבאמת לא הוו כמעוכל דלא אמרינן עיכול באיסורים כמו שסבר ר' יוחנן עצמו בחולין שם בחלב, אבל הכא בתרומה כיון שנמאס מאוכל, ושוב אין דעתו עליה, וממילא אין לזה קדושת תרומה עוד להתחייב עליה. יז נמצא דיפי"ז אין שייכות דברי ר' יוחנן להא דכריתות לכהן שסך בשמן של תרומה. דהתם כיון דהכהן עשה דהתם כיון דהכהן עשה בהתרומה לפי מטרתה העומדת לזה, א"כ הרי יש ענין וגדר נעשה מצותה, ואין בזה קדושת תרומה עוד, וזהו שפירש"י דהיתה השתמשות בהיתר, ואילו היתה ההשתמשות בזה באיסור דהיינו בזר, אין כאן בזה הפקעה מקדושה, והוא מטעם דלא נפגם השמן עדיין מסיכה כהא דמתעגל, ולהכי דוקא בשנתחלל בהיתר, אבל באופן שנפגם הדבר, ואינו ראוי עוד להמטרה שאמרה תורה בדבר התרומה, בזה לא בעינן לחילול, אלא הפגם עצמו פוגם בהקדושה, ונפקע מקדושת תרומה. יח ובזה יש ליישב הא דהקשה השיט"מ בכתובות ל' ע"ב דקאמר שם הסוגיא ומתחייב בנפשו, לא הוי עד דאכיל, והקשה בשיט"מ שם הא כיון דלעסה התרומה, היאך נתחייב מיתה על בליעת התרומה שכבר נתחללה יעוי"ש, אבל לפי"ז לא קשה דכיון דלא שייך כאן חילול אופן הראשון, טרם שהגיע התרומה למטרתה, ואופן השני שהוא מטעם פגם לא שייך הכא, דהרי דעתו על זה לאכול, ולהכי שפיר יש כאן חיוב מיתה גם כן, ואתי שפיר הכל לנכון, כמו שנתבאר. דף ע בעי רבי אבהו שבולת שמרחה בכרי ושתלה וקרא עליה שם במחובר מהו כיון שמירחה טבלה לה, כי קרא עליה שם קדשה לה, או דלמא כיון דשתלה פקע לה טיבלא מיני' וכו', ביאור הדברים דבעי לה בשקרא שם תרומה במחובר, וזהו דבטבל לתרומה מיירי, ולא בטבל למעשר, יען כי למעשר אינה טבולה בשבולת מטעם חסרון גמר מלאכה, ורק לתרומה טבולה היא כשהיא בכרי ממורח, וזה מבואר במשנה דמעשרות פר"ה מ"ד, - דתנן שם דשאני תרומה ממעשר, שהתורם תרומה על כרי ממורח ויש שם שבולת נפטרה השבולת מן התרומה מטעם שהתורם דעתו גם על השבולת, עי' תוסיו"ט, משא"כ מעשר שאין דעתו על הקטועים, וממילא הקיטועים שהם השבולת אינם בכלל המעשר, ומטעם זה ישונה הטבל של מעשר, מטבל של תרומה בדבר השבולת האלו, והוא דכיון דלענין תרומה נפטרו השבלין האלו שבתוך כרי ממורח, ממילא נקרא זה גמר מלאכה גם כן והוי טבל מעליא, משא"כ לענין מעשר כיון דהשבלין אינן בכלל המעשר להיות נפטרין על ידי המעשר שעל הכרי, ממילא לא נקרא גמר מלאכה בהשבלין, האלו, ולא באו לכלל חיוב מעשר, וזה מבואר בהדיא במשנה פר"א דמעשר מ"ו אעפ"י שמרח נוטל מן הקיטועים וכו' ואוכל יעוי"ש, והיינו כי אין עליהם תורת גמר מלאכה, וכן פסק הרמב"ם לענין תרומה בפר"ד מתרומות הכ"א התורם את הגורן וכו' ועל מה שבקיטועין, וממילא מובן כי טרם הרמת התרומה הרי הוא טבל, ולענין מעשר פסק הרמב"ם בפר"ג ממעשר הי"ג וז"ל ואעפ"י שמירח מותר ליטול מן הקיטועים ומן הצדדין וממה שבתוך התבן ואוכל, ולהכי בעי ר' אבהו בשבולת שמרחה בכרי ולענין תרומה, וכן כתב הרמב"ם להאי בעי' לענין תרומה בפרי"א מה' תרומות הכ"ו, וכמוש"נ. א שם, אמר רב טביומי בר קיסנא אמר שמואל הזורע כלאים בעציץ שאינו נקוב אסור, אמר אביי בשלמא וכו' תנינא משאינו נקוב על הנקוב תרומה וכו' ובפירש"י, וקשה מדוע לא פריך ממשנה דכלאים גופא בפר"ז מ"ח עציץ שאינו נקוב לא קידש, ומשמע אבל איסורא איכא, וכמו שכתב הרמב"ם בפר"ה מכלאים הט"ז, והלימוד מהמשנה דקתני לא קידש ומשמעו אבל אסור, וכמו שכתב שם הכס"מ, וא"כ ,אמאי לא הביא הוכחה זו אביי גם כן, ומכלאים גופה. ב ונראה כי דינא דשמואל הוא בזורע שני המינים כלאים בעציץ שאינו נקוב, וממילא אין זה שייכות לדין המשנה דכלאים שמיירי שזרע הזרעים בעציץ שאינו נקוב, אבל המין השני דהוא הכרם, הוא כרם מעליא בארץ, ובזה סבר התנא דאיסורא איכא, מפני שהכרם הוא כרם ממש היונק מן הארץ, ודינא דשמואל הזורע בעציץ שאינו נקוב שני המינים המה ביחד בעציץ שאינו נקוב, ובזה משמיע לנו שמואל שאסור, ולזה פריך אביי מהא דתרומה דכיון דנתנו חז"ל דין תרומה על מה שגדל בעציץ שאינו נקוב, א"כ נחשב זה לתבואה, וא"כ כשנזרעין שני מינים ביחד הם כלאים מדרבנן. ג ומדויק בזה לשון הרמב"ם בפר"ה מכלאים הט"ז שכתב וז"ל וכן הזורע בעציץ שאינו