נזר הקודש - מנחות ריח

והגמ' פריך מני מתני' לא רבי יהודה ולא רבנן דתניא המתמד ונתן מים במדה ומצא כדי מדתו פטור ור' יהודה מחייב כו' אר"נ ארב"א בשחהמיץ מחלוקת ומתני' ר"י היא כו' יעוי"ש, והנה מצינו בזה סתירה בפסקי הרמב"ם דהנה בפ"ב ממעשר כתב וז"ל שמרי יין שנתן עליהם מים, אם נתן שלשה ומצא ארבעה מוציא מעשר, מצא פחות מארבעה אעפ"י שמצא יותר על כדי מדתו ואעפ"י שיש בה טעם יין פטור עכ"ל, הרי מבואר דלא מהני החמיץ לענין חיוב מעשר, ולהכי בשנמצא ארבעה דהרי"ז יין גמור אז חייב במעשר, אבל במצא פחות מזה דלא הוי רק טעם יין פטור ממעשר, וזהו כרבנן דר"י דסברי דאף בשהחמיץ אין דין יין עליו, אבל בפר"ז דמעשר שני כתב וז"ל התמד ער שלא החמיץ כו' ומשהחמיץ נלקה ביין ובשכר, במה דברים אמורים שנתן שלשה ומצא פחות מד', אבל מצא ד' הרי"ז יין מזוג עכ"ל, יעוי"ש, הרי פסק להדיא דגם בפחות מד' דהיינו החמיץ גרידא שהוא טעם יין לבדו נלקח בכסף מעשר וזהו כר' יהודה דסבר דגם זה נקרא מעשר, והרמב"ם בפיה"מ הכא בחולין פירש להדיא דהלכתא כרבנן יעוי"ש, וא"כ דברי הרמב"ם סותרים זה את זה, ולפלא שלא עמדו בזה הגו"כ. ו והנה יש להבין עיקר הפלוגתא דר"י ורבנן דפליגי בשהחמיץ דהיינו שאיכא טעם יין, ורבנן סברי דגם בזה פטור ממעשר, ותמוה מדוע פטור ממעשר הלא קיי"ל בכ"מ דאמרינן טעם כעיקר ומדוע לא אמרינן דיהי' חייב במעשר בשביל טעם יין שנרגש והרי הוא יין, ואם כן איזו סברא מצאו רבנן לפטרו ז ונראה לומר דפליגי הכא בסברא דהתמד שהוא באופן זה שאם יתנו בו שלשה לא ימצאו בו ארבעה דאז יש סברא לומר דדין פסולת על התמד הזה, ולא עדיפא מהא דסופי תאנים וסופי ענבים דתליא בקפידא דבעה"ב, ואם אין בעה"ב מקפיד עליהן ואין בהם משום גזל ופטורים מן המעשר כמבואר בפסחים ו' ע"ב יעוי"ש, נמצא דדין מעשר מקושר ומאוגד בדין של גזל וזה בזה תליא דאם יש בזה משום גזל חייב במעשר ואם אין בזה משום גזל פטור מן המעשר דהרי"ז כהפקר, ופליגי הכא בהאי תמד משהחמיץ ויש בו מעם יין דרבנן סברי דבשביל טעם יין גרידא אין בעה"ב מקפיד עליהם ופטור מן המעשר, ור"י סבר דבשביל הטעם יין יש בזה משום גזל וחייב במעשר, ויש להביא ראי' לזה מהא דאיתא בירושלמי פר"א דדמאי ה"א וז"ל תניא אר"י בראשונה הי' חומץ שביהודה פטור מן המעשרות וכו' ועכשיו שהיין מחמיץ חייב, ופריך מחלפא לי שיטתו דר' יהודה דתנינן תמן המתמד ונתן מים במדה ומצא כדי מדתו פטור ור"י מחייב, א"ר אילע בראשונה היו ענבים מרובות ולא היו החרצנים תשובות, ועכשיו שאין ענבים מרובות חרצנים חשובים יעוי"ש, - והמפרשים דחקו בביאור הירושלמי הזה, ולדברינו יבואר לנכון, דבראשונה שהיו עגבים מרובים וחרצנים, אין להם חשיבות, אין בעל הבית מקפיד עליהם להכי אין בהם משום גזל ופטור מן המעשר, אמנם בזמן שאין ענבים מרובים וחרצנים יש להם חשיבות ובעה"ב מקפיד עליהן חייב במעשר ובסברא זו פליגי הכא ר' יהודה ורבנן, דסברת ר' יהודה הלא מבואר דסבר שהתמד שהוא החרצנים עכשיו שאין ענבים מרובות בעה"ב מקפיד עליהן וחייב במעשר אם רק איתא להטעם דהיינו בשהחמיץ, וזהו שיטת ר"י לפי המבואר טעמו בירושלמי, דהיינו דסבר דתמד אף באופן שנתן שלש ולא מצא ארבעה, אכתי מדין פרי לא נפיק, ורק יש לחקור אם יש בזה דין גזל, וסבר ר"י דעכשיו יש בהם דין גזל, ורבנן ע"כ סברי דהתמד באופן זה אין בעה"ב מקפיד עליהן ודין הפקר עליו ופטור ממעשר, ולפי"ז אפשר לומר ביישוב שימת הרמב"ם דלהכי פסק דהתמד אשר באופן זה פטור מן המעשר יען דכיון דליתא עליו אלא טעם גרידא ואין בעה"ב מקפיד עליהן ודין הפקר נגע בה להכי פטור מן המעשר, אבל לענין דין מעשר שני שפיר נלקח בכסף מעשר כיון שדין פרי יש לו. ח אמנם לפי"ז תמוה דמאי פריך הש"ס מני מתני' לא ר"י ולא רבנן, היינו דהמשנה דתנן דתמד ניקח בכסף מעשר לא אתיא כרבנן דסברי תמד פטור ממעשר כו' דמאי קושיא דהתם לענין מעשר כיון שתורת הפקר איכא בזה להכי פטור ממעשר, משא"כ לדין מעשר שני נלקח בכסף מעשר כיון שתורת פרי על התמד, וא"כ מצי אתי המשנה גם כרבנן, ומדוע אמר רנב"י דמתני' ר"י דוקא, ועוד תמוה דלפי"ז יהי' חילוק דין לרבנן בין אם מקפידין הבעלים לאין מקפידין, ואם הבעלים מקפידין חייב במעשר וא"כ היאך פסקו רבנן סתמא דהתמד שהוא באופן זה שלא מצאו ארבעה פטור ממעשר, והא לפעמים יצוייר שיהי' חייב במעשר, ואין לומר דרבנן מיירי דוקא במצא כדי מדתו בדיוק בלי יתר משהו, דזה ליתא חדא דמסקנת הסוגיא בב"ב צ"ז דגם ביותר מכדי מדתו פליגי רבנן, ועוד דלפי"ז מאי פריך דהמשנה לא אתיא כרבנן, הא איכא לאוקמי' דהמשנה איירי ביותר מכדי מדתו, ורבנן מיירי בכדי מדתו, וע"כ צ"ל דסברה סוגיא זו דבכדי מדתו גם ר' יהודה פוטר, וביותר מכדי מדתו פליגי, וא"כ תקשה מדוע פטרי רבנן תמיד בכל גווני. ט ונראה דע"כ גבול יש להיין אימת קראתו תורה בשם יין, דהיינו כמו דבעינן שהיין יהי' דבר הבא מן עגבים דוקא ולא משארי מינים, הנה כמו כן יש שיעור להענבים והחרצנים עד אימת נקראים בשם זה ענבים וחרצנים עד שהמשקה היוצא מהם יהיו נקראים בשם יין, דהרי ודאי אינם מכונים ענבים וחרצנים בשמם עבור החלק הפסולת שבהם דאינו משמש אלא בתורת עין בעלמא, והעיקר שהתורה קוראם בשמם הענבים כוונת התורה על המשקה היוצא מהם, והנשאר באחרונה לא הוי אלא בגדר עץ ופסולת בעלמא, וא"כ ע"כ גבול יש עד היכן הוי משקה היוצא בשם יין, ומתי לא נקרא בשם יין, מפני שלא הוי משקה היוצא מהם כיוצא מן הענבים וחרצנים רק כיוצא מעצים בעלמא, והנה רבא דאמר בב"ב צ"ו כל חמרא דלא דרי על חד תלת לאו חמרא הוא יעוי"ש, והיינו דאיירי רבא אפילו באופן ששהו המים