נזר הקודש - מנחות רז

הנכרי פטור, עוד נראה דדייק בלשונו וכתב חייב בתרומה, ולא כתב בתרומות כמו שכתב במעשרות, והיינו דתרומה אין כאן אלא אחת והיא תרומה גדולה, והיא תרומה סתם, ובמעשר כתב מעשרות משום שיש שני מעשרות בכל שנה ושנה. ז והנה לפי מה שביארנו לשיטת הרמב"ם רבא דאמר הכא מירוח העכו"ם פוטר, הכוונה אעפ"י דאין קנין לעכו"ם בארץ ישראל להפקיע מידי מעשר, מ"מ מירוח שלו פוטר, והיינו דכשלקח ישראל ממנו אחר מירוח, הרי"ז לוקח ופטור ממעשר, - ולכאורה לפי"ז מדוע אמר מירוח עכו"ם פוטר הלא גם מירוח ישראל באופן זה כשלוקח אחר מירוח פטור מדאורייתא, וכן דעת הרמב"ן, הובא בשו"ת לרבינו בצלאל אשכנזי סי' א' דרבא דשמעתתא הוא רבא שם בהשולח דגורסין שם רבא דסבר שם אין קנין יעוי"ש, וע"כ דמפרש גם כן כמו שכתבנו להרמב"ם, וא"כ תקשה הלא אין זה דין מירוח עכו"ם, אלא דין לקוח בעלמא, ואפשר שסברי דדין לקוח דפטור מן מעשר, היינו בשממרח על מנת למכור, כמו"ש הרמב"ם בפר"ב ממעשר ה"ב, אבל במירוח עכו"ם פוטר אף באופן שלא מירח ע"מ למכור, וזהו דין מירוח עכו"ם דפטור מצד עצמו, וכמו הא דגלגול עכו"ם בחלה. ח והנה לפי דברי הרמב"ן דגריס רבא, ואמר שזה עצמו דאמר בגיטין בפר' השולח אין קנין לעכו"ם בארץ ישראל להפקיע מיד מעשר, יש ליישב דברי המל"מ בפר"ב מתרומות דהא דלשו"פ פטור מן המעשר, זהו דוקא לאחר שזכה בה העני אבל לא משעת הפרשה, ונפק"מ אם זכה עשיר חייב במעשר, ולמד זה מסוגיא דגיטין מ"ז דמוקי שם אוקימתא הא דתנן דלשו"פ של נכרי חייב במעשר, דהוי השדה של ישראל וליקטינהו עכו"ם, והפקר לא הוי מטעם דלא מפקיר אדעתא דנכרים, הרי מבואר דעכו"ם הלוקט לשו"פ חייבת במעשר, ואם אמרינן דמשעת הפרשה נפטרה, א"כ מה יועיל מה שלקט עכו"ם כיון דכבר נפטרה ממעשר, ומוכח דדוקא מזכיית העני נפטר עכת"ד, ודבריו מרפסין איגרא מסוגיא מפורשת ב"ק כ"ח בה"ב שהניח פאה מצד זה ובאו עניים ונטלו מצד אחר זה וזה פאה וכו' אמר רבא מאי זו"ז פאה לפוטרן מן המעשר, הרי מבואר דאף אותן שלא נטלו עניים ג"כ פטור מן המעשר מצד דין פאה, ומבואר דבהפרשה לחודיא נפטר מן המעשר. ט אמנם אם אמרינן דרבא דהכא הוא רבא דהתם בגיטין שמביא ראי' ממשנה זו דאין קנין לנכרי בארץ ישראל להפקיע מן המעשר. והוא ע"כ מוכח דסבר דלשו"פ נפטר מן המעשר משעת הפרשה כאשר יבואר, והא דאיתא שם דלשו"פ של עכו"ם חייב במעשר ופריך ה"ד אילימא דישראל ולקטינהו עכו"ם א"כ מה זה דאמר התנא אא"כ הפקיר הא מיפקרי וקיימי ופירש"י דכל לשו"פ הפקר הם יעוי"ש, וקשה אם אמרינן דלא מיפטרי לקט שו"פ עד שתבוא ליד העניים, והיינו ע"כ עניי ישראל דשייכים בלקט שו"פ, אבל זכיית העכו"ם ע"כ לאו כלום הוא, ודמיא לזכיות העשיר בלשו"פ דלאו כלום הוא, וא"כ מאי פריך הש"ס דמיפקרי וקיימי, כיון דהפקר זה דלקט שו"פ לא מהני לעכו"ם, ופשיטא כשמוכרן לישראל חייב לעשר, ולהכי שפיר קתני התנא אא"כ הפקיר דהיינו שהפקיר מקודם לכל אדם, וע"כ צריך לומר דסבר דלקט שכחה ופאה תיכף משעת הפרשה נפטרו מן המעשר, נמצא דרבא דסבר אין קנין, ע"כ סבר דלשו"פ נפטרו משעת הפרשה, ומ"ד יש קנין להפקיע מן המעשר, ומוקים המשנה בשדה של ישראל ולקטינהו עכו"ם, ע"כ סבר דלא נפטר לשו"פ מן המעשר עד שבא ליד העני, וכהוכחת המל"מ, ולפי גירסת הרמב"ן דגריס בגיטין רבא, והוא סבר אין קנין, וזהו גם רבא דהכא דסבר מירוח עכו"ם פוטר, והוא אמר שם בב"ק כ"ח דסבר דגם הפאה שלא זכו עניים פטור מן המעשר, ומבואר דדינו של המל"מ תליא בפלוגתא דאמוראי, וכמוש"נ. א כתב הרמב"ם בפר"ד ממתנ"ע ה"ה וז"ל הרוח שפיזרה את העומרים ונתערב קציר של בעל השדה עם הלקט אומדין את השדה כמה לקט היא ראוי' לעשות ונותן לעניים שזה אונס, והנה שם בה"י כתב בשבולת של לקט שנתערבה בגדיש הרי"ז מפריש שתי שבולות ואומר על אחת מהן וכו' יעוי"ש, והנה יש לעיין מדוע לא חיישינן גם בהא דהרוח שפיזרה לתערובות של לקט לענין מעשר, - איברא דהרמב"ם כתב כמבואר במשנה, ושתי ההלכות שתי משניות נינהו, אבל אפשר לומר שדין השיבולת נוהג גם בדין הרוח שפיזרה, וראיתי למפרשים שפירשו כן, אבל הרמב"ם אילו הי' סבר כן הי' מפרש, ובאמת דוחק לפרש בהמשנה שדין שיבולת נוהג גם בזה. ב והיה נראה לומר לפי דברי המל"מ פר"ג מתרומות ה"ט שמוכיח מסוגיא דגיטין מ"ז דרבה רוצה להוכיח דאין קנין לעכו"ם בארץ ישראל להפקיע מידי מעשר מדתנן בפר"ד דפאה הלקט והשכחה והפאה של עכו"ם חייבין במעשר אא"כ הפקיר דמאן וכו' לעולם דישראל ולקטינהו עכו"ם נהי דאפקרינהו אדעתא דישראל דעכו"ם מי אפקרינהו, ואם אמרינן דתיכף משנעשה לקט נפטר, א"כ גם בשלקט עכו"ם כבר נפטר, ומוכח דלא מיפטר עד דאתא לרשות זוכה, ואח"כ הקשה ממשנה דשבולת דמוכח דיש פטור מעשר אף טרם שזכה העני, ודחק שם, והנה בתוסר"ע בפר"ד דפאה מתרץ מהא דלקט דכיון דהבעה"ב אינו רוצה להחזיק הלקט בגזילה, ומקודם רוצה לזכות להעני, או שהבעה"ב זוכה בשבילו, או מטעם שעשו אינו זוכה כזוכה, ממילא כיון דזוכה העני פטור ממעשר עכת"ד, והנה ביסוד זה נראה דכיון שאמרו חכמים שנותן לעניים לפי האומדן דהלקט הראוי' לעשות, והבעה"ב זוכה בהלקט מטעם לקוח, ולקוח קודם מירוח חייב במעשר, כשיטת הר"ת, ובזה יובדל מהא דשיבולת, דשם איתא בתקנה, משא"כ הכא שעשאום חכמים חליפין עם הבעל הבית, הרי זה כלקוה..- ג ע"ד מירוח עכו"ם אינו פוטר, יש להסתפק אם דוקא מירוח שהוא מעשה המביא חיוב אינו מביא פטור, אבל בשעשה העכו"ם אח"כ שינוי אפשר שזה גורם פטור, ולזה הערני חכם אחד.