נזר הקודש - מנחות רו

בחו"מ סי' שי"ג דרך מדרבנן הוי שרירות כמכר, אולם מסוגיא זו מוכח דשרירות קונה מדאורייתא. ט הנה בגיטין כ"ג בהא דקאמר הש"ס דעבד ישנו בתרומה דנפשי', פירש"י באופן שקבל ע"מ שאין לרבו רשות בו, ויש להעיר לכאורה מהא דפירש"י ב"מ צ"ו דמשמע דע"כ ס"ל דלא מהני בעבד באופן זה, מדפירש דעבד אינו בתורת שואל ומשאיל, והשיט"מ הקשה שם הא יצוייר שקבל העבד ע"מ שאין לרבו רשות בו, וע"כ דס"ל לרש"י דלא מהני בעבר ע"מ שאין לרבו רשות בו, וא"כ דברי רש"י סותרין, ובאמת טעמא בעי מדוע לא, ודברי השיט"מ נכונים, אמנם נראה צודק דברי רש"י דשאני התם דאעפ"י שקבל העבד פרה בע"מ שאין לרבו רשות בו, אמנם האדון יכול לעכב עליו שלא לעשות מלאכה לעצמו, וא"כ אינו יכול להיות שואל עבור עצמו, ומטעם זה גם להיות משאיל הפרה שקבל בע"מ שאין לרבו רשות בו, כיון שאין לו זכות מלאכה לעצמו בלא האדון, וכל זכות ההשתמשות הוא של האדון, א"כ ממילא תיכף כשקבל הפרה, הרי"ז כאילו אמר בפירוש שזכות ההשתמשות הרי של האדון, - ועוד דהאדון יכול לעכב מלהשאיל, והיינו מפני ביטול מלאכה בשעה זו של השאלה, עי' כתובות מ"ז בביטול מעשה ידיה של הבת, וה"נ דכוותי', זה נראה לפרש סברת רש"י בב"מ בהא דקאמר הש"ס דעבד אינו בדין שאלה כיון שתלוי זה בהאדון, - משא"כ הכא בתרומה שפיר יצוייר שישנו בתרומה כשקבל טבל בע"מ שאין לרבו רשות בו, ומזה אין להבעלים שום הפסד, וגם עצם ההרמה כיון שהוא משום אכילה לזה יש לו רשות, ושפיר דמי אפי' אם אמרינן דלא מהני הרמה במחשבה, כיון דצורך אכילה כאכילה דמי. א דף סז גלגול הקדש פוטר דתנן הקדישה עיסתה וכו', הנה בחלה פר"ב מ"ו פלי ר"ע על חכמים וסובר דתליא בקרימה שבתנור יעוי"ש, וכתב הרשב"א בתשובה ח"א סי' נ"ד דסבר ר"ע דכיון דאמרה תורה לחלה שני כתובים, במדבר ט"ו כתב ראשית עריסותיכם, וכתיב באכלכם מלחם הארץ, לכן סבר ר"ע דבשל ישראל הגלגול טובלה, וזהו ראשית עריסותיכם דהיינו גלגול, ובתבואה של נכרי, א"נ תבואה הנכנסת מחו"ל לארץ תלה הכתוב בלחם הארץ, היינו קרימה, - וכן מבואר בירושלמי פר"ב דחלה וכו' יעוי"ש, מבואר מדברי הרשב"א דשני דינים נאמרו בתורה בחלה לר"ע, והתבואה העומדת ברשות גמר חיובה לחלה בשעת גלגול, והעומדת ברשות פטור בשעת גלגול כגון תבואה של נכרי, או תבואת חו"ל, אין הגלגול מחייב, אבל אינו פוטר ג"כ, ותליא בקרימה, אם נעשית הקרימה ברשות ישראל חייבת בחלה. ב ויש לעיין היאך הדין בהקדש אם גלגול הקדש עושה פטור, ולא מהני עוד קרימה בתנור לעשות חיוב חלה, והוי הקדש כמו הא דגלגול עכו"ם או חו"ל, או"ד דשאני הקדש, דעצם התבואה והעיסה ראוי' להיות חייבת בחלה מצד עצמה, ורק דין הקדש עליה, לכן היא טובלת לחלה, ולא בעי קרימה, ותיכף לאחר פדיון חייב בחלה, ולפי"ז הוי לר"ע גלגול הקדש חייב, וסוגיא דידן אליבא דרבנן דלא סברי הא דר"ע, אבל גלגול הקדש מחייב כמו גלגול הדיוט, וביותר יש מקום לזה לפי מה שפירשנו לעיל דעיקר הא דהקדש פטור הוא משום דלאו בר מיעבד מצוה הוא, אבל החיוב תלוי ועומד, ותיכף לאחר פדיון מחויבים הבעלים להפריש חלה, ומסתברא שכן הדבר. ג והנה ראיתי בריט"א ה' חלה שהקשה על הרשב"א מ"ש גלגול הקדש מגלגול עכו"ם שגלגול עכו"ם אינו פוטר וגלגול הקדש פוטר, ולפי מה שכתבנו האמת שגלגול הקדש אינו פוטר, רק זה יובדל גלגול הקדש מגלגול עכו"ם, דבגלגול עכו"ם בעינן קרימה בתנור המחייב, ובגלגול הקדש, עצם הגלגול מחייב, גם טרם קרימה בתנור, ותיכף לאחר פדייה מחויב להפריש חלה, והוי גלגול הקדש בחלה כמו מירוח עכו"ם למ"ר פוטר, דהכוונה דמחייב. ד ומטעם זה לא קשה גם כן מה שהקשה בריט"א שם מדוע לא אמר הרשב"א בטעם ר"ע דסבר בעיסת עכו"ם דגלגול עכו"ם אינו פוטר, מטעם דסבר דמירוח עכו"ם אינו פוטר, ומבואר הכא בסוגיא דלמ"ד מירוח אינו פוטר, גם בגלגול אינו פוטר, דליתא דהכא הכוונה מירוח אינו פוטר, היינו שמחייב ונחשב גמר המירוח של העכו"ם כאילו מירחו ישראל, אבל גלגול עכו"ם סבר ר"ע דאינו מחייב, אלא שאינו פוטר, ובעינן קרימה בתנור לחיובא, וכמוש"נ, ה גמרא הדר אמר רבא מאן דאמר מירוח עכו"ם פוטר גלגול עכו"ם פוטר, הנה האי מירוח עכו"ם היינו שהשדה היא של עכו"ם וגם מירח התבואה, וכן גלגול עכו"ם היינו שהיתה של עכו"ם, כן מבואר ברמב"ם בפר"א מתרומות הי"א ובפר"ח מבכורים ה"ח לענין חלה, והיינו דלענין מירוח פסק הרמב"ם דאין קנין לעכו"ם בארץ ישראל להפקיע מקדושת מעשר, אבל זה דוקא אם קנה הישראל ומירחן, ורק מתרומת מעשר פטור מצד גזירה"כ, שפטרה תורה לקוח מתרומות מעשר כמבואר בבכורות י"א, וע"כ לאו דוקא בלוקח מן העכו"ם אלא דין הוא בלקוח, ומבואר מזה דלקוח קודם מירוח חייב במעשר מדאורייתא מדממעט רק מתרומת מעשר, וזהו כשיטת הר"ת וכן כתבו התוס' שם, וכן דעת הרמב"ם בפר"ב ממעשר ה"ב. - ו וכן יש להוכיח מסוגיא דגיטין מ"ז דמוקי שם הסוגיא הא דתנן הלקט והשכחהו והפאה של עכו"ם חייבין במעשר, דהשדה של דהשדה של עכו"ם ולקמינהו ישראל דאין להם תורת לשו"פ, להכי חייב במעשר, וע"כ מיירי שנתן העכו"ם להם במתנה, וקשה הא הוי לקוח, וע"כ דלשו"פ הוא קודם מירוח, להכי חייב במעשר מן התורה, ומזה קשה להריב"ם הובא בתוס' ב"מ פ"ח, דלוקח אינו ממורח פטור, והנה הרמב"ם הביא להלכה בפר"ב מתרומות ה"י האי דינא דלשו"פ של עכו"ם חייב בתרומה ומעשרות, והיינו דכיון שהוא קודם מירוח לכן מירוח ישראל מחייבן, והיינו כיון שאין קנין לעכו"ם להפקיע מידי קדושתן, והא דלא כתב הרמב"ם דפטור מתרומות מעשר, - אפשר דסמך על מה שכתב לעיל בפר"א דלוקח מן