נזר הקודש - מנחות רה

ד ולפי דברי התוספתא מיושב גם כן הא דכתב:

התוס' דהש"ס הוי מצי למיפרך הא לא הוי משקה ישראל, דזה לא קשה דכיון דע"כ מנחת העומר קריבה טבל, ולא יצוייר באופן אחר, דתמיד באה טבל, והרי"ז כמו מצותו בכך, וכמו שכתבו התוס' לקמן פ"ד ד"ה רחמנא לענין שביעית, והכא פשיטא, דכן הוא תמיד, וזה נלמד לכל המנחות וכמוש"נ. גמרא, אמר רבא פשיטא לי דמירוח הקדש פוטר וכו', ולכאורה תמוה מאי קמ"ל רבא, הלא כמה משניות שנינו דכשמגמרן ביד הקדש פטור ממעשר, אבל נראה דרבא בא לאשמעינן דלא מיבעי' בקדשי בדה"ב, אלא גם בקדושת דמים למזבח, וכמו שכתבנו בביאור דברי התוספתא, זה משמיעינו רבא גם כן, והיינו מירוח הקדש דעלמא דקאמר רבא היינו בכל המנחות כשהקדיש קמה. א שם, תורמין משל עכום, וכו'. ב הנה תנן במשנה פר"ה דדמאי מ"ט מבין הכותים וכו' והקשה מרן הגרע"א בתור"ע על פירש"י גיטין כ"ה ע"א ד"ה מבין הכותים וכותים גרי אמת הן ואין ארץ ישראל נפקעת מקדושתה, -- והקשה הא התם מיירי לר"מ ור"י והם ס"ל במנחות ס"ו דאפי' בשל נכרים על של ישראל מעשרים, א"כ גם בעכו"ם אין א"י נפקעת מקדושתה דאין קנין, וא"כ מדוע פירש"י הטעם דסברי גרי אמת הן ומסיים בצריך עיון גדול. ג ונראה לפי מה שמבואר בירושלמי פר"ד דדמאי ה"ח מתניתין דר"מ דאמר אין קנין לעכו"ם בארץ ישראל להפקיע מידי מעשר רבי אומר בשם רשב"ל טעמא דר"מ והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה הקיש אחוזה לעבדים, מה עבדים אתם קונים מהם, והן אינם קונים מכם, אף אחוזה אתם קונים מהם, והן אינם קונים מכם יעוי"ש, והנה לפי זה בכיבוש מלחמה שמצינו שהם קונים גם מישראל כדאיתא גיטין ל"ח ע"א עכו"ם ישראל מנלן דכתיב וישב ממנו שבי, מבואר דכיבוש מלחמה קונה עכו"ם ישראל, וכתב התוס' רי"ד ומכאן מוכח שנכסי ישראל שאנסום עכו"ם ונתייאשו הבעלים וקנאם ישראל אחר הרי הם שלו, ואין הראשון יכול להוציאם מהשני ואפילו בדמים יעוי"ש, ומבואר מזה דמפרש דכיבוש מלחמה יש כאן יאוש גמור, ואם עכו"ם קונה גוף ישראל בכיבוש מלחמה, א"כ כש"כ דקונה קרקע של ארץ ישראל ע"י כיבוש מלחמה, וא"כ הכותי"ם שלקחו ארץ ישראל ממלך אשור שלקח ע"י כיבוש מלחמה, בזה שאני משארי עכו"ם הקונים, לזה פירש"י דמשום דכותים גרי אמת הם, אבל יש לדחות דהא דוישב ממנו שבי הוי רק למעשה ידיו ולא לקנין הגוף, וכן מבואר בתוס' שם, וא"כ לא יצוייר שעכו"ם יקנה ישראל קנין הגוף. ד תוספות ד"ה שלא ניתנו וכו' והא דקתני והשאר נפדה לית לי' דלדידי' לא צריך פדיי' וכו' יעוי"ש, ולולא דבריהם הי' נראה לומר דגם לר"ע צריך לפעמים להשאר באופן שנשארו שני עשרונים מובחרים, ושניהם טובים, ואם באנו להכריע על איזה עשרון מהשנים הוא הצורך מספקא לן, וגם כשנברר אחד מהם אכתי תליא אם אמרינן ברירה, ואם אמרינן דר"ע סבר אין ברירה, ממילא מספיקא שניהם קדושים, וא"כ אחד נדרש לפדיון מספיקא, אבל אי אפשר לומר כן דלפי"ז אחד מהם חולין, וחייב במעשר, וממילא מספיקא שניהם פסולין משום ספק טבל, וע"כ צריך לומר דהתנאי הי' דעד עשרון האחרון שנשאר יהיה חולין, ורק העשרון הזה הוא קודש, והיו מנפין עד שלא נשאר רק עשרון אחד, הבא באחרונה והוא קדוש, אבל הוא דחוק דהיאך אפשר לצמצם, ומה יעשה אם ישאר יותר מעשרון המובחר. ה לכן נראה לפרש דכוונת ר"ע שאמר שלא ניתנו מעות אלא לצורך להן, הכוונה אפילו באופן אם יהי' ספק על איזה מהן תחול ההקדש כגון אם ישארו שני עשרונים, יהיו שניהם קדושים, ומירוח פוטרתן, ולא סמכינן אברירה, דר"ע סבר אין ברירה כמבואר במעילה כ"ב דפריך שם מר' יהודה ור"י ור"ש דסברי אין ברירה על דינא דר"ע שם במשנה, וע"כ דסבר הש"ס דתלמידי ר"ע בטח לא פליגי על ר"ע, ומיושב שם קושיות התוס' יעו"ש, וממילא מספק מקדיש יותר, וממילא מה שלא נצרך צריך פדיי', ומיושב היטב הא דצריך השאר פדיי', ואפשר דכוונת התוס' מדאמר השאר משמע דכל מה שנשאר צריך פדיי', אבל אפשר לפרש כמו שפירשנו. ו עוד נראה, והוא בהקדם ספק שעלתה לי להסתפק היאך הדין בספק הקדש אם מירוח פוטר, ומקום הספק אם אמרינן דכיון דספק הקדש לחומרא, ממילא הוי זה מירוח הקדש ופטור ממעשר כמו ודאי הקדש, מטעם דנוהגין בו דין הקדש, או"ד דמספקא אזלינן לחומרא, וחייב במעשר מספיקא, אבל מסתבר כסברא ראשונה, ולפי"ז כשיהי' שני עשרונים, ואחד ספק מעשר ג"כ פטור ממעשר מטעם מירוח הקדש, אבל פדיון צריך מספיקא, וזהו שאמר ר"ע והשאר נפדה. - ז תוספות ד"ה מירוח עכו"ם וכו' תימא דלמא ביש ואין קנין פליגי וכו' יעוי"ש, ויש להעיר לפי מה שכתב מרן הכס"מ בפר"א מתרומות הכ"ב דבפירות חוץ לארץ שנכנסו חייבין בחלה מדאורייתא, וה"ה לתרומה ומעשרות יעוי"ש, וא"כ אף אם אמרינן דיש קנין, אבל עכ"פ לא גרע זה מפירות חו"ל שנכנסו לארץ ישראל דחייב מן התורה, ורק משום מירוח נכרי יש לפטור, מטעם דנגמר בפטור, והנה מצאתי שהעיר בזה בקר"א, ויש להאריך בזה. ח שם באו"ד דשמעינן לי' לר"מ דאמר יש קנין, בפר"ק בע"ז דתנן אין משכירין בתים ואין צריך לומר שדות דברי ר"מ, ומפרש בתוס' משום דאיכא תרתי משום דמפקע להו ממעשר יעוי"ש, הנה מבואר דגם בשכירות יש הפקעה ממעשר מן התורה, וא"כ מוכח דשכירות הוי כמכר מן התורה, וזהו כשיטת הרמב"ם שכתב בפר"ז משכירות שהשכירות מכירה לזמן קצוב היא יעוי"ש, ודעת התוס' ב"מ נ"ו דדוקא גבי אונאה רבתה תורה שכירות כמכר, ודעת הב"ח