נזר הקודש - מנחות רב

מי איכא דוכתא דשמה גגות צריפין או צריפין גגות, וכן לקמן ומי איכא דוכתא דשמה עין סוכר, או סוכר עין, מזה חזינן דיש בזה עיכוב לענין שם, וכשמשנה השם הבא אחרון בראשונה הרי"ז שינוי, ונפק"מ לענין גיטין, עי' בספר ג"פ סי' קכ"ט אות ס"ג, אם נקרא ראובן שמעון, וכתב להיפך שמעון ראובן, וסוגיא זו יסוד לזה. א דף סה מריש ירחא דניסן ועד תמניא וכו' והנה התוס' ד"ה מריש מביא גירסא להיפך איתוקם תמידא די לא להתענאה, איתותב חגא דשבועיא די לא למספד, ובגיה"ש הקשה דלפי"ז מאי פריך שם הגמ' למ"ל מתמניא לימא מתשעה, ותמניא גופי' אסור דהו"ל יומא דאיתוקם תמידא, וקשה הא בשביל התמידא מותר בהספד, ומצד חנא דשבועיא אסור גם בהספד, יעוי"ש, וכן מצאתי בגבו"א בתענית י"ח שהקשה כן, ובשעה"מ ה' מגילה יעוי"ש, והנה לכאורה אפשר לומר דבלא"ה אסור בתמניא בהספד, אפילו אם לא הוקבע ליו"ט משום חנא דשבועיא, דהרי הוא לא גרע מיום שלאחריו דאסור בתענית ומותר בהספד, ואם הוא ערב יו"ט של מגילות תענית אסור גם בהספר כמו שמבואר בגמ' שם, וא"כ לא גרע התמניא מה שהוא יו"ט מטעם דאיתוקם תמידא, ומצאתי ברש"ש שנחית לזה שם, ולכאורה אפשר לומר דלפי"ז תקשה על התשיעי למה הוא בא הלא הוא יום שלאחריו, וגם ערב יו"ט של חגא דשבועיא. אבל זה לא קשה דאם לא נעשה התשיעי יו"ט דאז לא הי' השמיני אסור בהספד, אבל גם תירוצו של הרש"ש אינו עולה יפה כמו שמסיים הוא בעצמו, דלפי"ז אכתי תקשה דמאי פריך הגמ' למה בתמניא הלא מה שעשו התמניא יו"ט משום חגא דשבועיא נאסר גם השביעי בהספד, נמצא דקושיות הגאונים חזקה מאד על התוס'. ב ונראה דהתוס' יפרשו דלגירסא זו אם באנו לומר דלהכי קבעו התמניא ליו"ט משום חגא דשבועיא בכדי שיהי' אסור בהספד, דשוב תקשה דלפי"ז מדוע חשבוהו להתמניא במספר חגא דאיתוקם תמידא, והיינו דלאחר הנצחון דחגא דשבועיא, לא הי' להחכמים לחשוב התמניא עם הימים חגא דתמידא כיון דעתה נחשב להימים האחרונים ביו"ט יותר חמור, דאסור גם בהספד, ותירוץ הש"ס שם דמשני להפירכא מדוע חשבוהו להתמניא בחגא דשבועיא כיון דיו"ט הוא משום התמידא, ומשני הש"ס דנפק"מ אילו מיקלע מילתא ובטליני' לשבעה וכו', הנה כמו כן מתורץ גם אם באנו להקשות מדוע נחשב התמניא בין הימים של החגא דתמידא, דנפק"מ אי מיקלע מילתא דבטלינא חגא רשבועי, דאז נשאר התמניא יו"ט משום חגא דתמידא, והיינו אם יהי' מוכרחים לגזור תענית באחד מאלה הימים של חגא דשבועיא, דאז הדין דכשבטל מקצת בטל לגמרי, וכמו שפירש"י אבל זה התמניא לא בטל מטעם שהוא יו"ט משום חגא דתמידא. ג עמוד ב ת"ר וספרתם לכם שתהא ספירה לכל אחד ואחד, והיינו בברכה, כמו"ש התוס' והנה הקשו מדוע אין זבה מברכת אעפ"י שג"כ מ"ע כיון דכתיב וספרה, ותירצו דכיון דאי חזי אפילו בשביעי סותרת, וכוונתם דאז הוי ברכה לבטלה, וכן כתב הסמ"ג מצוה ר' וז"ל אבל זבה אינה מברכת על ספירתה מפני שאם ראתה סותרת ספירתה, ונמצאת ברכה שברכה היתה לבטלה, ויש לעיין דלפי"ז היאך מברכין על הפרש"ת וחלה הא כיון דישנם בשאלה ונעקרה ההפרשה למפרע, והוי ברכה לבטלה, והנה אפשר לומר דמוקמינן אחזקה דלא ישאל עליהן, וכמו שכתבו התוס' בגיטין ל"ג דקרינן לזה חזקה לענין התראה, אבל לפי"ז תקשה להפוסקים דסברי דגם בימי נקיים עומדת בחזקה טהרה, וכתבנו בזה בספרנו נזר הקודש לזבחים כ"ט, וביותר תקשה מדוע קיי"ל דתרומה וחלה נקראו דשיל"מ מטעם דאפשר בשאלה, וקשה הא יש למנוע השאלה שלא תיפסד הברכה, - וע"כ צריך לומר דלענין הברכה יש לנו לדון על אותה שעה, וא"כ גם בספירת זבה יש לתקן ברכה כמו בתרומה וחלה. ד ונראה דשאני תרומה וחלה דאף אם תבוטל התרומה, אבל החיוב לא נפקע ממנה, דהרי גם בשנעשה הפרשה בטעות. אבל אין טעות בחיוב, דהרי הי' טבל ברור שמחויב בהפרשה, - וממילא הברכה נאמרה כהוגן דיש כאן ציווי להפרשה, וברכה כדין נאמרה, וממילא נם כשנתבטלה ההפרשה, לא נתבטלה הברכה כיון שהחיוב הי' ברור מקודם, וגם לאחר השאלה ישנו להחיוב הזה, משא"כ בזבה אם תראה טרם כלות הנקיים וסותרת. נמצאו דלא היתה מחויבת כלל בספירה, ובזה שייך ברכה לבטלה. ה ובאמת מסופקנו בהפרשת תרומה בפעם שניי' לאחר שנעשה טבל ע"י שאלה, אם צריך לברך פעם שניי' דאפשר דהברכה דבפעם ראשון די, כיון דבירך על הציווי דלהפריש, וצ"ע. א דף סו רשב"א אומר כתוב אחד אומר ששת ימים תאכל מצות, וכתוב אחד אומר שבעת ימים וגו' אתה יכול לאוכלה ששה מן החדש, וקשה הא שפיר יצוייר גם שבעה מן החדש מטעם דאתי עשה דמצה ודחי לל"ת דחדש, וכמו שהקשו התוס' בקדושין ל"ח בשם הירושלמי, ומה שסובר הירושלמי שם דעשה דקודם הדיבור לא אלימא טובא, הנה ש"ס דילן לא סבר לה כמבואר ביבמות ה'. ומצאתי בספר המקנה שנחית לזה, וכתב בשם אביו הגאון ז"ל משום דכיון דאסור לקצור קודם לעומר, ולא שייך עשה דוחה ל"ת כיון דלאו דקצירה לא הוי בעידנא, וקושיות הירושלמי משום דאז היו שריון ישראל בבקעת יריחו שאין מביאין משם עומר, ושם מותר בקצירה, דממקום שאי אתה מביא אתה קוצר, יעוי"ש, - אבל תמוה דאכתי יצוייר שבעת מן החדש דלייתי מצה מן החדש ממקום שאין מביאין את העומר, עוד תמהני הלא מבואר לקמן במשנה ע"א דקוצרין מפני בית האבל ומפני ביטול ביהמ"ד, וכן כתב הרמב"ם בפר"ז מתו"מ הט"ו ומסיים בטעם קצירכם ולא קציר מצוה, ואם כן פשיטא דאם נחוץ לקיים מצוה דמצוה דמותר לקצור. ב והנכון אם נאמר דהכא לא שייך עשה דוחה ל"ת מטעם שיטת הב"י דאין אומרים דחויה