נזר הקודש - מנחות כ

מהמחובר, עכ"ז בעודם במחובר תורת קדושה עליהם נם בעצם הקדושה ממש, דהיינו קדושת הבשר יש גם עליהם. כז ובזה יש לבאר הא דכתב הריטב"א ברפ"ק דחולין דהא דמקדש הסכין את הדם שבצואר היינו התחלת הקדושה אבל אינה גומרת את הקדושה שיהא נפסל ביוצא עד שיתקדש גם בכלי שרת, יעוי"ש, - ותמוה מסוגיא דזבחים כ"ו דאיתא שם בהמה שהיא בפנים ורגלה בחוץ דהדם שברגלים נפסלין ביוצא יעוי"ש, וקשה הא לשיטת הריטב"א היאך תיפסל הדם כל זמן שלא נתקדש הדם בכלי שרת, - אמנם לפי דברנו יש ליישב דכוונת הריטב"א דאין להדם קדושה של עצמן דהיינו קדושת דם קרבן כל זמן שלא נתקבל הדם בכ"ש, אמנם כל זמן שלא יצא הדם לחוץ, ומחובר להבהמה, הרי יש להדם קדושת הבשר בתורת התחברות לקודש, ושפיר נפסל הדם ביוצא, אבל אין הפסול בתורת דם שיצא לחוץ, אלא הפסול בתורת בשר קודש שיצא לחוץ, ושפיר אמרינן שם דבהמה שרגלה בחוץ הדם שבהרגל נפסלת ביוצא, וכשמקבל את הדם שבצואר, דע"כ מעורב דם הרגלים באותו הדם, שפיר אמרינן דהדם פסול, אמנם אם יצא הדם לחוץ קודם קבלת כלי שרת, ובאופן שיצא הדם מהבהמה, דהיינו שאינם בתורת חיבור, בזה כתב הריטב"א דאין הדם נפסל ביוצא, כיון שאין להדם קדושה כראוי, וגם אין להם קדושת החיבור. - כח ובזה יבואר סוגיא דחולין שם, דהנה רבי ורבנן ס"ל דהחיבור להקדושה גורם ג"כ שיתקדשו קדושת הגוף, אמנם בזה פליגי דרבנן סברי דהחיבור גורם שיתקדשו קדושת הגוף גם לאחר שפירשו, ורבי סבר דרק על שעת החיבור גורם החיבור שיתקדשו, - ולהכי אמר רבי דלמחוברין דהתירא לא איצטרך קרא דילפינן מרישא של עולה, דהיינו דכמו שבראשה של עולה מקטירין העצמות, וע"כ דגם התם העצמות נתקדשו בקדושת החיבור כדין חיבור לקודש, ולסימנא בעלמא נקט ראשה של עולה להורות דאיכא קדושת החיבור, ולהכי כל העצמות והגידין דהיתרא איתנהו בהקרבה ולא בעינן לזה קרא, וכי איצטרך קרא למחוברין דאיסורא דהיינו גיה"נ, דבלא קרא לא אמרינן קדושת החיבור לדבר האסור באכילה להדיוט, וזה מסתבר יותר לרבי לאוקמי' קרא שבא להורות לרבות גיה"נ במחובר, מלרבות עצמות וגידין שפירשו, דסבר דקדושת החיבור לא מועיל רק על זמן החיבור, ולהכי לאחר שפירשו העצמות הרי המה חולין גמורים ואינם ראוים בהקרבה, ורבנן סברי דיותר מסתבר למידרש לרבות עצמות שפירשו, מלרבות גיה"נ במחובר משום האיסור אכילה שיש על הגיה"נ, ולא מסתבר להקריב דברים האסורים. - כט ויובן לפי"ז הא דכתבו התוס' הכא דאין להוכיח מגיה"נ שמותר בהנאה, כיון דאין לו היתר אלא ע"י חיבור, - והיינו כדברינו דע"כ אין לו היתר מצד עצמותו, אלא החיבור גורם לו ההיתר, והיינו דהחיבור לקודש נעשה קודש, - וגם לא קשה מה שהקשינו לעיל דלרבנן דס"ל גיה"נ אסור בהקרבה א"כ נלמוד מזה לטרפה, דלא דמי דגיה"נ אסור להקרבה מטעם דאין החיבור גורם לו קדושה יען דאין החיבור מועיל לעשות קודש לדבר איסור, כמו שכתבנו, נמצא דהחסרון בזה מצד העדר הקדושה, ואין ללמוד מזה לטרפה, דהתם לא הוי העדר הקדושה, דהרי שפיר נתקדשה הטרפה, ורק החסרון בשביל האיסור גרידא, ולהכי בעינן קרא. ל והנה הרמב"ם בפר"ו ממעה"ק ה"ד כתב דאסור להקריב גיה"נ לגבוה, ולפי"ז לפי המבואר בחולין שם אית לן לומר דסבר דגידין ועצמות שפירשו יעלו ע"ג המזבח, כיון דאסור להקריב גיה"נ, דהיינו מחוברין דאיסורא, וא"כ איצטרך קרא למחוברין דהיתרא, דהיינו גידין ועצמות שיעלו ע"ג המזבח אפי' כשפירשו, והרמב"ם פוסק בזה דאין מעלין על המזבח כשפירשו, - וכבר עמד בזה הלח"מ, יעוי"ש, - ונראה דהרמב"ם פוסק כרבנן דגיה"נ אסור בהקרבה, והקרא לא מרבה לגיה"ג להקרבה, ומכל מקום לא דריש הקרא נם כרבנן להתיר גידין ועצמות לאחר שפירשו דיעלו על המזבח, כאשר יבואר, דזה תליא בפלוגתא במקום אחר, כאשר יבואר. - לא איתא בזבחים פ"ו ת"ר והקטיר הכהן את הכל המזבחה לרבות העצמות והגידין וכו' יכול אפילו פירשו וכו' אמר רבה לא שנו אלא שפירשו לאחר זריקה אבל פירשו קודם זריקה אתאי זריקה ושריתינהו אפילו למיעבד מנייהו קתא דסכינא סבר לה כי הא דא"ר יוחנן משום ר' ישמעאל וכו' ופליגי דר"א דא"ר אלעזר פירשו לפני זריקה מועלין בהם לאחר זריקה לא נהנין ולא מועלין, יעוי"ש וברש"י, - והביאור בזה דפליגי רבה ור' אלעזר דרבה סבר דהזריקה בעולה קובעתן להעצמות בקדושה גמורה דהיינו קדושת הקרבן ממש, ולהכי אפילו לאחר שפירשו דין הקדש עליהם ואיכא מעילה ג"כ, ור' אלעזר סבר דהזריקה אינה קובעתן להעצמות שיתקדשו בקדושת הקרבן, ואדרבה הזריקה מתירתן להדיוט, ונחזה במה פליגי רבה ור' אלעזר, - ונראה דבזה פליגי דרבה סבר דע"כ כוונת התורה דכתבה והקטיר הכהן את הכל המזבחה, היינו שהקפידה תורה שיהי' העצמות והגידין בתורת קרבן ממש, ולא סני בקדושת החיבור מה שמחוברין לקודש, אלא בעינן עצם הקדושה על העצמות והגידין, ולהכי כשפירשו לאחר הזריקה אית בהו מעילה ג"כ, - וע"כ סבר רבה דהא דדרשו רבנן מהא דכתיב והקטיר הכהן את הכל, זה עצמו אתי לאשמעינן דהעצמות נתקדשו בקדושת הקרבן, אעפ"י שאין קדושה להעצמות בכל מקום, וכיון שכן ע"כ אין לרבות כשפירשו כיון דע"כ איצטרך קרא לזה עצמו לאשמעינן דהזריקה מקדשת להעצמות בקדושת הקרבן. וע"כ סבר רבה דגם רבנן סברי דפירשו לא יעלו, אבל ר' אלעזר ע"כ סבר דלא בעינן שתהי' העצמות קדושין בקדושת הקרבן, וגם באמת אין הזריקה מקדשת להעצמות, והא דבאמת מקריבין אותן ע"כ היינו בקדושת החיבור גרידא סני