נזר הקודש - מנחות יט

כא עוד נראה והוא הנכון דהא דכתבו הראשונים דבמקום עשה מזהירין מן הדין, - היינו אם העשה כתובה בהדיא, - אז לענין אזהרה יספיק גם מן הדין, - אבל באופן שאין בהעשה הדין מפורש, רק מצד הסברא אנו דנין בהקרא למעט טרפה, - והוא מטעם הסברא מפני שטרפה אסורה להדיוט, - והק"ו גם כן הוא מכח זה שטרפה אסורה להדיוט, - אין זה אזהרה מפורשת גם אם אנו יכולים ללמוד טרפה מק"ו, - ושפיר פריך למ"ל למעט טרפה, עד שמשני שאני בע"מ שמומו ניכר, וכמוש"נ. כב ובמה שפירשנו דכל עיקר הא דממעטין טרפה מקרא דמן הבקר הוא מטעם שטרפה אסורה להדיוט, - מתפרשים לנכון דברי הרמב"ם בפר"ב מאי"מ ה"י שכתב דטרפה פסול לקרבן משום הקריבהו נא לפחתך, - והקשו הא בלא"ה פסול מן התורה מקרא דמן הבקר, - אבל נראה דכוונת הרמב"ם להודיענו דכל עיקר הדרשא דמן הבקר שאנו דורשים למעט טרפה, - אעפ"י שלא כתיבה טרפה בקרא, - הוא משום דכיון דיש בטרפה משום הקריבהו נא, - להכי ממעט מקרא דמן הבקר, - וממילא אין זה נקרא אזהרה מפורשת. כג תוד"ה מה וכו' וא"ת ולימא גיה"נ במחובר יוכיח דאין מצותן בכך ושרי לגבוה, וכ"ת מה לגיה"נ שכן מחובר הני יוכיחו, ויש לומר כיון דאין לו היתר אלא ע"י חיבור לא שייך למיעבד מינה יוכיח, - ודברי התוס' תמוה שכתבו דכיון דההיתר ע"י חיבור אין לעשות מזה יוכיח, נמצא דע"כ כיון שבא במחובר פשוט להיתרא, ואילו בחולין צ' מבואר דבעינן לזה קרא מיותר, דמותר להקריב גיה"נ לגבוה, אפי' במחובר, כיון דהוי מחובר דאיסורא, כמבואר שם, ועוד הלא חכמים דפליגי עלי' דרבי סברי להדיא דאסור לקריב גיה"נ אפי' במחובר, ואנן קיי"ל להלכה כן, וא"כ, תיקשה לחכמים, ולדידן דקיי"ל כוותייהו למה לן קרא למעט טרפה הלא יש ללמוד מגיה"נ שאסור לגבוה, - וצ"ע. - . בדבר קדושת החיבור כר איתא בחולין צ' דתניא והקטיר הכהן את הכל המזבחה לרבות העצמות וכו' מחוברין יעלו וכו' ורבנן מחוברין דהיתרא וכו' מדי דהוי אראשה של עולה וכו' ורבי מחוברין וכו' כי איצטרך קרא לגיה"נ במחובר וכו', יעוי"ש, ותוכן הסוגיא דפליגי רבי ורבנן בזה דרבנן סברי דאפילו פירשו יעלו, ורבי סבר דבפירשו אפילו בראשו של מזבח ירדו, ויש לעיין בהא דאמרי רבנן דלא איצטרך קרא למחוברין דהיתרא משום מידי דהוי אראשה של עולה, היינו דמקריבין הראש שלם עם העצמות שבתוכה וכדפירש"י, וילפי מזה דמותר להקריב עם הגידין והעצמות, וקשה מאי ראי' מראשה של עולה הא י"ל דשאני התם דאסור לנתוח הראש של עולה, להכי בהכרח יש להקריבה שלמה עם העצמות שבתוכה, אבל במקום שיש להפריד העצמות מן הבשר מניין דאין צריכין להפרידם, - ועוד קשה בהא דאמר רבי דאיצטרך קרא לרבויי גיה"נ במחובר, - הלא הא מבואר בזבחים פ"ו דעצמות של עולה מותרות בהנאה לאחר זריקה, והיינו דנפקע מהן ההקדש לאחר זריקה, כמבואר שם, וא"כ דעצמות לאחר זריקת הדם דין חולין עליהן, וא"כ הרי המה ג"כ מחוברין דאיסורא, דהרי אסור בהקרבה מטעם דהוי חולין, וביותר תיקשה לרבי דהוא עצמו ס"ל חולין בעזרה הוי דאורייתא, כמבואר לקמן מ"ז וק"ו, [ועי' בתוס' זבחים ע"ז ד"ה בדם], עוד קשה דהנה התם מבואר דאיצטרך קרא להתיר גיה"נ במחובר להקרבה, ובלאו קרא הו"א דאסור בהקרבה, ומדוע לענין טרפה בעינן קרא לאסור להקרבה, משמע דאם לאו קרא הו"א דשרי להקריב טרפה לקרבן, אף על פי שלא הוי מן המותר לישראל, וזה היפוך סוגיא דשם מסוגיא דהכא. - כה ונראה דדברים הנפסלים להקרבה על המזבח איכא בתרתי, א) מפני העדר הקדושה דהיינו שאין הדבר נתקדש בקדושה הראוי להקרבה, ב) מפני שהוא מאוס להקרבה משום הקריבהו נא לפחתך, ויש בזה מה שאין בזה לפי פרטי הדינים, - וביארנו בזה בארוכה בספרנו נזר הקודש בסוגיא דזבחים ק"כ, ובביאור זה ביארנו אשר יובן לפי"ז הסוגיא הכא בהא דרוצה התנא להכשיר טרפה למזבח אם לאו הק"ו מבע"מ, משום דמצד הסברא אין לפסול טרפה משום מאוס, כיון דלא הוי חסרון הניכר, ומצד קלישות הקדושה ג"כ אין לפסול כיון דמיירי כשקדשה ולבסוף נטרפה, א"כ הרי נתקדשה בקדושה יתירה, להכי מצד הסברא אין לפסול טרפה לקרבן, ולהכי בעינן ללמוד בק"ו מבע"מ, אמנם שם בחולין לענין גיה"נ שפיר הוי אמרינן גם מצד הסברא דגיה"נ אינו בכלל הקרבן להקרבה מצד חסרון קדושה דכיון שאין בגידין בנותן טעם א"כ הרי הוא כעץ בעלמא, ואין בו שיעור קדושה למזבח להקרבה, ולהכי מצד הסברא אינו בר הקרבה, ושפיר בעינן לימוד דאיתא בהקרבה. כו והנה נראה לומר עוד כלל בדין קדשי הגוף דהחיבור להקודש דהיינו חיבור טבעי גורם התפשות הקדושה גם להדברים אשר אינם קדושים מצד עצמם, והחיבור להקדושה עושה הכל כדבר אחר ממש להיות בקדושה אחת כמו שמצינו בטומאת מת דהחיבור להמת עושה אותם כעצם הטומאה ממש, אעפ"י שמצד עצמם אינם בני טומאה בתלוש, כמו הא דשניים והשער והציפורניים דאין להם טומאה בעצמותם בתלוש, ומ"מ בחיבורן להמת כולם טמאים, כמבואר במשנה אהלות פר"ג מ"ג, והובא משנה זו בנזיר נ"א נדה נ"ה, יעוי"ש, הרי חזינן דהחיבור גורם לחיות טמא בעצם טומאת מת, וא"כ ה"נ לענין קדושה אית לן לומר דכל מה שמחובר להקדושה הרי הוא כעצם הקדושה, ולפי"ז שפיר יש לומר דאעפ"י שאין קדושה להעצמות והגידין והקרנים כשנתלשו