נזר הקודש - מנחות קצח

בקושיא, והנה הרמב"ן כתב דכיון דאמר רחמנא דמכשירי מילה דוחין את השבת, להכי לא מהדרינן כלל שלא לחלל את השבת, ואע"ג דקיי"ל דבכ"מ שאתה מוצא עשה ולא תעשה בעינן שיתקיימו שניהם, ה"מ במקום שאפשר שיתקיימו שניהם לגמרי, אבל שבת ומילה הואיל ונתנה שבת לדחות אצל מילה גופה ניתנה שבת לדחות אף במכשירי', ואין מחזירין עליהן וכו' דכיון דבמלאכה זו לצורך מילה נעשית דכולה מעשה דמילה אריכתא היא עכת"ד, הרי מבואר דאם אי אפשר לקיים בלעדי דחייה שוב לא מהדרינן להקל באיסורין כיון דגם מכשירין דוחין את השבת, אמנם ע"כ דעת התוס' דלא תליא זה בזה, אלא אף על גב דמכשירין דוחין את השבת, מ"מ אין זה ענין להא דאיכא לאהדורי, דכל מה שיש בידנו למעט ממלאכה ממעטין. ג ולפ"ז בפקו"נ אצל חולה דניתנה שבת להדחות אצלו אף במכשירין, כי זה דבר פשוט דאם נחוץ לקדרה לבשל בשבת עבורו, דמותר לעשות ג"כ קדרה עבורו, וכל מכשירין נדחין אצלו, ובזה השאלה אם איכא לאהדורי אם מהדרינן למעט במלאכה תליא ג"כ בפלוגתא דהתוס' והרמב"ן דלדעת התוס' לא תלי זב"ז, היינו אעפ"י דמכשירין ג"כ דוחין שבת בפיקו"נ, מ"מ כל היכא דאיכא לאהדורי מהדרינן, כמו שסברי התוס' אליבא דר"א דאמר מכשירי מילה דוחין שבת, ומכ"מ היכא דאיכא לאהדורי למעט במלאכה מהדרינן, ולשיטת הרמב"ן דסבר דכיון דניתנה שבת להדחות שוב לא מהדרינן על מיעוט מלאכה, כן גם בפיקו"נ אצל חולה בשבת נ"כ לא מהדרינן למעט במלאכה, ולדברי הרמב"ן נפשט השאלה אם שוחטין לחולה בשבת, דבודאי שוחטין עליו אפילו אם יש נבלה לפניו, מטעם דלא בעינן לאהדורי על מיעוט מלאכה. ד ולפי דברי הרמב"ן יובן לנו גם דברי הראב"ד אשר לכאורה אין דבריו מבוארים, והוא דכתב הרא"ש בפר' יוהכ"פ סי' י"ד וז"ל שאלו את הראב"ד ז"ל חולה שיש בו סכנה אם לא יאכל בשר, אם יש לפניו נבלה ואין שחוט אם לא שנשחוט בשבת, כי יש אומרים מוטב שיעבור הוא על לאו דנבלה משיעברו אחרים על איסדר סקילה, והשיב דברי יש אומרים מכוונים הם אבל יש לומר כי איסור שבת כבר ניתן לדחות בהבערה ובבישול ובמחמין לו חמין, עכ"ל, ולכאורה אין ביאור לדברים האלה כי מה זה שייכות לזה שהותר לו הבערה ובישול ולחמם לו חמין, הלא כל השאלה אם טוב לנו למעט במלאכה שהוא איסור חמור, דהיינו שחיטה בשבת שהוא עון סקילה וליתן להחולה נבלה המוכנת לפניו, ועל זה השיב כי מפני שמותר לבשל עבורו ולהחם לו חמין, להכי מותר לשחוט הלא תשובה זו לכאורה אינה ממין הטענה, דהלא גם בבישול אם יש לפניו תבשיל מבושל, וחמין מוכנים לו, פשיטא שאסור לבשל ולהחם חמין עבורו, וה"נ בנידון השאלה כיון שיש בשר נבלה לפניו, ונבלה הותרה לחולה מטעם פיקו"נ, וא"כ למה לנו לשחוט ולעבור על איסור סקילה בחנם, אבל אפשר לומר שדברי הראב"ד מכוונים לפי שיטת הרמב"ן שכתבנו לעיל, והיינו כי בכל מקום שהותר מכשירין אז נפל בבירא דין זה דאפשר לאהדורי, ולא בעינן לאהדורי על מיעוט מלאכה, וזהו כוונת הראב"ד שכתב דכיון דהותרו כל מלאכות עבורו, והיינו הבערה בישול והלחם לו חמין, ומובן בזה דגם מכשירין הנדרשין למלאכות האלו ג"כ מותרין והוא דבאמת גם כל המלאכות הנעשות עבור החולה אין זה אלא גדר מכשירין לחודיא, - וממילא ליתא בזה דין לאהדורי על מיעוט מלאכה. ה והנה אף שכתבנו לעיל בדעת הרמב"ם דכיון דסבר דשבת דחוי' היא אצל חולה להכי סבר דכל היכא דאיכא לאהדורי מהדרינן על מיעוט מלאכות כמו בטומאה, אבל אפשר לומר דסבר הרמב"ם נם כן כהרמב"ן והראב"ד, דבמקום שניתנה שבת להדחות אצל מכשירין, ליתא להאי דינא לאהדורי אמיעוט מלאכות כלל, אמנם נראה להוכיח דדעת הרמב"ם דלא כהרמב"ן, וכאשר יבואר. ו כתב הרמב"ם פר"ג מתו"מ הי"ח וז"ל חביתי כהן גדול מ"ע להקריבן בכל יום וכו' ולישתן ואפייתן דוחין את השבת וכו' שנא' תופיני, שתהא נאה, ולא תאפה מערב, ועוד אם תאפה מבערב תיפסל בלינה שהמרחשת מכלי הקודש היא עכ"ל, ודבריו תמוהים דהרי בגמ' לעיל נ' מבואר דלמ"ד דדרשינן על מחבת דבעינן כלי שרת להכי אי אפשר לאפות מער"ש בכדי שלא תיפסל בלינה, ולא בעינן לטעם שתהא נאה, וכיון שהרמב"ם פוסק דבעינן כלי שרת, וכתב ג"כ הטעם בכדי שלא תיפסל בלינה, וא"כ לא צריך תו לטעם שתהא נאה, ועמד בזה הלח"מ יעוי"ש, אמנם נראה בזה לפי מה שפריך הגמ' לעיל נ"ז דמוקי שם כגון שלש ע"ג קטבליא ופריך הכי השתא בשלמא ביסא לא כתב רחמנא דלעביד ביסא למילש בה כי לש לה ע"ג קטבליא לית לן בה, אלא עשרון כיון דאמר רחמנא עביד עשרון וכייל בי' שביק עשרון דקודש ועביד בעשרון דחול, הרי מבואר לנכון דבמקום דלא כתיב כלי בתורה לא בעינן כלי שרת דוקא, ולפי"ז בשלמא במחבת דכתיב באפי' בעינן שפיר כלי שרת, ומה"ט בעינן גם גבי אפי' בתנור קדוש, משא"כ בלישה ועריכה דלא כתיב כלי בתורה שפיר דמי גם בכלי חול, וא"כ מדוע תדחה שבת גם חלישה ועריכה, ואין לומר דלהכי א"א לעשות זאת מער"ש בכדי שלא תחמיץ, דליתא דבשביל שלא תחמיץ הרי יכול להניח בצונן, כהא דמצינו בפסחים מ"ו, וזה הי' מוקשה להרמב"ם, וכתב הטעם דבעינן שתהא נאה, ואם תהי' הלישה והעריכה בער"ש לא תהי' האפי' נאה כמובן, ושפיר הוכרח הרמב"ם לכתוב הטעם הזה ג"כ שתהא נאה בשביל הלישה והעריכה, ולעיל בסוגיא ביארנו דברי הרמב"ם באופן אחר, ואם כדברי הרמב"ן דבמקום שמכשירין דוחה שבת, אין לחפש אחרי היתרים ולמעט באיסורים, א"כ לא הי' הכרח לכתוב הטעם שתהא נאה, דכיון כשהאפי' שהיא ג"כ מכשירין ג"כ דוחה שבת, א"כ בודאי גם הלישה והעריכה תדחה שבת, ומוכח