נזר הקודש - מנחות קצז

ד והנה לכאורה מוכח דריבוי בשיעורין אסור מדאורייתא, וכשיטת הר"ן, והוא מהא דאיתא בשבועות י"ח לעולם אימא לך המשמש מת בעריות חייב, והכא היינו טעמא דפטור משום דאנוס הוא, והא דאמרת כי פריש מיד אמאי חייב שהי' לו לפרוש בהנאה מועטת ופריש בהנאה מרובה יעוי"ש, הרי מבואר דמחייבין לי' בשביל ריבוי ההנאה, - הרי מבואר דריבוי בשיעורין אסור מדאורייתא, וזהו אף בשעה שעוסק בהיתרא כמו הכא שהי' אנוס, וכמדומני שהגאון בספר עמו"א עמד בזה, אמנם זה ליתא דע"כ פרישה באבר חי אין זה פרישה, אלא כניסה וביאה ממש היא, ואין זה ענין להא דריבוי בשיעורין, דהבאור בזה דהריבוי בשיעור נעשה ע"י מעשה אחת, היינו בלא הוספת מעשה ופעולה, משא"כ הכא דהפרישה באבר חי, הרי זה ניתוסף מעשה חדתא בהוספת עוד ביאה, וזהו ההבדל שבין משמש מת, אעפ"י דגם משמש מת חייב, אמנם אין כאן אלא ביאה אחת, אבל כשפורש באבר חי יש כאן שתי ביאות, וזה לא הותרה לו, וזהו הביאור בגמ' שהי' לו לפרוש בהנאה מועטת היינו ביאה חדא, ופירש בהנאה מרובה, מטעם דיש כאן ביאה חדשה, וכמובן, וכמו כן אין זה דמיון להא דהי' לו לילך בקצרה ובא בארוכה במקדש דחייב, דשאני התם דהעורף דארוכה על הקצרה הרי זה גם כן ככניסה חדשה למקדש, ואין זה ענין כלל לריבוי בשיעורים. ה הנה המנח"ח במוסך לשבת הקשה בהא דאיתא חולין ט"ו השוחט לחולה בשבת מותר לבריא וכו' מ"ט כיון דאי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה אדעתא דחולה קשחיט, אבל המבשל לחולה אסור לבריא שמא ירבה בשבילו, והקשה הא גם בשחיטה ניחוש שמא ירבה באופן שיספיק להחולה גם שחיטת עוף, וישחוט, גסה, ואיכא ריבוי בשיעור, ותיקשה להסוברים ריבוי בשיעורין אסור מדאורייתא, יעוי"ש, אמנם נראה דאין זה ענין להא דריבוי בשיעורין, דהביאור ריבוי בשיעורין היינו כי השיעור נתרבה ע"י המלאכה שעושה כמו בהא דמנחות דע"י מעשה הבצירה, שבצר שלשה גרוגרות, אף שהוא בעוקץ אחד, אמנם כיון שאין צורך להחולה אלא לשתים, א"כ איכא במלאכת הבצירה הוספה בריבוי בהשיעור, משא"כ בהא דמעשה השחיטה דעיקר המלאכה בחיובה הוא משום נטילת נשמה, היינו דהמלאכה נקראת על שם שנוטל פעולת החיים מן החי, א"כ ע"כ אין הבדל בזה בין מיני בעלי חיים, וזהו שאמרו ז"ל ההורג כינה כהורג גמל, נמצא שע"כ גם בשנצרך החולה לשחיטה דעוף ושחט בהמה, אין כאן שום ריבוי במלאכה שעשה. ו ויש לעיין לשיטת התוס' דריבוי בשיעורין לא הוי אלא איסור דרבנן, - היאך הדין באופן שעשה מלאכתו, באיסור כגון שבישל לבריא, אם גם בזה לא הוי על הריבוי יותר מהצורך אלא איסור דרבנן, או דלמא דבאופן הזה דאיסורא מודה גם הרשב"א דבריבוי בשיעור גם כן אסור מדאורייתא. ז איתא בהגהות מדרכי הובא בב"י סי' שכ"ח על שם ראבי"ה אם היה החולה צריך לחמם לו יין ימלא ישראל ויחוס הא"י שמוטב שיתנסך היין משיתחלל השבת עכ"ל, והקשה הב"ח שם מ"ש מהא דשוחטין לו ואין מאכילין אותו נבילה על ידי נחירת נכרי, וכי היכי דהתם אמרינן דאיסור נבילה חמור דעובר על כל כזית וכזית וכו' וה"נ עובר על כל רביעית שהוא שותה יעוי"ש, ונראה דשאני זה מהא דשחיטה מטעם הריבוי בשיעורין דהתם בשחיטה שישחוט הישראל לא שייך ריבוי בשיעורין כמו שכתבתי לעיל אות ה', משא"כ הכא בבישל היין ע"י ישראל יש בזה ריבוי בשיעורין, ואעפ"י שהחולה צריך לזה, אמנם כיון שעכ"פ יש בזה הוספת איסור וריבוי בשיעורין בבישול הישראל, לכן כמו שאנו דואגין וחוששין דשתיית החולה שלא ישתה יין נסך מטעם שעובר על כל רביעית ורביעית, כן יש לנו לדאוג ולחוש על בישול הישראל שגם כן איתא בזה איסור על כל כזית ורבעית מטעם הריבוי בשיעורין שיש במלאכה הלזו, ומבואר גם כן דלפי"ז ע"כ סברי הראשונים דריבוי בשיעורין אסור מדאורייתא, ומיושב קושיות הב"ח, וכמו שנתבאר. ה ויש לעיין במי שאחזו בולמוס דהדין דמאכילין אותו קל קל תחילה, אם האכילוהו החמור אם יש בזה איסור דאורייתא, או דלמא כיון שיש בסגולת החמור שמציל את נפשו, לכן בדיעבד לא עשה איסור. בדין פיקו"נ אצל חולה אם דחויה או הותרה א כתב הרמב"ם בפר"ב משבת ה"א וז"ל דחויה היא שבת אצל החולה וכו', מבואר מזה דס"ל דפיקו"נ אצל שבת דחויה היא, ונפק"מ לענין חולה בשבת שצריך לבשר ויש נבלה מוכנת לפניו, אין לשחוט עבורו, וכמו כן כבר נשאל הרשב"א לענין חולה בשבת אם מהדרינן להאכילו נבלה שאינו אלא איסור לאו כשצריך לבשר, או מחללין שבת שהוא איסור סקילה בכדי שיאכל בשר כשר, והשיב דדין זה תליא אם אמרינן טומאה דחויה בצבור או הותרה, והובא בב"י סי' שכ"ח, ולפי"ז שפיר כתב הרמב"ם דשבת דחויה אצל חולה כמו דפסק טומאה דחויה בצבור, ויוצא מזה לדעת הרמב"ם דכל מה דאפשר לאהדורי ולמעט במלאכה טפי עדיף. ב והנה התוס' בשבת ק"ל בהא דאמרינן שם מעשה ששכחו להביא איזמל מער"ש והביאוהו בשבת בדרך גגות וכו' שלא ברצון ר' אליעזר דשרי אפילו ברה"ר, והקשו התוס' הא קיי"ל כ"מ שאתה מוצא עשה ולא תעשה אם אתה יכול לקיים שניהם מוטב ואר לאו יבוא עשה וידחה לל"ת, והכא כיון דאפשר להביא דרך גגות אמאי יביא אותו דרך רה"ר, והניחו