נזר הקודש - מנחות קפח

פרי"ג ממעה"ק הי"ג, אבל יהי' היאך שיהי' אפשר שהרמב"ם השמיט הא שלא יעשה כלי לקומץ, מפני שבלא"ה לא אפשר לעשות כלי בשביל חסרון מחובר, וכמו שנתבאר. ה עמוד ב יכול נחלוק בתנופה, לא מה לי חלק בסמיכה שהסמיכה בבעלים, נחלוק בתנופה שהתנופה בכהנים, וקשה הא בתנופה בעינן גם כן בעלים בהדי כהן כמבואר לעיל, - ונראה בביאור הדברים דבזה תובדל סמיכה מתנופה שבסמיכה לא הוי אלא בעלים לחודיא, משא"כ תנופה שיש מצוה על הבעלים, וגם מצוה על הכהן, ולהכי בקרבן עכו"ם בדבר הסמיכה שאינו בסמיכה בטלה המצוה דסמיכה לגמרי, משא"כ בתנופה, דאעפ"י שהעכו"ם אינו מניף, ובטלה מצוה דתנופה לגבי דידי', אבל מ"מ מצוה המוטלת על הכהן לא בטלה, ויניף הכהן לחודיא ולזה מיעטה תורה קרבן עכו"ם מתנופה לומר שגם כהן אינו מניף. ו והנה רש"י פירש בהא דקאמר התנא תנופה בכהנים, ויכולים עכו"ם ונשים לעשות כהן שליח, וקשה הא אין שליחות לנכרי, ומצאתי ברש"ש שכתב דמהני בתנופה מטעם מגו דזכי לנפשי' זכי לחברי' כמו בשותפין שגנבו, ודבריו תמוהין דמה יאמר לשיטת התוס' שם ב"מ ח' דפירש שותפין שגנבו שניהם, ולא מהני גנבת אחד עבור השני.- והיאך יפרשו התוס' ברייתא זו, ועוד מה שייך הכא מגו דזכי לנפשי' זכי לחברי' במקום דבעינן פעולת שניהם, וכל אחד עושה לנפשי', והיינו דכיון דבעינן בתנופה תנופת בעלים עם הכהן, וא"כ כל מה שעושה הכהן עושה עבור עצמו, - והיאך שייך לומר דיש בפעולתו של עצמו גם בעד הבעלים, ואין זה דומה לזכייה דקנינים דאחד יכול לזכות גם בעד חבירו, מה שאין כן הכא דבעינן פעולת שניהם למצוה, וא"כ לא שייך לומר דאחד עושה פעולה שיש בזה פעולת שניהם, ואם יש בזה ענין שליחות הי' נכון לומר דיעשה נכרי שליח עבור פעולתו של עצמו, אבל לא שייך דהכהן יעשה גם עבור הבעלים, לכן נראה דאין כוונת רש"י תורת שליח כבעלמא, אלא הכוונה דהכהן יעשה המוטל עליו, וזה די, וכמו שפירשנו לעיל בפירושו דמלתא, ועל דרך השאלה פירש"י דהכהן הוא שליח, אבל הכוונה אשר יהיה די בכהן לחודיא, - וכמו שנתבאר. ז תוספות ד"ה בישראל וכו' ולמאן דאמר שלמי עכו"ם אין מתנדב עכו"ם אלא עולות, במנחות נמי אין מתנדב אלא מנחת נסכים דכולה כליל יעוי"ש, והנה לפי שימה זו יש לפרש הא דתנן לעיל נ"ט מנחת עכו"ם אשר לכאורה תמוה דסתם משנה זו שלא אליבא דר"ע דסבר לקמן ע"ג דאין מקבלין מנכרים אלא עולות, וכמו שנתבאר, אבל אם אמרינן דמודה ר"ע במנחת נסכים מטעם דכולה כליל ודינה כעולה, אבל תקשה ממשנה דלעיל ס' דחשיב מנחת עכו"ם דבעי הגשה, וזה לא מיירי במנחת נסכים, וכמו שהוכיחו התוס' הכא. ד ובעיקר הא דמנחת נסכים משמע מדברי הרמב"ם דאין עכו"ם מביא, והוא מדכתב בפר"ג דמעה"ק ה"ב דאין מקבלין מהן שלמים ולא מנחות יעוי"ש, משמע דשום מנחה אין מקבלין מהן, נמצא דלדידן דקיי"ל כר"ע, פליגי תוס' והרמב"ם אם מקבלין מנחת נסכים מעכו"ם, דלהתוס' מקבלין מהם כמו שמקבלין מהן עולות, ולהרמב"ם אין מקבלין מהו גם מנחת נסכים. א דף סב ת"ר והניף הכהן אותם וכו' אלא מניח זה בצד זה ומניף, וזהו בתנופה דחיים, ולקמן מבואר, ת"ר זבחי שלמי צבור וכו', שם אינו מבואר סדר התנופה היאך הוא, אבל ברמב"ם פר"ח מתו"מ הי"א מבואר דתנופת חו"ש מניח זה בצד זה, והיינו דסבר הרמב"ם דההנחה דתניא לעיל בתנופה דחיים, כן גם בתנופה דחו"ש, וזהו כוונת מרן שכתב ופסק כרבי משום דמסתבר טעמא, וכוונתו בזה שאמר רבי, השתא לפני מלך ב"ו וכו', אבל לכאורה תמוה דהלא שם מיירי רבי בתנופה דחיים, וע"כ דסבר מרן דחד דינא אית להו, והרמב"ם כללא דתנופה נקט, וכוונתו בין על התנופה דחיים, ובין על חו"ש, ומשום זה כתב באחרונה דין וסדר תנופה בכדי דליהוי קאי בין אחיים ובין על חו"ש, וזהו כמו"ש הלח"מ, אבל נראה שלזה כיוון גם מרן. ב אתה אומר על בסמוך, או אינו אלא על ממש, כשהוא אומר וסכות על הארון הוי אומר על בסמוך, וקשה דאטו משום דהתם על בסמך, בשביל זה הכרח לומר הכא, הלא במקום שאפשר לומר ממש מדוע לא נאמר ממש, וביותר לפי דברי התוס' פסחים ס"ג ד"ה לא אמרינן שכתבו דתליא בסברא, ואפשר דהכא נמי מסברא אית לן למימר בסמוך ולא על ממש בכדי שלא ישבר הלחם, וכן איתא בספרא כדי שלא יבצע הלחם, ולהכי כשאנו מוצאין דיש לפרש על בסמוך ממילא גם הכא הסברא לומר בסמוך. ג עמוד ב תוד"ה וכן וכו' א"נ בקרבן הקבוע לו זמן כגון עולת ראי' ושלמי חגיגה, ותמוה הא ערל וטמא פטורין מן הראי' כמבואר חגיגה ד'. ד שם, ויש לדקדק מהא דדרשינן מזובו ולא מנגעו. וקשה דקרבנות הזוב הם שתי תורים או שני בני יונה, ובעוף ליכא סמיכה, וכבר הקשיתי בספרי נזר הקודש לזבחים, ועי' בהתוה"מ להגאון מלבי"ם, ובפירוש הראב"ד, ובתוספות מוע"ק ט"ו, וצריך עיון. - א דף סג ת"ר ב"ש אומרים האומר הרי עלי מרחשת יהא מונח עד שיבוא אליהו מספקא להו אי על שם כלי נקרא או על שם מעשיהן, וב"ה אומרים כלי הי' במקדש ומרחשת שמה וכו' ואומר וכל נעשה במרחשת ועל מחבת אלמא על שם הכלים נקראו ולא על שם מעשיהם, ויש להבין במאי פליגי ב"ש וב"ה הא גם ב"ש יודעים מהקרא, וגם הם מודים דהי' כלי שנקראת מרחשת, דאל"כ אין להסתפק בכלי. ב והנה בדבר הראי' שהביאו ב"ה מקרא מדכתיב וכל נעשה במרחשת ועל מחבת, נ"כ יש להבין דלמא על שם מעשיהן נקראו מרחשת ומחבת, ורש"י פירש מדהכא כתיב במרחשת, והכא כתיב על מחבת ש"מ על שם כליהן נקראו דזו צפה וזו עמוקה,