נזר הקודש - מנחות קפו

ומעליהו, והכתיב לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבונה ההוא שלא יקבע לה שמן בחברותיה, ומשכשך בשמן של מנחה אחרת שניתותר, וכמו"ש התוס' שם דאפשר שלא ישאר בלוג מן השמן, ונראה דפליגי בזה דר"י סבר דמלבד איסור נתינה דשמן ולבונה על המנחה, עוד יש איסור הקרבה, גם כן, ולהכי גם אחר הקמיצה אסור לשכשך הקומץ בשמן בכדי שלא יבוא על המזבח עם שמן, אמנם ר"ל סבר דעיקר האיסור הוא על המנחה קודם הקמיצה, אבל לאחר קמיצת הקומץ, הנה גם הקומץ לא נאסר בהקרבה עם שמן, ולהכי אם יש באפשרות לטוח את הקומץ בשמן שפיר דמי, וממילא הרמב"ם שפסק שם כר' יוחנן כמבואר בפרי"א מפסוה"מ ה"י, להכי שפיר כתב הדין דהקרבה, וכמו שנתבאר. יג ובזה מיושב מה שראיתי מקשה לר"ל דסבר הוא עצמו משכשכו וכשר, דתקשה ממשנה מפורשת דהכא דתנן נתן על שיריה אינו עובר בל"ת, ומשמע אבל הקומץ אסור, וזהו דלא כר"ל, אבל לפי מה שכתבנו מיושב היטב, דהלא ר"ל סבר דכל עיקר האיסור על המנחה נאמרה שהוא קודם הקמיצה ואין להקרבה שייכות לדין זה דלא ישים עליה שמן, וא"כ לא צריך התנא לומר דמותר לקומץ לשכשך בשמן, כיון דזה הי' לדבר פשוט שכל עיקרן של איסור נתינה על עצם המנחה נאמרה, ואין להקטרה שייכות בזה. יד והנה הא דנקט התנא אינו עובר בל"ת משמע הא לכתחילה לא יעשה כן, ולכאורה תמוה הא כיון שאמרה תורה למשחה לגדולה הא הוי גם מצוה לעשות כן, וזה אין לומר דשאני מנחת חוטא, דמדוע, ובסוטה י"ד משמע שכן הדין גם במנחת חוטא, ונראה דשאני בין קודם הקטרת הקומץ לאחר הקטרה, דקודם הקטרה כיון שעדיין לא הותר באכילה, להכי לא הוי עתה המצוה של למשחה לגדולה, ולהכי הנתינה דהשמן להשיריים לא הוי באיסור ל"ת, אבל גם מצוה ליכא, וגם אסור לכתחילה, - אבל לאחר ההקטרה שמותר באכילה איכא גם מצוה לתת שמן מטעם המצוה דלמשחה לגדולה, ומצאתי להגאון ושב הכהן בחידושיו למנחות נחית בזה, וכתב נ"כ לדקדק בלשון הרמב"ם שכתב אינו לוקה וכו' אם נתן השמן אחר שקמץ קודם שהקטיר הקומץ, וכוונתו דהא דאינו לוקה אבל איסורא איכא זהו דוקא קודם שהקטיר הקומץ, - והיינו דלאחר שהקטיר הקומץ מותר לכתחילה, ונכון. טו תוספות ד"ה יכול בשני כהנים וכו' וקצת קשה דאימא דקרא מיירי בשנתן השמן ואת הלבונה בבת אחת יעוי"ש, ולכאורה יש להעיר לפי הכלל כל שאינו בזאח"ז אפילו בב"א אינו, ונראה דלענין פסול לא אמרינן האי כללא, והיינו דדוקא לענין חלות, אמרינן דכיון דאין מקום לחול בזה אחר זה, אין מקום לחול גם בב"א, והטעם בזה משום דהחלות הראשון מעכב את השני לחול, ומטעם זה נם בב"א אין מקום לחול לשניהם, משום דכל אחד מעכב על השני, וממילא שניהם אינם חלין, משא"כ בפסול, הא דאינו לוקה על מעשה השניי', משום שהמנחה היא פסולה, אין הטעם משום שאין לחול בה, וכל עיקר הטעם הא דאינו לוקה במעשה השנייה, דין פסול בפסולה, דמדוע לא, הלא יש לומר עוד פסול הוא מפני שדין זה דמלקות בפוסל מנחה כשרה נאמרה, ולא בפסולה, אמנם בב"א קרינן לה עדייו מנחה כשרה, וראי' לזה מסוגיא מפורשת זבחים צ"ג בעי מיני' דמני"ח ניתז על בגד טמא מהו וכו' ה"מ בזה אחר זה אבל בבת אחת לא וכו' יעוי"ש, הרי מבואר דלא אמרינן שם דתליא בדינא דרבה כל שאינו בזה אחר זה וכו', והטעם בזה כמו שכתבנו משום דבב"א קרינן לזה כשר. טז עוד נראה דלא שייך כל שאינו בזה אחר זה אלא באופן דיש ביטול לשניהם כמו מקדש אשה ואחותה וכדומה, אבל הכא בע"כ יש חיוב לנתינת השמן גם אחרי נתינת הלבונה והיינו דיש הוספה בעבירת הלאו דהשמן על הלבונה. והוא דבעבירת הלאו דהלבונה יש לתקן ע"י ליקוט, והמנחה מתכשרה כמבואר, נמצא דלא שייך כל שאינו בזה אחר זה אלא בחד צד דהיינו אם נתן שמן תחילה אבל לא להיפך, לפיכך שפיר מהני בת אחת, וסברא זו שייכה גם שם בזבחים, דדוקא בשנטמא מקודם לא משכחת דין כיבוס מטעם שהוא דם טמא, אבל בשניתז מקודם, ואח"כ נטמא ישנו לדין כיבוס, - וממילא מהני בת אחת, ויש להעיר ממעשר בהמה שיצאו שנים בעשירי דע"כ אחד קרוש, מטעם דעשירי מאיליו, ועיקר הפירכא היא מבתרא כמבואר בתוס' בכורות י"ח, ויש לחלק. יז עוד נראה דהנה יש לחקור היאך הדין בשנתן לבונה פחות מכזית, והשלים לשיעור במעט שמן, אם מצטרף השמן להשלים הלבונה להיות חייב משום לבונה ומסתברא דמצטרף, לפי הכלל שמסרו לנו חכמים דחמור לקל מצטרף כמבואר שבת ע"ו, - וה"נ שמן החמור דפוסל במשהו מצטרף ללבונה לשיעור כזית, ובאופן זה באו שני הפסולים בכת אחת, היינו פסול דשמן דפוסל במשהו ופסול לבונה, ובב"א כזה לא שייך לומר כל שאינו בזה אחר זה, משום דלא דמי לדעלמא שכל אחת סותרת את השניי', משא"כ הכא שאדרבה אחת מסייעת את השניי'. יח אבל לפי"ז יש להבין הא דכתבו התוס' דאין לומר בב"א משום דאי אפשר לצמצם יעוי"ש, וקשה הא לפי מה שכתבנו שפיר יש לומר בת אחת באופן שנתן משהו שמן להשלים להזית לבונה, ואין כאן מה לצמצם, וע"כ מוכח דלא נחתו לזה התוס' והלא מבואר במעילה י"ח דהחמור לקל מצטרף אם הוא לפי הסדר המבואר שם, ועי' בר"ש פרכ"ז דכלים מ"ב, וא"כ מסתבר דשמן משלים לשיעור כזית דלבונה ומשכחת בת אחת שפיר, וצ"ע. יט עוד נראה דלא שייך כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו, באופן שאמרה תורה דצריך להיות בת אחת, דזה ודאי דבת אחת תמיד עדיף, כמו"ש התוס' לעיל י"א ד"ה כגון, ורק חידוש דין הוא הא דאם לא מהני בזה אחר זה לא מהני בת אחת נ"כ, אבל במקום שאמרה תורה בדין בת אחת, בזה יש לנו לומר דלא איכפת לן שאינו בזה אחר זה, וממילא אם אמרינן הכא דהשני לאוין דלא ישים עלי'