נזר הקודש - מנחות קפג

עם השמן, דודאי שאין מקריבין על המזבח עצם פעולת העבירה ולא בעינן שנה הכתוב לעכב, דדוקא במצות עשה דעבר על ציווי ד' בשלילה, משא"כ בעבירה דל"ת הבאה בחיוב לפסול הקרבה. בודאי דאינה עולה לגבי המזבח באופן זה, ולפי"ז בלבונה שחוקה שגם כן כיון שהלבונה מעורבת בתוכה ואי אפשר ללקט, א"כ פשיטא שאין מקריבין אותה ולאו בת הקרבה היא כמו שהיא לפנינו, וא"כ מאי מספקא להש"ס בהא דלבונה שחוקה. ב והנה אפשר לומר דהגמ' מספקא הכא על ההקרבה וסבירא להש"ס דבת הקרבה היא באמת גם עם הלבונה מטעם דלא נפסלה המנחה בלבונה, מפני שלא נפסלת המנחה בשביל הלבונה המונחת על המנחה, ולא ליקטה, מטעם דכיון דלא מיערבה הלבונה עם המנחה, להכי גם בהקרבה אינה עושה הלבונה פסול בהמנחה, דכמאן דמונחת בפני עצמה דמיא, ורק בלבונה שחוקה שאי אפשר לומר כן, בזה מספקא להש"ס אם בת הקרבה הא מפני שעכ"פ לא מיבלעא כשמן, או דלמא מפני שאי אפשר בלקיטה, והנה זה ודאי דהל"ת איתא וגם עבר עליה אם הקריב המנחה בהלבונה כיון שזהו עיקר הל"ת, ומכל זה המנחה אינה נפסלת, והיינו כמו שביארנו דהבדל יש בין אם פעלה הל"ת פעולה בכל השלימות שלה, לבין אם רק פעלה בהמתייחס לה, והכא הלבונה כיון שאפשר בלקיטה, לכן כל עיקר עבירת הל"ת לא פעלה בעצם המנחה, רק בהמתייחס לה. ג אבל לפי"ז תקשה על הרמב"ם שכתב בפרי"א מפסוה"מ הי"ג וז"ל אפילו נתן הלבונה על כל שהוא מהמנחה פסל עד שילקט, - מבואר מזה דהלבונה פוסלת המנחה כל זמן שלא ליקט את הלבונה מעליה, ולפי"ז תמוה גם כן הא דפסק שם בה"י וז"ל היתה לבונה שחוקה הרי זה פסולה מספק שהרי אי אפשר ללקט עכ"ל וקשה כיון דכבר פסק דהלבונה פוסלת המנחה כל זמן שהלבונה עלי', א"כ מדוע אינה נפסלת בבירור כל זמן שלא ליקט, וכי טוב יותר מה שאי אפשר בליקוט, הלא הברים ק"ו ומה באופן שאפשר בלקיטה, מ"מ פסולה עד הליקוט, מקום שאי אפשר בלקיטה אינו דין שפסולה היא, ומדוע כתב דהלבונה שחוקה ספק פסול, וגם על הש"ס יש לתמוה מה מספקא לי' לפי מה שפסק הרמב"ם דהלבונה פוסלת להמנחה. ד והנה אפשר לפרש דמספקא להש"ס באופן שאחר כך חזר וליקט את הלבונה השחוקה עם הקמח המעורב בלבונה, ובעי אם יכול להוסיף קמח לדידן דקיי"ל כר' יוחנן במנחה שחסרה שמוסיפין קמח וכשרה היא וזה פשיטא להש"ס דבשמן המעורב בהקמח אפילו במעט הקמח שאז נפסלת כל המנחה- מפני המעט הקמח ממנה המעורב בה שמן, ונפסלת כולה מפני המעט והחלק שנעשה בה מעשה בלילה, והחלק ממנה פוסל את כולה, ולא דמי למנחה שחסרה שלא נעשה בה מעשה פסול, משא"כ הכא, והכי מספקא להש"ס בלבונה שחוקה שזהו גם כן כעין בלילה, אם דינה גם כן כשמן או לא, דהיינו אם התערובות נחשבת כמעשה בלילה לפסול עי"ז גם המנחה כולה, ובזה פסק הרמב"ם דספיקא הוי, ולפי"ז משמע דזה פשיטא להש"ס דבשנעשה איסור ועבירה דל"ת גם בחלק מהמנחה נפסלת כולה, וזה הוי לכאורה היפך סוגיא דלעיל דף נ"ג דבעי שם קרא לזה. ה כתבו התוס' פסחים ס"ג ע"א ד"ה השוחט פסח על החמץ עובר בל"ת, אומר ריב"א דהפסח כשר דהא לא שנה עליו הכתוב לעכב, ובתוספתא תניא בהדיא השוחט פסח על החמץ עובר בל"ת והפסח עצמו כשר יעוי"ש, משמע מדבריהם דגם בל"ת בדין קדשים גם כן בעינן שנה עליו הכתוב לעכב, ואם לא שנה הכתוב לעכב לא הוי הל"ת אלא לענין לכתחילה, ובדיעבד כשר, אמנם בירושלמי איתא בפר"ה דפסחים מנין לשוחט פסח על החמץ שהוא בל"ת ת"ל לא תשחט וגו' אמר ר' שמואל בר רב יצחק ממה שהוא מתחייב על הזריקה, הדא אמרה שהזבח עצמו כשר יעוי"ש, משמע מזה דאם לא היה הוכחה מהזריקה כי אז הוי אמרינן דהזבח פסול אעפ"י שלא שנה הכתוב לעכב, וזה שלא כדעת הריב"א שבתוס' אמנם לעיל דף נ"ג ע"א איתא לא תאפה חמץ חלקם וכו' ואימא לא תאפה חמץ למיקם עלי' בלאו איפסולי לא מיפסל יעוי"ש, הרי מבואר דגם בל"ת בעינן שנה הכתוב לעכב, וזהו כדעת הריב"א, וכבר העירו בזה המל"מ והשעה"מ בפר"א מה' ק"פ יעוי"ש. ו ונראה לפרש כך דשני אופני פסולים יש א) שהדבר אשר בו נעשה הפעולה דאיסור קרב לגבי מזבח, ב) אשר רק העבירה נעשית בהקרבן, אבל אין אותו הדבר בעצמו קרב לגבי מזבח, והנה בדבר השחיטת הפסח על החמץ שהשחיטה דהעבירה פועלת בעצם הקרבן כולו, וכל הקרב ממנו למזבח הכל בא מפאת השחיטה דהעבירה, והרי זה כאילו מקריב להדיא הדבר שבו נעשית העבירה, דזה מסתברא דלא בעינן שנה הכתוב לעכב, ולהכי חתרו בירושלמי למצוא מקרא דשחיטת הפסח על החמץ אינו פוסל הקרבן, אמנם הכא במנחות שפיר יש לפרש דהאפיי' דהחמץ בהמנחה לא היתה אלא בחלק ממנה עדיין, ואם מסלקין את החלק הזה מהמנחה, והרי זה כמנחה שחסרה דמוסיפין קמח וכשרה כמבואר לעיל ט' ואם כן באופן הזה אעפ"י שעבר בל"ת על האפיי', אמנם כיון שאין העבירה בעצמותה קריבה לגבי מזבח, דהרי שפיר יש לומר דהחלק מהמנחה אינה פועלת על וגם מסתבר לומר שע"כ הסוגיא מיירי שם באופן זה, דאל"כ היכי הו"א דהמנחה כשרה, והא כיון דכתיב בתורה שאסור להקטיר שאור על המזבח, וא"כ ממילא המנחה פסולה כיון שלא הוקטר הקומץ, ועוד כיון שאסורה באכילה השיריים, אין הקומץ בא להתיר, וממילא המנחה פסולה, וא"כ היאך ס"ד דלא נפסלת, אבל אם כוונת הש"ס באופן שכתבנו אתי שפיר, ולהכי בעינן שם קרא לומר דהאפיי' הנעשית בהחלק ממנה פועלת פסול על כל המנחה, ולזה שפיר בעינן קרא יתירה, ואין זה ענין להא דשוחט פסח על החמץ, וא"כ אין פלוגתא בין ש"ס דילן להירושלמי. ז ונראה דע"כ ישונה ויובדל הא דשמן מלבונה, והוא דהנה בשמן שפיר יש לפרש שהשמן בביאתו