נזר הקודש - מנחות קפ

יא ובזה יבואר לנכון פסקי הרמב"ם דפסק שם בהלכה ד' וז"ל המעלה כזית מאחת מאלו בחמץ או בדבש בין למזבח בין לכבש לוקה, יעוי"ש, וע"כ שזהו דינו של ר' יוחנן, ושם בהלכה ה' כתב וכן אסור להקטיר על המזבח דבר מכל דברים אלו שאינן ראוין להקטרה כגון בשר חטאות וכו', מפי השמועה למדו שכל דבר שמקצתו לאשים הרי שאריתו בבל תקטירו יעוי"ש, ובהלכה זו לא הזכיר שאור ודבש, ובזה לא כתב כבש, והיינו דבאופן שמקטיר מכל אלו בלא שאור ודבש, דאין בזה חיוב ל"ת רק איסור גרידא, ובזה לא רבתה תורה כבש כמזבח, ונמצא לפי"ז דהרמב"ם פסק כר' יוחנן, ותמוה לפי זה הא דכתב מרן בשם מהרי"ק להקשות על הרמב"ם דפסק כר' אלעזר שהוא תלמיד ר' יוחנן, ולפי מה שביארנו כל דברי הרמב"ם הן הן דברי ר' יוחנן, וכמו שנתבאר. - א דף נח וביכורים מן הדבש, הנה האי דבש יש לעיין אם הכוונה דבש ממש, היינו דבש משבעת המינים שהוא דבש תמרים, או"ד דהכוונה דבש על הפרי, דהיינו התמרים עצמן, ונפק"מ דאין מביאין ביכורים מן הדבש הבא מן התמרים, והנה מפשטות דברי התנא שאמר דבש ולא אמר תמרים, משמע שגם דבש תמרים הן בכלל חיוב ביכורים. ב אמנם בירושלמי פר"א דביכורים ה"ג איתא דבש אלו התמרים, יכול דבש ממש, רבי תנחומא בשם ר' יצחק ב"ר לעזר כתיב וכפרוץ הדבר הרבו בני ישראל ראשית דגן תירוש ויצהר ודבש, ודבש חייב במעשרות, אלא אלו התמרים שהן חייבין במעשרות, הרי מבואר דדוקא תמרים בעצמן חייבין בביכורים, ולא הדבש הבא מן התמרים, ולפי"ז מדוע באמת נקט התנא דבש, ע"כ הוא משום לישנא דקרא דקורא לתמרים דבש. ג אמנם אכתי פש גבן לברורי היאך הדין בדבש של תמרים אם חייב בביכורים, והיינו דאכתי מספקא לן אם כוונת התורה דבש היינו תמרים דוקא ולא דבש שלהן, והיינו דזה דילפינן שם בירושלמי ארץ ארץ דבשבעת המינין הכתוב מדבר היינו התמרים גופייהו, ולא הדבש היוצא מהן, או"ד דלאחר שידענו דדבש הכוונה הפרי שהוא התמרים, ממילא ידענו אח"כ דגם הדבש היוצא מהן חייב בבכורים, והדבר נוטה לומר דגם דבש בכלל חיוב מדקאמר התנא דבש, איברא דהפרי נקראת ג"כ דבש, אבל עצם הדבש ע"כ איתנהו בכלל דבש ולהכי סתים התנא בשם דבש, אבל אם אמרינן דרק התמרים מחויבים, ולא הדבש, א"כ מדוע שונה התנא בשם דבש באופן אשר עצם דבש פטור מבכורים. ד אולם נראה דע"כ אין מביאין בכורים מדבש, והוא מהא דתנן במשנה פרי"א דתרומות אין מביאין בכורים משקה, וכן דרשו בספרי פרי אתה מביא בכורים ואין מביאין יין ושמן בכורים, וא"כ דבש כיוצא בזה שאין מביאין ממנו בכורים מפני שאינו פרי. ה איברא דלפי"ז יש להקשות מאי פריך בירושלמי ואימא דבש ממש, הא לא הוי פרי ואין מביאין בכורים משקה, אבל זה לא קשה ריש לפרש כוונת הירושלמי דפריך אימא דבש דכתיב בקרא היינו דבש ממש, ולא תמרים, וממילא לא יביא בכורים מתמרים כלל, מפני שאין זה פרי, וכשמתרץ הירושלמי דע"כ דבש היינו הפרי שהם התמרים, ממילא חייבין תמרים בבכורים. ו אמנם עיקר היסוד שהניח הירושלמי דאין לפרש דבש ממש מפני שפטור מן המעשר, - קשה טובא מדוע יפטר דבש תמרים ממעשר, הלא גידולו מן הארץ ואוכל, וגם נשמר, לפי הכלל שאמרו חכמים כמעשר, כמבואר בפר"א דמעשר, ובאמת פליגי בזה תנאי בתוספתא, והובא בירושלמי תרומות שם דבש תמרים רבי ליעזר מיחייב במעשרות ורבי יהושע פוטר, והנה לפי"ז לר"א מניין יודע דדבש האמור בתורה הוא הפרי דהיינו התמרים, דלמא דבש ממש. - ז לכן נראה דהפירוש בירושלמי כמו שפירש הרדב"ז בתשובה ח"ג סי' תקכ"ז דמפרש דפריך בירושלמי אימא דבש ממש היינו דבש של דבורים. והיינו דדבש דבורים בכלל שבחי פירות ארץ ישראל, ולא תמרים, וע"ז משני דדבש דבורים אינן בחיוב מעשר יעוי"ש, וזה ודאי נכון דדבש דבורים לא הוי גידולו מן הארץ, ואפילו לר"א דסבר דדבש נחשב מחובר לקרקע, אבל ודאי דלא נחשב גידולו מן הארץ. ח וכן מפרש המל"מ בפר"ב מבכורים כוונת הירושלמי דמשיג שם על הרא"מ שמביא פירש"י דדבש האמור בתורה הוא דבש תמרים ולא דבש דבורים משום דלאו מפירות הארץ הוא, והקשה המל"מ מהירושלמי הזה דפריך יכול דבש ממש וכו' משמע דסתם דבש הוא דבש דבורים יעוי"ש, ובגיוה"ש שם בירושלמי מקשה על המל"מ וכתב עליו דנטה מדרך הפשוט, וכוונתו מדוע לא מפרש דבש תמרים, ואישתמיטתי' דברי הרדב"ז בתשובה שמפרש כפירושו של המל"מ, וע"כ פשט זה מוכרח כמו שכתבנו להוכיח לעיל. ט וזה אין להקשות דאם נפרש דבש ממש היינו דבש דבורים, דלפי"ז היאך מביאין ממנו בכורים, מטעם דהוי משקה, הנה יש לפרש בשני אופנים, א) כמו שפירשנו לעיל דלפי"ז לא יהא בחיוב בכורים רק ששה מינים, ודבש אינו בככל זה, ב) יש לומר דדוקא כשבאה המשקה מהפרי ונשתנה מפרי משקה, אז אין מביאין מזה ביכורים, אבל דבש דבורים שיצירתה משקה שפיר מביאין ממנה גם ביכורים, וזה נכון בסברא. ו ועכ"פ מבואר דדבש תמרים לא נתמעטה מחיוב בכורים, רק יש לדון אם נחשב למשקה, וכמו שאין מביאין ביכורים משקין כן גם דינא דהאי דבש, או"ד דשאני משקין משארי פירות דבא מטעם שינוי ע"י סחיטתן, משא"כ דבש הבא מתמרים הבאים מעצמם שזכין מהתמרים, אפשר שדינם כפרי, וחילוק זה מבואר בהרא"ש ברכות פר"ו סי' י"ב שכתב דיש לברך בורא פרי העץ על האי דובשא אם לא נתערב בו מים ומחלק בין יוצא מן תותים