נזר הקודש - מנחות קעט

בשמקריבן סתמא, או לשם עצים אין בזה הל"ת דלא תקטירו כמו שמבואר ברמב"ם פר"ה מאי"מ, אבל בשמקריבן עם הקרבן, ואפילו עם הדברים האלה שבאין מקרבן, אז יש איסור דלא תקטירו על שאור או דבש אף שבאין בסתמא. ב והנה הרמב"ם מפרש כפירוש השני שכתבנו כמבואר בפר"ה מאי"מ ה"ד, וכן מבאר שם הכס"מ יעוי"ש, ושם בה"ה כתב דהמעלה מכל אלו בלא שאור או דבש הרי הוא בלא תקטירו, ומפרש מרן שאין בזה מלקות, והיינו דאינו לוקה אלא כשמקריב אחת מאלה בהדי שאור או דבש, והדבש או השאור הקריב סתמא. ג ונראה דהרמב"ם תמך יסודו לפי הגירסא בתו"כ סדר ויקרא פרשתא י"ב דאיתא שם המעלה בשר חטאת וכו' והקטירם מן השאור ומן הדבש, ולפי גירסא זו משמע דכל עיקר הל"ת בהא דמעלה מן הקרבן הוה דוקא במעלה שאור או דבש עמהן, ואפשר דגם מלשון התנא שאמר הדרש הזה ומביא הא דשאור ודבש ע"כ הכוונה כשמקריב שאור או דבש עמהן, ובתוספתא פר"ד דמכות איתא גם כן שאור ודבש, והיינו שמקריב שאור או דבש סתם דאז בלעדי קרבן אין בזה ל"ת, ובאופן הסתמי כשהקריב בקרבן לוקה, ודין זה ע"כ בסתמא איירי, דהרי ע"כ לא שייך הכא לשם עצים, כיון דמקריב את השאור או הדבש עם הקרבן, ע"כ לא הוי בזה לשם עצים, אלא מיירי בסתמא, ובזה ג"כ חייבה תורה, - באופן שבאין עם הקרבן. - ד אמנם במה שכתב הרמב"ם דבשמקריב שאור או דבש עם הקרבן הרי זה לוקה וכו' יעוי"ש, וקשה טובא דלפי"ז תיקשה דברי הרמב"ם דברישא כתב העלה שאור או דבש בפנ"ע למזבח לשם עצים פטור, משמע הא סתמא חייב, ואילו אחר כך כתב המעלה מבשר חטאת וכו' לוקה, משמע הא בפנ"ע ובאופן סתמי פטור, איברא דלדברי מרן שכתב דבשמקריב עם הקרבן הרי"ז בגדר סתמי אתי שפיר הדיוקים דבין ברישא ובין בסיפא סתמא חייב, אבל זה תמוה דיהי' נקרא זה סתמא בשמקריב עם הקרבן והרי אעפ"י דלא נתכוון להקריב לשם קרבן בפנ"ע, אבל עכ"פ מתכוון שיהי' טפל להקרבן, וזה בודאי עדיף מסתמא, באופן שקרב בפנ"ע. ה לכן נראה דסבר הרמב"ם דכל שבא בפני עצמו אם רק לא בא למטרת קרבן דהיינו לכהפ"ח להיות טפל להקרבן, דינו כאילו בא לשם עצים ופטור, דע"כ לשם עצים לאו דוקא דאטו כתיב בתורה לשם עצים, הלא עיקר הכוונה שלא תהיה למטרת הקרבה, וממילא גם כשמקריב סתם אף שאינו מכוון לשם עצים, אבל אינו מכוון גם למטרת הקרבה אין בזה שום איסור, אבל כשמקריב במטרת הקרבה היינו אף שאינו מכוון שזה עצמו יהי' קרבן, אבל כוונתו שיהי' טפל להקרבן, כמו מי שנותן תבלין בזה חייבה תורה, ועל זה אמרה תורה לא תקטירו. ו נמצא דלשיטת הרמב"ם יש בזה שני אופני חיובים, א) בשמקריבן לשם קרבן ממש, ב) בשמקריבן להיות טפל להקרבן בתורת תבלין, - אבל בשמקריבן בפני עצמו באופן הסתמי אף על פי שאינו מכוון לשם עצים, אלא סתמא מניחן על המזבח להיות נקטרין אין כאן איסור. ז אמנם לא כן דעת הראב"ד שם בהשגה, והוא דהקשה שם וז"ל א"א בחיי ראשי דטעה בלשון הברייתא מנין למעלה מבשר חטאת וכו' הוא סבר מדאייתי רישא דקרא דוקא שהקטיר שאור ודבש עמהן, שאינו חייב על שאור ודבש אלא א"כ יש עמהן צד קרבן וטעה עכ"ל, ודברי הראב"ד לכאורה תמוה טובא הלא גם הרמב"ם סובר דבשמקריבן בפני עצמו לוקה אם מקריבן לשם קרבן כמבואר בפרק זה בה"א שכתב להדיא ואינו חייב אלא אם הקטירן עם הקרבן או לשם קרבן, וכבר תמה בזה מרן הכס"מ, אבל לפי מה שביארנו כוונת הראב"ד להיות חולק על הרמב"ם בדין סתמא, דהרמב"ם סבר דאינו לוקה על שאור ודבש רק בשני האופנים האלה, או שהן עצמן באו לשם קרבן, או שבאו עם הקרבן, אבל בשמקריבן סתמא על המזבח דהיינו לא לשם עצים ולא למטרת קרבן פטור, על זה כתב הראב"ד דטעה, אלא גם באופן בשבאו על המזבח באופן סתמא, והיינו אם רק לא באו למטרת עצים, גם כן כוונת התורה להיות חייב עליהן. - ה והנה מה שחידש מרן בדעת הרמב"ם דאין מלקות בהא דממנו לאישים אלא אם כן יש שאור או דבש עמהן, משום דאל"כ ילקה שתים יעוי"ש, אי משום הא לא איריא, דאכתי יש לומר דלא הוי רק כזית בצירוף בין שתיהן, ומצאתי בקר"א שעמד בזה אבל זה ליתא דע"כ כיון שמבואר בדעת הרמב"ם דמיירי שלא היתה כוונתו להקטיר השאור והדבש, א"כ אין זה נחשב לקרבן, וע"כ דמיירי שיש שיעורין שלימין בין בהבשר ובין בהשאור, וא"כ מדוע לא לקי שתים, וע"כ מוכח דדעת הרמב"ם דאין לוקין על איסור כל שממנו לאשים בלא שאור ודבש, וכן משמע דלא מנה זה לשני לאוין בה' סנהדרין. ט אתמר המעלה מכולם על גבי הכבש רבי יוחנן אמר חייב ר' אלעזר אמר פטור ר' יוחנן אמר חייב דתניא אין לי אלא מזבח כבש מנין וכו' ור"א אמר פטור מ"ט דאמר קרא אותם וכו', והנה לשיטת הרמב"ש דסבר דאין לוקין על כל שממנו לאשים אלא בשמקריבן עם שאור או דבש, א"כ הא דפליגי ר"י ור"א אם חייב מלקות בשמעלה מכולם היינו ג"כ באופן שמעלה עם השאור ודבש, ובזה סבר ר' יוחנן דרבתה תורה כבש כמזבח, ור' אלעזר סבר דדוקא בשתי הלחם ובכורים רבתה תורה אבל מידי אחרינא לא, והנה להלכה יש לפסוק כר' יוחנן דהוא רבו של ר' אלעזר, וממילא כשמקריב מכולם עם שאור או דבש יש לפסוק דבאלו רבתה תורה כבש כמזבח. - י ויש לעיין באופן שהקריב מכולם בלא שאור ודבש דלשיטת הרמב"ם אין בזה הל"ת דלא תקטירו וכמו"ש הכס"מ וכמו שביארנו לעיל, וכיון שהל"ת לא קאי על זה, וא"כ הרי"ז איסור חדש, - אפשר שגם לר' יוחנן לא רבתה תורה בזה כבש כמזבח, וזהו מסתברא.