נזר הקודש - מנחות קעב

הוי חסרון בעצם הקרבן, וממילא ברור הדבר שעובר באיסור לא תעשה של הטלת מום, והא דאינו לוקה על מום דבקרבן בזה"ז מבואר בספרנו נזר הקודש שם, ולשיטת הרמב"ם אתי שפיר היטב דלא מוקים לר"מ בקדשים בזה"ז דפשיטא דלר"מ מילקא לקי גם כן, וכמו שנתבאר. א דף נז הניח שאור ע"ג עיסה וכו' כמעשה שבת וכו' ומסקנא אמר רבא מאי חייב נמי דקאמר כמעשה צלי של שבת יעוי"ש, ומשמע מזה דלא חייב משום מחמץ רק אם הפך את העיסה בכדי שתחמיץ משני צדדין, והנה פירשו התוס' בד"ה ומעשה שבת דלהכי בעינן גבי מחמץ שני הצדדין משום דלא הוי חמץ גמור בלא היפך משני הצדדין, וכמו דבשבת בלא היפך לא נקרא אפיי' כז גם גבי מחמץ לא נקרא מחמץ יעוי"ש, ולפי"ז תמהני על הרמב"ם שכתב להאי דינא דרבי אמי בפרי"ב ממעה"ק הט"ז, ולא כתב האי דינא דהיפך כלל שזהו דינא דרבא בלא חולק. ב איברא דרש"י פירש בזה בד"ה כמעשה צלי וז"ל כלומר הכא חייב בהנחה בעלמא כי היכי דמחייב בשבת אם הי' עושה בו מעשה צלי גמור שהיפך בו יעוי"ש, מבואר מזה דלא בעינן הכא היפך, אבל תמוה הלא רבא מסיים דמאי חייב דקאמר כמעשה צלי של שבת דמשמע דבעינן דומיא דהתם, וכמו שפירשו התוס' כדלעיל, וע"כ צריך לומר דרש"י ורמב"ם מפרשים דברי רבא דכוונתו דהכא חייב כמעשה צלי בשבת, היינו דכמו דהתם חייב בצלי שהוא ע"י היפך, הכא חייב גם בלא היפך, אבל קשה למה לן המשל דשבת אם אינו דומה לשבת. ג ונראה דהא דקאמר רבי אמי המשל לשבת בא להורות לנו דהנחה גרידא חשיבא מעשה, אעפ"י שהתורה אמרה לא תעשה חמץ, דמשמע עשיי' ולכאורה הנחת השאור אין זה בכלל עשיי' שאמרה תורה, להכי מביא רבי אמי הדמיון ממעשה צלי דשבת דחיוב בישול בא משום הנחה, דהרי אפיי' נעשית ממילא, ועיקר חיוב בישול בשבת בא עבור ההנחה שהניח ע"ג גחלים, ונקרא זה מבשל, וכמו כן אופה דאפיי' תולדה דבישול היא, וכיון דמצינו מלאכה זו בבישול ובאפיי' לענין שבת, הנה לפי"ז הכא במחמץ שאסרה תורה לאפות בחמץ, להכי כל מה שנקרא עשיי' באפיי', קרינן לזה מעשה גם הכא במחמץ את המנחה, כיון שאפיי' יצאת מן הכלל ללמד חיוב על כל עשיות כדלעיל בסוגיא, להכי יש לחייב הכא גם על ההנחה דשאור ע"ג העיסה, וכמוש"נ. ד והנה לשיטת התוס' דבעינן היפך ממש דומיא דצלי בשבת, אינו מדויק לשון רבי אמי שאמר הלך וישב לו, דמשמע שלא עשה כלום, ועוד דהלא כיון שלענין מנחה רבתה תורה גם לחמץ נוקשה, כדלעיל בריש פרקין, וא"כ אפילו בנתחמצה מצד אחד דלא הוי אלא חמץ נוקשה ליחייב עלי' משום מחמץ, לכן דברי התוספות צריך עיון, ודברי רש"י ורמב"ם מוכרחין, כמו שנתבאר. בדין הוצאה מרשות לרשות א תוספות ד"ה בשנים וכו' לא דמי להוציא חצי גרוגרת והוציא חצי גרוגרת וכו' דהתם טעמא וכו' מחוסר קציצה (קריבה צ"ק) לאו כמחוסר מעשה דמי אבל הכא אין דרך בישול בכך ומחוסר נמי חתיכה וקריבה, יעוי"ש, ויש להבין בזה שתירצו דהכא מחוסר חתיכה וקריבה, וקשה הא סו"ס האי חסרון מעשה דהכא חתיכה וקריבה אשר הכל מוכן לפניו לחתוך ולקרב, יותר נקל ממחוסר קריבה דהתם שיש ריחוק מקום, והכא הא בידו לחתוך ולקרב החתיכות למקום אחד, וא"כ יש כאן מעשה שבת גמור, ולבאר כוונת התוס' לנכון נקדים סוגיא ערוכה ועפ"י שיטת הרמב"ם וכאשר יבואר. ב כתב הרמב"ם פרי"ג משכת הי"ז וז"ל המעביר ארבע אמות ברה"ר זו עם רה"ר השניי' חייב, מפני שהארבע אמות בשתי רשויות מצטרפות מפני שלא נח החפץ ברשויות שביניהן עכ"ל, ויש לעיין בשבת צ"ח ת"ר הזורק מרה"ר לרה"ר ורה"י באמצע ד' אמות חייב, פחות מד' אמות פטור, ופריך מאי קמ"ל, ומשני הא קמ"ל רשויות מצטרפות, ולא אמרינן קלוטה כמו שהונחה דמיא, ופירש"י דאשמעינן דלא כר' יוסי דסבר לעיל פ' ע"א דבהעלם אחד בשתי רשויות פטור מטעם דלא מצרפינן רשויות, והכא אשמעינן דמצטרפין רשויות יעוי"ש, והרמב"ם שפסק כר' יוסי בפי"ח משבת הכ"ד, דאין רשויות מצטרפות, - וא"כ מדוע פוסק הכא דשני רה"ר מצטרפות, כיון דהש"ס אמר בהדיא דלא כר' יוסי. ו איברא דהרשב"א בחידושיו לשבת שם בסוגיא מפרש פירוש אחר ודלא כרש"י, משום דלרש"י תיקשה מאי פריך הש"ס מאי קמ"ל, כיון שאיכא ר' יוסי דפליג וסבר דאין מצטרפות, וא"כ טובא קמ"ל, ומפרש הרשב"א דגם ר' יוסי סבר דמצטרפין רשויות, ורק במוציא חצי זית וחזר והוציא חצי זית, כיון דשתי הוצאות מוחלקות נינהו, להכי לא מצטרפי, משא"כ הבא דבזריקה אחת היתה, דינא הוא שיצטרפו, עכת"ד יעוי"ש, ולפי"ז אפשר דגם הרמב"ם מפרש הסוגיא כפירוש הרשב"א, אבל אי אפשר לומר כן, משום דלפי"ז כל עיקר האי דינא. מיירי דוקא בזורק, והיינו מפני שנעשה בלא הפסק, ויש להסתפק אם גם במעביר איתא להאי דינא, משום דיש לחלק ולומר דדוקא בזורק שמפני כח הזריקה הלכה לשתי הרשויות, אמרינן רשויות מצטרפות, משא"כ מעביר בידים שפיר איכא למימר דזה דמיא למוציא בידים בהפסק, דהלא כיון שלא נעשית המלאכה בבת אחת, להכי מחלקין כל רשותא ורשותא באפי נפשא, ולא מצטרפינן הרשויות הנה כן גם במעבר בידים בשתי רשויות, כיון דבכל רשות הרי הוא מוסיף כח ופעולה חדשה, [ובדמיון להא דבן עזאי שסבר מהלך כעומד דמי], וא"כ אין זה ענין לזורק, והרמב"ם מדחזינן שכתב דינו גבי מעביר דמצטרפין רשויות, וזה אינו מוכח מהסוגיא לפי