נזר הקודש - מנחות יז

מק"ו מהא האסור להדיוט ק"ו שאסור לגבוה, - וממילא גם אח"כ כשנעשה קרבן והדם מתירו לאיסור טרפה, ואין בו לאו דטרפה, אבל עכ"פ נשאר עתה האיסור השני של טרפה הנלמד מק"ו, - ועל זה אינו לוקה דלא הוי ע"כ אלא איסורא גרידא, ולא אמרינן אהדרי' לאיסורא, - וביותר דאין עונשין מלקות מן הדין, וזהו הכוונה ותתיר לאו שבתוכה, - שהוא לאו דטרפה, ואין כאן מלקות, - ובזה מיושב הא דהקשה התוס' מאי פריך ותתיר לאו שבתוכה שיאכלו הקרבן של טרפה והלא אינו מתיר איסור שביעית ולמה מתיר איסור טרפה, יעוי"ש, - דלפי מה שפירשנו ע"כ אין כוונת רש"י דיאכל הקרבן, - אלא הכוונה דיבוטל הלאו של טרפה ויהי' אסור משום טרפה, היינו האיסור הבא מכח הק"ו, - ובזה מדויק שכתב רש"י וז"ל שהאוכלה לא יעבור משום טרפה לא תאכל, - והכוונה בזה ע"כ כמו שביארנו. - ז גמרא אלא פריך הכי מה למנחת העומר שכן ' מצותה בכך, - ופירש"י וז"ל שאי אפשר להביא מן הישן שאין חדש מותר בענין אחר, תאמר בטרפה שאפשר להביא כשירה, עכ"ל -ויש להבין מה זה שייך אם אפשר או לא אפשר, הלא אנו באין ללמוד ממנחת העומר לומר דכמו שהתירה התורה להביא קרבן ממה שאינו מותר לישראל בזה שקרב מן החדש שאסור באכילה, כן יש לנו לומר שמותר להקריב גם טרפה אעפ"י שאסורה באכילה, - וא"כ מה לנו אם אפשר או לא אפשר הלא אם הלימוד מורה היתר, שוב אין לחלק ביניהם. ח והנה הרשב"א בחידושיו הקשה מאי קאמר אלא פריך הכי מהדרינן אפירכי לסתור דברי התנא, ומפרש דזה אינו סתמא דגמ' אלא מדברי רב אחא הוא דר"א מדפתי קאמר הכי לרב אחא בר אבא דהוי פריך שכן מתיר לאו שבתוכה, דזה אינו כלום שהרי נוכל לומר דכמו"כ טרפה תתיר לאו שבתוכה, אלא אם באת למיפרך פריך הכי שכן מצותה בכך, עכת"ד, - ויש להבין מה הקשה ומה מתרץ, - דהנה הקשה וכי מהדרינן לסתור דברי התנא, - ותמוה אמאי לא, הלא כן דרכה של תורה לסתור מה דאפשר, וכי משוא פנים יש בזה? עוד מה שמתרץ שהפירכא לרב אחא בר אבא, - דממנפ"ש אם זה פירכא הלא הוא לכו"ע, ואם אינו פירכא לתנא, גם לאמורא אינו פירכא. ט ונראה בכוונתו, דלכאורה תיקשה מאי פריך שכן מצותה בכך, הלא מצינו דפליגי בזה תנאי אם יש ללמוד להתיר חסרון משקה ישראל מהדברים שמצותן בכך, והוא בזה דפליגי תנאי בחולין צ' לענין גיה"נ, דרבנן לא ילפי להקריב גיה"ג מטעם מידי דהוי אחלב ודם, משום דשאני זה דמצותן בכך, ורבי לא חייש לסברא זו דמצותה בכך, -- ולכן נראה דמפרש הרשב"א דזה קאי לרבנן, דרבנן דסברי שאין ללמוד מחלב ודם מטעם דמצותן בכך - ועל זה הקשה שפיר הרשב"א וכי יש לסתור בשביל זה דברי הברייתא, דהלא אפשר שתנא הזה סבר כרבי, - ויש הוכחה לזה מדקאמר בברייתא חלב ודם יוכיחו, - ולא חש לפירכא דמצותן בכך, - לכן מפרש דהפירכא קאי לראב"א, - והיינו דקאי הפירכא היאך יפרש התנא דסבר דאין ללמוד מזה דמצותן בכך, והוא אליבא דרבנן דרבי. - י ולהבין כוונת רשי נראה דרש"י אינו מפרש כפירושו של הרשב"א, אלא רש"י מפרש דסתמא דגמ' פריך לרב דמפרש כוונת התנא דיש ללמוד ממנחת העומר להתיר טרפה לקרבן במה מצינו, - ועל זה פריך הגמ' מה למנחת העומר שכן מצוותן בכך, והוקשה לרש"י דמה פירכא היא לתנא הלא פליגי בזה תנאי, ודלמא האי תנא סבר כרבי, דשפיר נלמד ממה דמצינו דהתירה התורה לקרבן גם מה שאסור להדיוט, - להכי נחית רש"י לפרש דהבדל יש בין אפשר ללא אפשר, - והביאור בזה כאשר יבואר. - יא הנה עיקר הדין בהא דאמרה תורה מן המותר . לישראל יש לפרש בשני אופנים, א) דהאיסור פועל בהחפץ והרי"ז נחשב לחסרון, - והרי"ז כענין מום, - ב) דהאיסור אינו פועל בהחפצא רק איסור נברא יש בזה, שאסור להקריב ממה שאינו מותר לישראל, - ונפק"מ לענין מנחת העומר, דאם נפרש דאיסור אכילה דלהדיוט פועל חסרון גם בהחפצא, והרי"ז כעין מום, - הנה לפי"ז כשאמרה תורה להקריב מנחת העומר מן החדש אעפ"י שאסור באכילה, והוי כעין מום, ומכל זה התירה התורה להקריבנו, וא"כ שפיר נלמד מזה דמותר להקריב טרפה ג"כ, דמ"ש זה מזה, - אמנם אם אמרינן דעיקר הדבר בכוונת התורה דבעינן מותר לישראל הוא רק איסור נברא לחודיא, - וזה לא שייך בהא דמנחת העומר, כיון דהתורה אמרה להקריב מן החדש, - וא"כ אין כאן חיוב נברא כלל, - והרי"ז כאילו לא נאמרה האי מלתא בדין זה, - וא"כ לא שייך ללמוד מזה לטרפה. -- יב וזהו כוונת רש"י לומר דהסוגיא סוברת דטעם מותר לישראל הוא איסור גברא לחודיא- והיינו דלא אפשר באחרת ואין כאן אזהרה כלל, - וכיון שאין חסרון בעצם הקרבן, א"כ אין ללמוד היתר להקריב טרפה, - דע"כ שאני טרפה שהוא מוזהר להקריב כשרה, ואזהרה להיכן הלכה, - יג ויובן לנו בזה מה שכתב הרמב"ם בפר"ה מא"מ דבהקריב מן אינו מותר לישראל הוי מהב"ע, יעוי"ש, - ויש לעיין מדוע כתב הרמב"ם טעם שאינו מבואר בגמ', - ולפלא שלא עמדו בזה. הנו"כ שם, - ועוד מדוע לא כתב הא דמהב"ע גם בשארי פסולים, כמו מחו"ז, בע"מ, - ובדברינו כוונת הרמב"ם ג"כ לומר שדין זה דמותר לישראל אין זה חסרון בהקרבן בעצמותו, אלא לא הוי רק דררא דאיסור, והיינו רק איסור גברא, שאסור להקריב " קרבן כזה שאינו מותר לישראל, מטעם זה כיון שאינו פסול הגוף, להכי כתב בזה הרמב"ם שכיון שעיקר החסרון בא מצד איסור גברא, להכי פסול קרבן כזה להקרבה מפני שהוי מהב"ע, - וכמובן דזה לא