נזר הקודש - מנחות טז

הת"כ דשעיר בעינן דוקא תוך שנה, - אתי שפיר ולא משכחת לה הכא מחוסר זמן לשעה, אבל להרמב"ם דפוסק בפר"א ממעה"ק הי"ד דשעיר בן שתים שיכנס לשנה שני', וא"כ משכח"ל מחו"ז בשחסרה שעה או שתים לשנה, שניי', ועכשיו הוא בן שנה, - והוא מחוסר זמן, - וביותר תיקשה על הרמב"ם שכתב, בפר''ה מעבודת יוהכ"פ הי"ז, אוקמיתא דרבא כגון שהי' לו חולה ונשחטה אמו וכו', ומדוע לא מוקים באופן זה רמחו"ז כזה. יח דף ה' ע"ב ובדבר הראוי לעבודה לאפוקי מנחת העומר דחידוש הוא, כדפירש"י, ועי' בתוס', - ויש לדקדק אמאי פסולה מחשבה בהטאת"ע ובעולה"ע דג"כ חידוש הוא שאכשרת רחמנא במליקה, - ומצאתי בקר"א עמד בזה, - ונראה דלא שייך לומר חידוש במליקה כיון דזהו עבודתו תמיד בכל קרבנות דעוף, - משא"כ מנחת העומר כיון דרק בפעם אחת זהו עבודתו ותו לא, ולכן נקרא חידוש. בדין ממשקה ישראל מן המותר לישראל א מן הבקר להוציא את הטרפה, - קשה למ"ל קרא למעט טרפה, הא אפילו לב"ג נאסרה כדאיתא סוף זבחים מכל החי למעוטי טרפה,- ובאופן זה הקשו התוס' זבחים ס"ח למאי איצטרך קרא למעט מחוסר אבר בעוף, כיון שנאסר מחוסר אבר לב"ג, - ותירוצם לא שייך הכא, - ומצאתי שעמד בזה בקר"א, יעוי"ש, - ונראה דבענין טרפה שתים יש בזה, א) מטעם הקריבהו נא לפחתך, ב) חידשה תורה איסור מצד עצמו, - ונפק"מ לענין הולד הנולד מהטרפה, דע"כ בזה שחידשה תורה למעט מרפה, היינו מצד איסור, וממועט גם ולד טרפה, ומצינו חולין נ"ח קסבר ר' יהושע דולד טרפה מותר רק מצד זה וזה גורם, ואילו יצוייר שגם אביו הי' טרפה, שאז לכו"ע וולד טרפה אסור להקרבה, - ויצוייר זה לשיטת האחרונים דסברי דטרפה זכר מוליד, - עי' בפר"ח, - ועוד דגם להני דסברי דאינו מוליד, מ"מ לפעמים אוליד, דלא גרע מהא דטרפה אינה חיה, ומ"מ כתבו הפוסקים דעל צד המיעוט טרפה חיה, - וכמו כן לענין הולדה, וזה ידענו מהא דחידשה תורה למעט טרפה מקרבן. ב מה למנחת העומר שכן מתרת חדש,. ומשני בשביעית, וקשה הא משכחת לה דאיכא תבואה בשביעית שנזרעו קודם ר"ה של שביעית דהיינו לאחר העומר שהוא בפסח ער ר"ה דמה"ת מותר לחרוש ולזרוע עד ר"ה של שביעית, - ונראה דכוונת הגמ' גם על יובל, ולא משכחת שום תבואה הצריכה עומר כיון דיובל הוא אחר שביעית, - ובזה יש ליישב קושיות התוס' בד"ה כר"ע שהקשו על רש"י דבשעת הביעור לא שייך עומר, וזמן העומר קודם דזמן הביעור הוא במרחשון, - ולפי מה שכתבנו אתי שפיר, דכוונת הגמ' על יובל, ואז ודאי זמן הביעור קודם. - נ כר"ע דאמר ספיחין אסורין בשביעית, - והיינו איסור ביעור, ולכאורה קשה הלא עכ"פ תתיר איסור חדש, ונפק"מ לענין אם אכל שאינו לוקה משום חדש, - ואפשר שזהו מה שפריך הגמ' אח"כ שכן באה להתיר לאו שבתוכה, ופירש"י לאו דחדש, - אבל קשה מאי קס"ד, - ונראה דכיון דאיכא איסור אכילה גם אחרי העומר באופן זה לא אמרה תורה היתר לחדש, - והיינו דעומר אינו מתיר, רק אם יש בההיתר הזה היתר אכילה ממש, - אבל אם אין בו היתר אכילה ממש אין בכחו לעשות היתר כלל, - ונראה שזהו כוונת הרשב"א בחידושיו למנחות שכתב וז"ל כר"ע דאמר ספיחין אסורין הלכך ליכא למיפרך מה למנחת העומר שכן מתרת דאינה מתרת כלום, יעוי"ש, וע"כ דכוונתו לזה שכתבנו. ד אמנם לפי"ז יש לעיין מאי פריך לקמן שכן באה להתיר לאו שבתוכה, - נראה אשר מטעם זה פירש"י דהכוונה לענין שיריים, - ובאמת דברי רש"י תמוה דמדוע לא פירש"י החדש שבכל המדינה, - וכבר עמד בזה הברה"ז, - ובטהרה"ק מתרץ דכיון דמיירי לאחר הביעור יוכל היות שכבר נאכל ואין לו מה להתיר, - ודבריו תמוהין דהלא עכ"פ יש כאן כח מתיר, וכמובן, - אבל נראה דרש"י כיוון לזה שכתבנו דמאי פריך ותתיר לאו שבתוכה הלא שפיר הסברא נכונה דכיון דסו"ס אין כאן היתר אכילה, ממילא אינו מתיר כלל, - ולהכי פירש"י דהכוונה להתיר שיריים שבמנחה עצמה דזה ודאי מתיר העומר כדין מנחה שע"כ תתיר השיריים, - וזהו האמת בכוונת רש"י. - ה אמר לו ר"א מדפתי לרבינא טרפה נמי תקריב ותתיר לאו שבתוכה, - וקשה לפי מה שביארנו בכוונת רש"י דרק השיריים מתיר העומר מפני שזהו עיקר המנחה והקרבן כן הוא דמתיר שיריים, - אבל מה שייך לומר דהקרבן תתיר טרפה, - ומה ענין טרפה להיתרו של הקרבן, ובשלמא במנחה ההכרח להיות שיריים ניתרין, - אבל מה הכרח לומר דהקרבן מוכרח להתיר איסור טרפה, הלא זה איסור אחר, ואינו בעיכובא לקרבן. ו ונראה דאם אמרינן דטרפה מותרת לגבוה, והיינו דבקרבן לא נאסר טרפה, - ע"כ הביאור דדין קרבן מפקיע האיסור טרפות שהי' בו עד עתה, - נמצא דאעפ"י שאינו הכרח להקרבן להפקיע איסורו של טרפות, דהרי שפיר יצוייר קרבן בלא טרפות, - אבל אם הדין דאין איסור טרפה נוהג בקרבן, - ע"כ הביאור דהקרבן מתיר איסור טרפה, - ע"כ אימתי בא ההיתר דטרפה, היינו אחרי ההכשר של הקרבן בכל הפרטים, - וכשנעשה קרבן כשר, אז נפקע איסור טרפה, - נמצא דזריקת הדם מתירו, - וזהו כוונת רב אחא מדפתי, - דהנה בקרבן כזה שהוא טרפה יש בו בתחילה שני איסורים של טרפות, א) עצם איסור טרפה שאסור להדיוט, וטרם שנעשה קרבן הרי הוא באיסורו, ב) איסור טרפה הבא