נזר הקודש - מנחות קסח

הנקמצת קמח, ושייך חימוץ בשיריים, אבל באלו הנקמצות לאחר אפיי' שוב לא שייך חימוץ דאין נחמצת עוד לאחר אפיי', ודברים נכונים הם, ונראה להוכיח כן מהתוספתא דתניא בפר"ז דמנחות ואם החמיץ את שירי' עובר משום ד' דברים משום בל תלוש ובל תירך ובל תקטוף ובל תאפה יעוי"ש, הרי חזינן דהשיב בשיריים הה' דברים שעד אחר אפיי', אבל אין אחר אפיי' כלום, מבואר מזה דדוקא בשירים הבאה סלת שייך דין דחימוץ, אבל לא בשירים הבאות לאחר אפייה, וכן יש להוכיח מהא דכתב הרשב"א בחידושיו למנחות דהחידוש של שירים הוא במנחת סלת שהוא בלא קומץ, אבל שארי מנחות הוא טרם הקמיצה יעוי"ש, הרי מבואר דסבר הרשב"א דעיקר שייכות דמחמץ הוא רק קודם אפייה. ח עמוד ב מה אפייה מיוחדת וכו' אף אני אביא לישתה ועריכתה וכו', ביאור הדברים דרבתה תורה כל מעשה ומעשה בפני עצמה לחיוב, אעפ"י שכל המעשים כולן למטרה אחת הן באים היינו שתהי' אפוי בחמץ, אמנם כיון שקראה הכתוב הפרט של המלאכה בשם מיוחד מזה למידין אנחנו שחייבה תורה גם על כל פרט ופרט מהמלאכה, ומזה יש לדייק בהא דהקשו התוס' ד"ה אף וא"ת אי דאתרו אכל חדא וחדא אפילו אפה ואפה נמי כמו אל תשתה אל תשתה דנזיר וכו' יעוי"ש, ותמוה הלא שאני התם דכל שתי' ושתי' מעשה בפני עצמה היא, משא"כ הכא דכל המעשים האלה למטרת אפיי' הן באות, - ושפיר יש מקום לומר דהחיוב הוא על התכלית הבאה לבסוף ועל זה אמרה תורה לימוד מיוחד, דחייבה תורה על הפרטים ג"כ, וא"כ איכא חידוש דין דחייב על הפרטים שהן לישה ועריכה אעפ"י שכולן למטרת אפי' נינהו, ואין זה דמיון לאפה ואפה דשתי אפיות נינהו במנחות נפרדות, דע"כ לא שייך שתי אפיות בחדא מנחה, דאין חימוץ עוד לאחר אפייה, משא"כ הני עבודות דקודם אפיי' בחדא מנחה איכא חידוש דחייבה תורה אפילו בהתראה אכל חדא וחדא. ט ונראה דהתוס' מפרשים דכוונת התנא לישתה ועריכתה היינו ג"כ במנחות מיוחדות. - והיינו דאין הבדל במלאכות בין אם עשה מלאכת הלישה בחימוץ, ונפסלה, ובין אם עשה מלאכת עריכה בחמץ ונפסלה ושוב לא עסק בה עוד, וכן באפייה, היינו שעתה בתחילת אפייתה נתחמצה, וכוונת התנא דאם עשה כן בהרבה מנחות במלאכות שונות דחייב על כל אחת ואחת, ועל זה הקשו דלאחר שרבתה תורה דיש חיוב על כל מעשה ומעשה, א"כ שוב אין מקום לומר דאין חייב אלא אחת על כולם אם היתה התראה בין כל חדא וחדא, וא"כ היאך אמר התנא יכול לא יהא חייב אלא אחת על כולם, ולא הי' לו להתנא אלא להודענו שיש חיוב על כל מעשה ומעשה, וממילא אנחנו יודעים דאם היתה התראה בין כל חדא וחדא חייב על כולם, ועל זה תירצו דהתנא מיירי שכל העשיות היתה בחדא מנחה, ובזה הוי ס"ד לומר דאינו חייב אלא אחת כיון דלמטרה אחת הן באות לאפיי', ועוד שהוא מחמץ אחר מחמץ, ומכל מקום רבתה תורה בזה לחיוב. - י ובמה שביארנו יבואר לנכון מה שקשה לכאורה מה הועילו בתירוצם דאכתי תיקשה אפילו אפה ואפה, אבל לפי מה שביארנו אתי שפיר דכל עיקר הקושיא אם נפרש במנחות שונות, אבל אם בחדא מנחה מיירי אתי שפיר דאשמעינן שפיר עצם האי דינא דמחמץ אחר מחמץ. יא ובעיקר קושיות התוס' שהקשו דממנפ"ש בלא התראה אינו חייב אלא אחת, ובהתראה בינתים חייב אכל חדא וחדא, נראה דכיון דיש עשיות מחולקות, הרי"ז כגופין מחולקין, וגם בהתראה אחת יש לחייב שתים, וכמו שגבי שבת חילוק מלאכות מחלקין, כן נ"כ בזה אפשר לומר דחילוק עשיות מחלקות, ואפשר דסברי התוס' דכיון דלענין שבת כולהו הוי תולדה דלישה נינהו, להכי לא חשיבה למיהוי חילוק מלאכות בהעיסה לחיובינהו בהתראה אחת, כיון שבאמת כולן מעין מלאכה אחת נינהו כמו שמבואר בירושלמי פר"ז דשבת ה"ב דכולהו הוי תולדה דלש נינהו, וא"כ בלש ועורך ומקטף אין כאן חילוק מלאכות לחייב על כולן גם בהתראה אחת. יב דף נו אותו בצפון ואין בן עוף בצפון, והנה לכאורה כיון דמליקה במזבח דוקא כמבואר בזבחים ס"ד, ולר' יוסי דאמר דכל המזבח כולו בצפון, כמבואר בזבחים נ"ח, ואם כן בלא"ה בן עוף טעון צפון, ודוחק לומר דהברייתא כדיבר"י דאמר חצי' בצפון וחצי' בדרום, ונראה דיש לפרש דאעפ"י שהמזבח עומד בצפון עזרה, אבל אם הדין דבן עוף טעון צפון יהי' הכוונה צפון שלו דהיינו צפון המזבח. - יג והנה לכאורה יש להעיר מדוע לא אמרינן דכל המזבח דינו כצפון עזרה מטעם שלא יהא טפל חמור מן העיקר, דע"כ המזבח הוי עיקר לגבי עזרה, וכמו שפירש"י בזבחים י"ד מודה ר"ש בחטאות הפנימיות דעבודה שאין יכול לבטלה משום דלאו אורח ארעא לשחוט בהיכל יעוי"ש, משמע דאין בהיכל חסרון מטעם דלא נשחט בצפון עזרה וע"כ סברת רש"י דמשום זה גופי' דלא יהא טפל חמור מן העיקר, יש על ההיכל גם תורת צפון, וכן דייקו התוס' בזבחים ס"ג ד"ה שכן, יעו"ש, וא"כ ה"נ הכא במזבח לימא דהמזבח תורת צפון עליו דהיינו צפון עזרה מטעם שלא יהא טפל חמור מן העיקר, והנה אפשר לומר דלא אמרינן סברא זו דלא יהא טפל חמור מן העיקר, אלא היכא דאמרה תורה בהדיא כמו בשלמים דתלאן הכתוב בפתח אוהל מועד, ולסברא זו נחתו התוס' שם לענין קמיצה בהיכל יעוי"ש, אבל לפי"ז קשה דמה הקשו שם התוס' דקמיצה תתכשר בהיכל, וע"כ סברי התוס' דלסברת רש"י דהיכל דין צפון עליו ג"כ, אמרינן כן בכל הקדשים, והיינו משום דמקום המקודש ביותר, יש לו בע"כ הקדושה הקלה, כמו שיש בכלל מאתים מנה. וההיכל כולל גם קרן מערבית דרומית, והיינו דקמיצה צריכה להיות בקרן מערבית דרומית, וכן כתב הפנ"מ שם, וא"כ מסתבר לומר דמליקה שנעשית במזבח, הנה המזבח כולל גם קדושת צפון, וא"כ למה לן קרא למעט שאין טעון צפון, והנה השיט"מ שם בזבחים י"ד מפרש דלהכי מודה ר"ש בחטאות הפנימיות שאי