נזר הקודש - מנחות קסז

דאם נתפח אסור ואין לוקין עליו, והתם אעפ"י שאין חידוש דין במה שאסור דבלא"ה אסור מטעם חצי שיעור דאסור מן התורה, אבל הרמב"ם בא להורות לנו דלא הוי רק איסור, ואין לוקין עליו. והוא מהטעם . שכתבנו, וברור בס"ד. י ובזה יבואר לנכון גם מה שפסק הרמב"ם בפרי"ח מה' שבת הכ"ו וז"ל המוציא כגרוגרות לאכילה וצמקה קודם הנחה וחשב עלי' לזריעה או לרפואה שאינו צריך שיעור הרי זה חייב כמחשבתו של עת הנחה, הוציא פחות מכגרוגרות לזריעה וקודם הנחה חזר וחשב עלי' לאכילה פטור, ואם תפחה קודם הנחה ונעשית כגרוגרות קודם שימלך עלי' לאכילה חייב, שאפילו לא חישב הי' מתחייב על מחשבת ההוצאה עכ"ל, עי' בהה"מ, ומזה מוכח ג"כ דסבר הרמב"ם דאזלינן באוכלין בתר השתא, והיינו דרבא שהוא בעל המימרא שם בשבת סבר דאזלינן בתר השתא, וביותר הסוגיא סוברת כן, דקאמרה שם דין זה באת"ל, וע"כ משום דר' יוחנן סבר כן, וזהו כפי פירושא דהתוס' שהביא הרשב"א הכא, וזהו גם כן שיטת הרמב"ם, וזהו דלא כשיטת התוס' הכא בסוגיא בד"ה דמעיקרא שהקשו מסוגיא דשבת, אבל הרמב"ם תפס דסוגיא דשבת דהיינו בעי' דרבא, וגם במסקנא דקאמר שם את"ל סברי דאזלינן באוכלין בתר השתא ומשערינן כמו שהוא עכשיו, וכמוש"נ. ח פיגול בדרבנן מי איכא, והיינו אעפ"י שיצוייר גם בפיגול באופן שהי' מונח פחות מכזית, ונתפח בין שחיטה לזריקה, וחשב בשעת זריקה על אותו כזית, דמדין התורה אין כאן פיגול, ומדרבנן הוא פיגול, וכבר עמד בזה בטהרה"ק, אבל זה ליתא דפשיטא דלא פסלינן הקרבן בשביל דרבנן, וכמו שנתבאר לעיל. דף נה אף תרומת מעשר בעין יפה, אבל הרמב"ם בפר"ג מתרומות ה"י פסק דצריך לדקדק בשיעורה, ואעפ"י שפסק הרמב"ם כבן גומל לענין שיכול בעה"ב להפריש תרומת מעשר, עי' גיטין ל' ובכורות נ"ח, ועי' ברדב"ז שעל הרמב"ם. א תוספות ד"ה במחשבה וכו ונראה דבלא דיבור נמי הוי תרומה מדתנן חמשה לא יתרומו וכו' הא שומע ואינו מדבר תרומתו תרומה יעוי"ש, והנה אפשר לדחות דאולי שאני זה שהוא אילם, - ומפריש בהרמיזה, וזה נחשב אצלו כדיבור, כמו שמצינו שגם רמיזה כדיבור הוא, ואפשר שמסיים בידיו על מקום התרומה שזה יהי' תרומה, או יש לומר עוד שמפריש ג"כ, ולהכי הרמיזה עם ההפרשה ביחד נחשב הפרשה מעליא כמו דיבור ממש. ב ונראה דסברת התוס' דאם בעינן דיבור, היינו מפני שהדיבור הוא כמו מקדיש, והיינו דאם אמרינן דבעינן דיבור הכוונה שלא יותפס בחלות התרומה רק באופן זה דדיבור, וע"כ דלא מהני שום מעשה המעידה על כוונתו, אם בעינן שיעשה תרומה בפיו שצריך לומר שם תרומה בפירוש, ובזה תבוא החלות דהתרומה, וממילא לא יצוייר תרומה באלם, וע"כ מוכח מזה דלא בעינן דיבור שיותפס בתרומה. ג עוד הביאו התוס' ראי' מהתוספתא דאמר שם מפני מה אמרו דאלם לא יתרום מפני שאינו יכול לברך, משמע דאי מברך אעפ"י שאינו מדבר בהרמה שפיר דמי יעוי"ש, ביאור דבריהם דאם אמרינן דדיבור עושה תרומה, ובלא דיבור אין חלות התרומה, א"כ מדוע תלה העיכוב באילם מפני שאינו יכול לברך, דבאמת הברכה אינה מעכבת בדיעבד, אבל אם אמרינן דבעינן דיבור דוקא בהרמה, ע"כ הרי"ז עיכוב גם בדיעבד, וא"כ הי' להתנא לומר מפני שאינו יכול לדבר בהרמתה, וע"כ שאין נדרש כלל דיבור בהרמה. ד בא"ד ובמה שאוכל בלא הפרשה בזה אין קפידא דלכו"ע שרי בכ"מ אעפ"י שאינו מפריש עתה כמוכח מההיא דהלוקח יין מבין הכותים יעוי"ש, תמהני דמה ראי' מהא דהלוקח יין מבין הכותים, דשאני התם דאמר שלא יהא תרומה רק מה שעתיד להפריש, וממילא כל מה שישתה מתוקן הוא, - משא"כ באופן שנותן עיניו בצד זה, אפשר שאסור לאכול גם מצד השני פן יפגע בתרומה, וצ"ע. ה בא"ד אבל תחילת תקוני של טבל לא שרינן מטעם דאפשר במחשבה יעוי"ש, משמע מדבריהם דרק הפרשה אסור, אבל מותר לתקן באופן שנותן עיניו בצד זה אפילו בשבת, וקשה דלפי"ז מדוע אמרו דטבל הוי מוקצה בשבת כדאיתא בשבת קכ"ז דדוקא דמאי לא הוי מוקצה מטעם דיכול להפקיר נכסיו וחזי ליה, וקשה הא יכול לתקן ע"י נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחד, ובשלמא אם אמרינן דאסור עדיין באכילה מטעם שמא יפגע בתרומה אתי שפיר, אבל לדברי התוס' דלעיל דמותר גם באכילה קשה, אמאי הוי טבל מוקצה, ודוחק לומר דבשביל הברכה דהיינו שאפשר דאין מברכין על הפרשה דנותן עיניו, כמו שמצינו דאין מברכין על ביטול חמץ וכתב הב"י בסי' תל"ב דאין מברכין על דברים שבלב יעוי"ש, אבל זה דוחק כיון שאין חסרון בגופה של ההפרשה, - עוד נראה דשאני התם דכיון דכל עיקר המצוה הוא בלב, משא"כ הפרשת תרומה שעיקרה בהפרשה, אף על פי שמהני גם במחשבה, אבל עכ"פ הלא יש כאן ברכה שתקנו חכמים, ממילא יכול לברך גם בשנותן עיניו בצד זה. - ו ונראה דבשבת בודאי אסור לאכול ע"י התיקון שנותן עיניו בצד זה, והיינו דאם יאכל הפירות כולם המתוקנות עד שתשאר התרומה, אם כן הרי"ז הפרשה גמורה, דמה לי אם נוטל התרומה, ומה לי אם נוטל החולין, והא דהתירו התוס' באכילה גם טרם שהפריש זהו דוקא בחול, - אבל תמוה מהא דהלוקח יין מבין הכותים, וצ"ע, והנה לדברי הרמב"ם בפכ"ג משבת ה"ט שכתב דאיסור הפרשת תרומה בשבת הוא משום מקדיש אתי שפיר בהא דהלוקח יין מבין הכותים דהתם ליכא משום מקדיש כיון דהחלות של התרומה תהי' לאחר השבת. ז משנה כל המנחות נילושות בפושרין ומשמרן שלא יחמיצו ואם החמיצו שירי' וכו' - הנה הקר"א מדייק לנכון מדוע בשירים נקט לשון יחיד, וכתב משום דבשיריים לא יצוייר חמץ רק במנחת סלת