נזר הקודש - מנחות קסד

בפני עצמו, וא"כ אין לו שייכות לאיסור ב"י, וממילא כיון דקיי"ל בכה"ת דגורל"מ לאו כממון דמי, מותר לשחוט את פסחו. ה לכן נראה דבזה פליגי ר"י ור"ע דר"ע סבר איסור לא תשחט הוא מדררא דב"י ונמשך ממנו, וסבר ג"כ דאיסור ב"י הוא מחצות היום דהיינו מזמן שחיטת הפסח, ור"ע סבר דאין שייכות הא דלא תשחט לב"י, ואפשר שסבר ג"כ דאין איסור ב"י עד הלילה, וממילא אין ראי' דתשביתו הוא מערב יו"ט מהא דלא תשחט, ולהכי יליף מאיסור מלאכה. ו והנה בדין ב"י אם נוהג מחצות היום פליגי בזה הרמב"ם והראב"ד בפר"ג מחו"מ ה"ח דדעת הרמב"ם שנוהג מחצות היום, וכן דעת רש"י בב"ק כ"ט, אבל דעת הראב"ד דאינו נוהג עד הלילה כמבואר שם בהשגה, ולפי מה שביארנו פליגי בזה ר"י ור"ע, ותצא מזה דאם אמרינן דהלאו דלא תשחט נמשך מאיסור ב"י, א"כ ממילא בגורל"מ שרבתה תורה לאיסור ב"י א"כ ישנו גם כן בלא תשחט, ולדעת האומרים שזה אינו תלוי באיסור ב"י, והוא איסור בפני עצמו א"כ אינו באיסור לא תשחט, (ועי' בצל"ח פסחים מ"ט שכתב לדבר ברור דבזה לא הוי גורל"מ בממון באיסור דלא תשחט יעוי"ש, אבל לדעתי נראה שזה תליא בהלימודים האלה ובפלוגתא דתנאי). ז והנה מדברי רש"י פסחים ס"ג במשנה פירש"י בד"ה חייב כתב וז"ל וחייב משום לא תשחט בהדי לאו דלא יראה ולא ימצא ואיכא מלקות נמי דשחיטה יעוי"ש, ודברי רש"י תמוה טובא לאיזה צורך כתב רש"י הא דלא יראה הכא, אם לא להודיענו דהלאו דלא תשחט הוא דררא דלא יראה ונמשך ממנו, ולא יצוייר איסור לא תשחט בלא איסור ב"י, וכן פירש הר"ב בהמשנה. ח עוד נראה דאם אמרינן דאיסור לא תשחט הוא ג"כ מדררא דב"י דאז יש לנו לדון ולומר דכוונת התורה דבשעת שחיטת הפסח אם יש לו חמץ דניתוסף עליו איסור ב"י מחדש, והיינו דאף אם לא אמרה תורה כלל ב"י וב"י, דאז אם שחט הפסח על החמץ עובר על זה שיש חמץ, והיינו דהאיסור לא תשחט על חמץ, הכוונה שבשעה זו יש עליו איסור מה שיש לו חמץ, ולא הוי עיקר האיסור על השחיטה אלא השחיטה מסבבת עליו איסור זה שיש לו חמץ, וממילא עתה גם כן שיש איסור ב"י בלא"ה, מ"ט ניתוסף עליו איסור זה מחדש משום שחיטת הפסח גם כן, וזהו גם כוונת רש"י בפסחים ס"ג דישנו איסור ב"י בהדי לא תשחט, היינו ב"י חדש, נמצא דהאיסור לא תשחט אינו בשביל השחיטה בעצמותה, אלא עיקר הכוונה דהאיסור מפני שיש לו חמץ בשעה זו, - ואינו לוקה משום השחיטה רק בשביל זה שיש לו חמץ, והוא איסור ב"י. ט ובזה יש לבאר הא דאיתא בירושלמי פר"ה דפסחים הי"ד אמר ר' שמואל בר רב יצחק ממה שהוא מתחייב על הזריקה הדא אמרת פסח עצמו כשר יעוי"ש, ולכאורה תמוה למ"ל קרא על זה הלא בלא"ה ע"כ הפסח עצמו כשר מטעם דכיון דלא שנה הכתוב לעכב ממילא כשר, וכמו שכתבו התוס' בפסחים שם, ועוד בלא"ה מהיכי תיתי לומר דהפסח פסול. י איברא דהתוס' בתמורה ד' הקשו דלרבא דאמר כמד"ר לא תעביד אי עביד לא מהני א"כ בשוחט פסח על החמץ ליפסל ותירצו דבירושלמי יש קרא להכשיר יעוי"ש וכוונתם להירושלמי הזה. - ולפי"ז יש לפרש כוונת הירושלמי דבעינן קרא להכשיר בכדי שלא נימא כמד"ר לא תעביד אי עביד לא מהני, אבל גם דברי התוס' תמוה דהלא ע"ב ליתא לכלל זה בקדשים מטעם דבעינן שנה עליו הכתוב לעכב, וע"כ צריך לומר כן משום דע"כ סבר רבא ג"כ האי כללא דבקדשים בעינן שנה הכתוב לעכב. וכן מבואר בסוגיא הכא דפריך ואימא לא תאפה חמץ למיקם גברא בלאו, ולא מיפסל, ואם אמרינן דלרבא דאמר כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אעל"מ גם בקדשים א"כ ע"כ מיפסל גם כן, וכן איתא שם תניא מצה תהי' יכול מצוה תלמוד לומר תהי' הכתוב קבעו חובה יעוי"ש, הרי מבואר דבקדשים לא שייך מלתא דאעל"מ, - ומצאתי בשעה"מ בפר"א מק"פ שעמד בזה יעוי"ש, - ולפי"ז גם דברי הירושלמי תמוה טובא. יא אמנם אם אמרינן דהלאו דלא תשחט הוא דררא דבל יראה ואיסורא דילי' הוא, -- והכוונה בלא תשחט על חמץ היינו דהאיסור משום דעובר על ב"י בשעה זו מטעם השחיטה דפסח, ומטעם זה אסרה התורה השחיטה, נמצא דהשחיטה מביאה לעבירה, וא"כ הרי"ז בגדר מצוה הבאה בעבירה, והיינו דאין הבדל בין אם העבירה מביאה המצוה ובסיבתה דעבירה באה המצוה, לבין אם המצוה מביאה עבירה, כמו הכא שבשביל מצוה דשחיטה נעשית עבירה דב"י, ואעפ"י שבלא"ה עובר בב"י, אבל עכ"פ ניתוסף עוד איסור ב"י, והרי"ז בגדר מצוה הבאה בעבירה, ויש בזה כח פסול גם להקרבן, ועל זה בעינן קרא להכשיר. יב ויבואר בזה גם דברי התוס' בתמורה, והיינו דאם נפרש דכל עיקר האזהרה דלא תשחט הכוונה דאסור חמץ להבעלים בשעה זו דשחיטה, - נמצא דמתפרש האיסור על ב"י, והשחיטה הוי רק סיבה להאיסור, ובאופן זה שפיר יש לומר דלא מהני שחיטת הפסח, וממילא יבוטל איסור ב"י הזה הבא בשביל השחיטה, ועל זה תירצו דבירושלמי יש קרא להכשיר.- יג ומיושב בזה הא דהקשה המל"מ בפר"א מק"פ דהכא בלא תשחט בעינן קרא להכשיר ומסברא הוי אמרינן דפסול, ואילו במנחות נ"ג מתקיף לה דבינא ואימא לא תאפה חמץ למיקם עלי' בלאו, איפסולי לא מיפסל, הרי דצריך קרא להכשיר, יעוי"ש, אבל לפי מה שפירשנו אתי שפיר דהכא בלא תשחט על חמץ הסברא דיש כאן פסול מטעם דהמצוה הביאה לעבירה, ויש גריעותא בהמצוה דהקרבן, - משא"כ התם במנחה הנאפית בחמץ אין זה גריעותא בעצם הקרבן, דהקרבן אינו מביא להעבירה, אלא נברא הוא דעביד עבירה עם הקרבן, והבן.