נזר הקודש - מנחות קסג

הרא"ש מהסוגיא שמביא הש"ס מהא דתפוח שמביא חימוץ להעיסה, וקאמר שם הש"ס דאפילו רבנן דסברי שאין מחמיצין לשתי הלחם בתפוחים, והיינו דבעינן חמץ גמור, אבל מודו רבנן דע"כפ חמץ נוקשה הוי, ואם נפרש בלא מים, א"כ מוכח מזה דמי פירות גם בלא מים הוי חמץ נוקשה, ולכן אעפ"י שזה לא סגי לאופן שאמרה תורה לעשות חמץ, אבל עכ"פ יש בזה די חמץ לומר שהתורה רבתה לאיסור במקום שהקפידה תורה שלא תהי' חמץ ועל זה אמר ריוה"ג דרבתה תורה מנחת נסכים לחימוץ, דהיינו חמץ נוקשה, וא"כ מנין לר"ל לומר דמגבלה במים וכשירה, וע"כ מוכח מזה דבלא מים לא הוי גם נוקשה, זהו ביאורו של הרא"ש, בנועם דבריו. יד ועכ"פ נשמע מדבריו דבחמץ נוקשה יש לן לומר דרבתה תורה לאסור במנחות, והיינו אף אם אמרינן דאין זה איסור בפסח, אבל לדין קרבן רבתה תורה לאסור, והנה לפי"ז אפשר לומר דלר' יהודה אף אם סבר דנוקשה מותר מן התורה, מ"מ רבתה תורה לאיסור במנחות, וביותר יש להוכיח דע"כ כן הוא דעת הרא"ש והוא מדחזינן דהרא"ש פסק כר' יהודה לענין שיאור דהאוכלו פטור ופליג על הרי"ף בפר"ג, וזהו דסבר כר' יהודה כמבואר בהרא"ש פר"ג דפסחים סימן א' יעוי"ש, נמצא דסבר דנוקשה מותר מן התורה, ומ"מ מודה בדרשה דריוה"ג דרבתה תורה מנחת נסכים לחימוץ, אעפ"י דלא הוי יותר מנוקשה אפילו כשמגבלה במים כמו"ש לעיל, וע"כ דאמרינן דחידוש דין הוא במנחות מטעם דרבתה תורה. טז אולם התוס' דאזלי בשיטה דמי פירות גם בלא מים הוי חמץ נוקשה, ומפרשים התוס' בהא דתפוח שריסקו דהיינו גם בלא מים, בזה סברי התוס' דע"כ ר"ל דאמר דמנחת נסכים מגבלה במים, משום דלר' יהודה דאמר שיאור לא הוי יותר מנוקשה ומותר מן התורה, וא"כ מן התורה מצה היא, ועכ"פ חמץ לא הוי אלא בריה הוא, ואעפ"י שאינה בכלל מצה אבל אינה בכלל חמץ, ואין סברא לומר שרבתה תורה זה לאיסור, אבל כשמגבלה במים, וחימצה שיעור חימוץ דהיינו כקרני חגבים בהרבה סדקים, בזה הוי חמץ שרבתה תורה לאיסור במנחת נסכים, אעפ"י שגם זה יותר מנוקשה לא הוי, אמנם כיון שעכ"פ גם תערובות מים ממהר להחמיץ, בזה רבתה תורה לאיסור במנחת נסכים, והסברא בזה דיש מקום לומר דרבתה תורה בזה לאיסור, מטעם דהמים בלעדי המי פירות הי' בכחם להחמיץ, והי' חמץ גמור לולא המי פירות בזה אמרה תורה דאנו רואין להמי פירות כאילו אינו, ובזה מודה ר' יהודה. טז דהנה תצא מזה דבין לשיטת התוס' ובין לשיטת הרא"ש מי פירות עם מים לא הוי יותר מנוקשה, ולהכי לענין חמץ בפסח יש לדון בזה דלא הוי יותר מנוקשה, ומטעם זה אין מקום לדייק מהא דרבתה תורה מנחת נסכים לחמץ לומר דנוקשה הוי איסור דאורייתא, והיינו דרק חידוש דין הוא במנחות, ומיושב קושיות הנו"ב במה"ק סי' כ"ב, ומוכיח שם דע"כ מי פירות עם מים דהוי נוקשה שהוא חמץ דאורייתא יעוי"ש, - ולפי מה שביארנו אין לזה הוכחה, וכמו שנתבאר. בדין ל"ת בקדשים, ובדין ב"י וב"י דפסח א מתקיף לה רבינא ואימא לא תאפה חמץ ומיקם גברא בלאו בעלמא לאיפסולי לא מיפסלא, הנה מבואר בזה דלא סגי בקדשים לפסול באזהרה לחודיא, וקשה בהא דאיתא בירושלמי והובא בתוס' פסחים ס"א בהא דאסור לשחוט פסח על החמץ דיש קרא להכשיר, מבואר דבלא קרא דלהכשיר באזהרה לחודיא נפסל הזבח, וכבר עמד בזה המל"מ בפר"א מק"פ, וליישב קושיא זו נקדים דברי הרמב"ם בה' חו"מ כאשר יבואר. ב כתב הרמב"ם בפר"א מחו"מ ה"ג וז"ל אינו לוקה משום לא יראה ולא ימצא אא"כ קנה חמץ בפסח או חימצו כדי שיעשה בו מעשה, יעוי"ש, והנה יש לתמוה טובא הא הוי עכ"פ ניתק לעשה דהיינו העשה דתשביתו שנוהג כל ימי הפסח, וכבר עמד על זה המל"מ שם, וכתב שם שדעת הרמב"ם שע"כ התוספתא דתניא המשייר חמץ בפסח אינו לוקה משום דהוי בו מעשה, משמע דאין כאן משום ניתק לעשה, יעוי"ש, אבל טעמא בעי מדוע באמת לא הוי ניתק לעשה, הא עכ"פ בקיום העשה דתשביתו יתוקן הלאו דב"י וב"י, וא"כ הרי"ז ניתק לעשה כבעלמא, ונראה להקדים סוגיא ערוכה. ג גרסינן בפסחים ה' תניא נמי הכי אך ביום ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם בערב יו"ט או אינו אלא ביו"ט עצמו ת"ל לא תשחט על חמץ דם זבחי לא תשחט את הפסח ועדיין חמץ קיים דברי ר' ישמעאל ר"ע אומר אינו צריך הרי הוא אומר אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם וכתיב כל מלאכה לא תעשו ומצינו להבערה שהיא אב מלאכה וכו', ויש להבין במה פליגי הני תנאי ומדוע לא דרש ר"ע דרשה דר"י. ד ונראה דהנה יש לחקור בדין הא דאסור לשחוט את הפסח על החמץ אם הוא תלוי באיסור ב"י, והיינו דכוונת התורה דאם יש לו חמץ שעובר עליו בב"י, אז הוי באיסור דשחיטת הפסח, ואף הכהן שאין לו חמץ מוזהר לשחוט פסח לבעלים כאלה שיש לו חמץ שמוזהר עליו בב"י, או"ד דגם באופן שאינו עובר בב"י ג"כ מוזהר בלאו זה דלא תשחט, והביאור בזה כך הוא אם אמרינן דלאו דלא תשחט הוא ג"כ דררא דאיסור ב"י ונמשך ממנו, - או דלמא שזהו איסור בפני עצמו, ואינו שייך לב"י, ונפק"מ לענין גורל"מ דקיי"ל בכ"מ דגורל"מ לאו כממון דמי, לבד מלגבי איסור ב"י שרבתה תורה גורל"מ, ולפי"ז אם יש להבעלים חמץ שהוא רק גורל"מ דאז אם אמרינן דהלאו דלא תשחט הוא מדררא דב"י א"כ כמו שעובר בב"י כן ישנו גם באיסור דלא תשחט, אבל אם אמרינן דלאו דלא תשחט הוא