נזר הקודש - מנחות קס

ח אולם בעיקרא דמילתא יש לשדות נרגא דיש לומר דבכוונה לזכות מהפקר ג"כ יש בו מעילה, משום דעכ"פ יש בזה ענין הוצאה מרשות לרשות, אעפ"י שאין בזה כוונה לגזילה, משום דע"כ כוונת גזילה הכא לאו דוקא, אלא כוונת הוצאה בעינן, וכן מבואר בדו"ח להגרע"א בחידושיו לפסחים כ"ט, - וא"כ בשרוצה לזכות מהפקר אפשר שיש בזה ג"כ ענין הוצאה, ויש בה מעילה. ט והנה אם אמרינן כשיטת הרמב"ם דלא סבר כהתוס' בזה דיתחייב משום הוצאה אף שאין בו הנאה, אלא בעינן תמיד הנאה, וכבר כתבו בזה אחרונים, ומקורם מדלא הזכיר הרמב"ם חיוב מעילה בהוצאה מרשות לרשות, אתי שפיר לפי"ז דברי התוספתא, דזה גופא קמ"ל דלא יצא לחולין בהוצאה לחודיא, - ומשו"ה גובה הקדש הנכסים בעצמותן ולא הדמים, משום דאין מעילה בהוצאה שמרשות לרשות בלא הנאה, אבל לשיטת התוס' קשה טובא, וכמו שכתבנו. י והנה לפי"ז דברי התוס' תמוה מובא מדברי התוספתא דממנפ"ש אם מיירי בעצם הקדש קשה דמאי קמ"ל דמוציאין מיד הזוכין, ואם הכוונה לגבות חוב עבור הקדש כמו נסכים לקרבן, הלא סברי התוס' דאין גובין מהנכסים, ואם יפרשו החידוש לענין שגובין עצם הנכסים מטעם דאין בזכיי' דין מעילה ג"כ תמוה דלשיטתם יש בזה מעילה, וע"כ דגובין הדמים, וא"כ זה פשיטא דגובין, ורק באופן זה אם אמרינן דהזוכה מהפקר לפי דעת הזוכה, אין כאן מחשבה דהוצאה גם כן מטעם דהפקר נחשב כאילו מונח ברשותו ממש, ואתי שפיר לשיטת התוס' דקדושין, אבל דוחק הוא, ביותר שתיקשה לפי דברי התוס' דמעילה. יא והנה לכאורה יש לומר לפי דברי הראב"ד פר"ז דמעילה ה"ב דאין מעילה בחתיכות דעולה מטעם דהחתיכות מורה על חטאות, דבעולה הוי אברים, וממילא הוי אנוס, ואין בזה מעילה יעוי"ש, וה"נ יש לומר דכוונת התוספתא להורות לנו דאין בזכיי' משום מעילה, מטעם דהוי אנוס, - ומזה ראי' להרראב"ד דבשוגג כזה דלא אסיק אדעתי' אין בו מעילה. יב אבל אפשר דדוקא באופן כזה הוי אנוס דסימני החתיכות מראין לו היתר הנאה, אבל לא באופן אחר, דאל"כ היאך יפרש המשנה מעילה כ"א, שלח ביד חש"ו החנוני מעל, ולא נחשב כאנוס, - וע"כ דרק בשיש סימן להיתר סבר הראב"ד דהוי אנוס ולא באופן אחר. א דף נב ועל פרה שלא יהא מועלין באפרה דאורייתא היא דתניא חטאת היא מלמד שמועלין בה בה מועלין באפרה אין מועלין אמר רב אשי שני תקנות הוא וכו' והנה הרמב"ם כתב בפר"ב דמעילה ה"ה וז"ל וכן פרה אדומה מועלין בה משהוקדשה עד שתעשה אפר אעפ"י שהיא כקדשי בדה"ב הרי נאמר בה חטאת היא ותנאי בי"ד הוא שלא ימעול אדם באפר הפרה עכ"ל, ודברי הרמב"ם תמוה מובא, א) מה שכתב אעפ"י שהיא כקדשי בדה"ב, דמשמע מדבריו דקדשי בדה"ב לית בה מעילה, ותמוה, עי' בכס"מ שעמד בזה, ב) עוד תמוה ביותר למה אמר שאין מעילה אחר שרפה באפרה מטעם תנאי בי"ד, הלא מבואר בסוגיא לפי אוקימתא דרב אשי דתקנה הראשונה בטלה, דאוקמוה אדינא, דאין מעילה באפרה כמו שהוא מדין. התורה, - וא"כ מדוע כתב רבינו דלית מעילה באפרה מטעם התנאי בי"ד. ב והנה התוס' בד"ה חטאת וכו' כתבו תימא תיפ"ל דקדשי בדק הבית, וי"ל דאיצטרך למועל אחר מועל דאינו אלא בבהמה וכלי שרת בלבד, יעוי"ש, ודבריהם תמוה דהלא כל עיקר הא דיש מועל אחר מועל בבהמה דקרבן היינו משום דהוי קדושת הגוף, ולא יצאת לחולין ע"י מעילה, וזה ליתא בפרה דנפדית אפילו ע"ג מערכתה לר"ש, והכא מיירי אליבא דר"ש, וא"כ היכי נלמד מהא דקראה התורה חטאת דיש בה מועל אחר מועל, וצ"ע. ג ונראה לבאר דברי הרמב"ם ושיטתו בזה, והוא דמפרש רבינו דכוונת הדרשא דחטאת היא שדרשו חז"ל דכוונת התורה להורות לנו שיהי' מעילה בעצמותה, ולא יהי' מעילה באפרה, אשר לכאורה הוי זה דבר בלתי אפשרי, והיינו דכיון דקדוש"ד היא ע"כ תמיד יש מעילה גם באפר מטעם דלא שייך בקדוש"ד נעשית מצותו, וביותר דלא שייך כלל בפרה נעשית מצותו מטעם המצוה דאפר וכמו"ש גם התוס' ולזה מפרש הרמב"ם שזה עצמו דין התורה שקניית הפרה בכסף הקדשים תהי' בתנאי בי"ד שהקדושה לא תשלוט רק על הבהמה עד אחר השריפה ותו לא, וזה נכלל בשם חטאת היא היינו בכוונה שרק בחיי' היא חטאת ולא אחר שריפה, וזה לא יצוייר רק בתנאי בי"ד, וא"כ ע"כ הוי תנאי בי"ד וא"כ ע"כ האי תנאי בי"ד הוי מדאורייתא מעיקר הדין. ד ולפי"ז מיושב גם קושיות התוס' שהקשו למ"ל קרא דיש בה מעילה הלא היא קדוש"ד, אבל הלא שפיר י"ל דכמו שאמרה תורה שצריך תנאי בי"ד שתיפקע הקדושה מהפרה לאחר השריפה שלא תהי' מעילה באפרה, כן יש מקום לומר דדין התורה הוא שיהי' התנאי בי"ד גם על הבהמה בעצמותה שיפקע הקדושה מהדמים, וגם הפרה בעצמותה לא יהי' לה קדושה, ולזה אמרה תורה חטאת היא לומר לך שתשלוט הקדושה על הפרה בעצמותה מטעם כי חטאת היא עד השריפה, והיינו דאין קדושה עוד על האפר מטעם התנאי בי"ד. ה ובזה יתפרשו היטב דברי הרמב"ם שכתב פרה אדומה מועלין בה משהוקדשה עד שתעשה אפר, אעפ"י שהוא כקדשי בדה"ב, והיינו שהוקשה לרבינו והלא לא שייך נעשית מצותו בקדשי בה"ב, ולזה אמר הרי נאמר בה חטאת היא ותנאי בי"ד וכו', והיינו שמיישב רבינו שהפירוש חטאת היא היינו שע"כ תבוא בתנאי בי"ד מדאורייתא ואין בזה הפירוש תנאי בי"ד כדעלמא שהוא תקנת החכמים, אלא התנאי בי"ד הכא בפרה זהו האמור בתורה הנכלל בפירושא דקרא חטאת היא, וכמו שנתבאר, ולדעתינו זהו הביאור הנכון לדברי הרמב"ם בעזהי"ת.