נזר הקודש - מנחות טו

קושיות הפנ"י בקדושין י"נ שהקשה מדוע השמיענו התנא דעולה בא לאחר מיתה ביולדת טפי מבשארי עולות, אבל אם אמרינן דהכא הקרבת החטאת מעכבת העולה, שפיר יש לומר דהתנא בא להשמיענו דין זה דהכא הקרבת החטאת מעכבת את העולה. - יב אבל יש לדחות דאפשר לומר דלא שייך הכא כלל עיקרא דהאי דא דינא דחטאת קודם לעולה, - והיינו דבשלמא אם היולדת בחיים דאז שניהם בין החטאת ובין העולה באים על דבר הלידה ושניהם בני ביקתא נינהו, - אז שייך הדין דהחטאת קודם לעולה, - משא"כ בלאחר מיתה דע"כ העולה הוי קרבן בפני עצמו, - והיינו שהעולה קרב כשארי עולות, ואין עולה זו שייכה ליולדות דהרי אינה צריכה לשום כפרה, וגם לא להכשר אכילה דקדשים, ובע"כ עולה זו אינה בכפרה ליולדות, והרי עולה זו כשארי עולות דעלמא, - וכמו שביארנו בארוכה בספרנו נזר הקודש לזבחים ה' - וא"כ כיון שהם קרבנות נפרדים החטאת והעולה וא"כ מה שייך לומר דהחטאת תעכב את העולה מלהקריב. -. יג וע"כ הא דנקט התנא שהקריבה חטאתה, - אינו בדיוק על דין עולה לומר שאם לא הקריבה חטאתה, אין היורשין מקריבין את העולה, דזה ודאי ליתא, - אלא הכוונה לרבותא דהיינו אף שהקריבה חטאתה מחיים עבור מטרת לידתה, - דאז הוי אמינא דהחטאת עשה קביעות גם לעולה הבאה אח"כ, לומר שהוקבע, על העולה תורת עולת יולדת, - וממילא תורת חטאת גם על העולה, וזה אינו שייך בלאחר מיתה, - לזה אשמעינן התנא דהעולה בא קרבן לאחר מיתה משום דעולה זו הרי היא כשארי עולות דעלמא, - ובזה מיושב גם קושיות הפנ"י, - וכמו שמבואר בספרנו נזר הקודש. - יד תוד"ה לא יביאו וכו' הגירסא משתבשת בת"כ בפ' ויקרא וכו' - והנה בשיט"מ אות כ"ח כתב ליישב הגירסא דבעוף לא נאמרה ההלכה דחמש חטאות מתות, ובת"כ בעוף איירי, אבל בחטאת יולדת כיון דמכשיר הוא לא אתא לאחר מיתה, כיון דהכשירה עיקר הכפרה, ולכך לא יביאו יורשין חטאתה, - והנה המפרש בנזיר כ"א כתב גם כן דבהטאה"ע שמתו בעלי' לא גמרינן שתמות, - יעוי"ש, וזה תמוה מכמה משניות דקנין המבואר להדיא דחטאה"ע שמתו בעלי' הוי קרבן בפסול, ולהדיא מבואר בזבחים ה' ברש"י דחטאת שמתו בעלי' תמות, - וכבר עמד בזה השעה"מ בפ"ד מפוסה"מ, - איברא דבזה יש לומר כמו שכתב השיט"מ דשאני חטאת יולדת משום דמכשיר הוא, - אבל שם בשיט"מ הקשה הר"ר שמואל מאייוורא מסוגיא דיומא מ"א גבי מטמא מקדש וכו' ומבואר דגם בעוף שייך דין זה דחמש חטאות, יעוי"ש, - והנה הדבר נפלא אשר באמת מבואר כדברי המפרש בתוספתא דתמורה פר"א ה"ט וז"ל אלו דברים שבין בהמה לעופות שהבהמה וכו' יש בה חטאת מתה וכו. משא"כ בעופות, יעוי"ש הרי מבואר דבעוף לא שייך דין זה, וזהו כדברי המפרש. טו ונראה לומר דבכל הני חטאות בהמה היתה ההלכה שתמות, ואם באמת לא היתה באה ההלכה לזה הוי אמרינן שתרענה עד שיסתאבו ויפלו דמיהם לנדבה, וכמבואר בסוגיא דשבועות י"ב שעיקרן של קרבנות אפילו חטאות המה עולות, יעוי"ש, וממילא הוי אמרינן דחטאת שמתו בעלי' שתרעה, ובעינן לזה ההלכה שתמות, - אמנם בחטאה"ע דקיי"ל שאין פדיון לעוף וממילא ליתא בהו תרעה, וא"כ מצד הסברא אית לומר בזה בחטה"ע שמתו בעלי' שתמות, דאין לומר שתקרב, דהדי בעינן בעלים, דחטאת פסול שלא לשם בעלים, וכיון שאין בעלים, ממילא אמרינן דתמות, - וזהו פירושא דהתוספתא הבדל שבין בהמה לעוף, דבבהמה איתא ההלכה שתמות משא"כ בעופות ליתא ההלכה שתמות, ורק מצד ההכרח אמרינן שתמות, ולפי"ז בכל מקום דאמרינן בחטאח"ע שמתו בעלי' שתמות, היינו לא מצד ההלכה, - וזהו כוונת המפרש דנזיר דלא גמרינן שתמות, - להכי שם בהפרה ששייכא קצת כפרה ג"כ על שציערה עצמה מן היין שפיר יש ליקרב את החטאח"ע, - אמנם מדברי הד"ר יחיאל בר יוסף, שהובא בשיטמ"ק שם, - משמע דלא פירש כן, ולדידי' יתפרשא התוספתא בפשוטו, לומר דליתא דין זה בחטאה"ע. - יז תוד"ה אלא אמר רב פפא וכו' - נחתו לחלק בהא דאמרינן אין מחוסר זמן לבו ביום דסבר ר"פ לענין הפרשה, דהיינו להקדיש אמרינן אין מחו"ז לבו ביום, אבל לענין הקרבה אמרינן יש מחו"ז לבו ביום, יעוי"ש, והביאור בזה, דלענין להפריש לא בעינן אלא שיהי' נקרא ראוי לקרבן, ובזה שפיר נקרא ראוי במה שיהי' ראוי בו ביום, משא"כ לענין הפעולה כיון שהתורה אסרה בשעה זו, מה מועיל שאין מחוסר זמן, דהרי זה גופא אסרה תורה, - והנה שיטת הרמב"ם דע"כ אין מחוסר זמן לבו ביום, והוא מדחזינן דפסק כר"ל דמנחת העומר שקמצה שלא לשמה כשרה, ולא מצי סבר כסברת ר"פ דטעמא דר"ל משום דהאיר המזרח מתיר, דהרי פסק להדיא בפר"י ממ"א ה"ב דבזמן הבית העומר מתיר, - וע"כ סבר הטעם דאין מחוסר זמן לבו ביום, ומה"ט שפיר פסק בפרי"ח מה' מעשה הקרבנות הי"א דחייב בחוץ גם קודם הזמן, יעוי"ש, ומקור הדין מיומא ס"ג וזבחים קי"ד, מוכח ג"כ דאין מחוסר זמן לבו ביום, - אולם לפי"ז יש להבין מדוע לא משני הגמ' ביומא ס"ג בהא דפריך שם למ"ל קרא לאסור שעיר המשתלח מחוסר זמן והא בעינן . שיהי' ראוי לשם, - לישני דמיירי שהי' השעיר המשתלח מחוסר שעה דקיי"ל דשעות פוסלת בקדשים, כמבואר ברמב"ם פר"א מ"ה מעה"ק הי"נ, ומקור הדין בזבחים כ"ה, - וא"כ שפיר צריך קרא בשעיר המשתלח כגון שמחוסר שעות, דלענין להקדיש שפיר נקרא ראוי לשם מטעם דאם יעלה שעיר זה לשם ימתין עד שיגיע זמן שראוי להקרבה, להכי בעינן קרא שפסול מחו"ז בשעיה"מ, דהיינו לענין שילוחו ממש והנה לשיטת רש"י ביומא ס"ה ד"ה אלא כתב בשם