נזר הקודש - מנחות קנז

לשם שלמים, אלא חשב על זמן אכילה כבשלמים. - ובזה הוי פיגול מטעם דעקירה בטעות הוי עקירה, והוי פיגול ממש, והסוגיא אתי שפיר כפשוטה. כ והנה ראי' מוכרחת לזה מדברי המאירי לנדרים ל"ו שמפרש שם הא דכהנים שפיגלו בשוגג שהי' סבור שהן שלמים ושחטה על מנת לאכלה לשני ימים ולילה אחד פטורים אלא שפיגולם פיגול יעוי"ש, הרי תפס אוקימתא דרבא דעקירה בטעות הוי עקירה, ומפרש פיגול ממש, וע"כ דמפרש ג"כ דהא דסבור שהן שלמים לא הוי זה גדר שלא לשמו, והיינו כדברי התוס' שכתבנו לעיל. כא והא דבאמת מביא המאירי אוקימתא זו, ולא מוקים באומר מותר, וכדברי אביי הכא, אפשר דסבר המאירי להלכה כרבא מטעם הכלל דאביי ורבא בכל מקום דהלכתא כרבא, וסבר המאירי שעקירה בטעות הוי עקירה, עוד אפשר לומר דסבר המאירי דע"כ הסוגיא דנדרים דפריך שם לימא לתקוני שדרתיך וכו' סברא זו לא שייכא רק באופן שהוא מוטעה, אבל בשיודע שחטאת הוא ואומר מותר לא שייך לומר לתקוני שדרתיך וכו' כיון שעושה הוא על דעת עצמו, וכמו שלא קשה על מזיד, וכמו שפירש שם הר"ן בנדרים, להכי מפרש המאירי דע"כ הסוגיא דנדרים מיירי בשוגג שהוא מוטעה, - וזהו כדברי רבא הכא. - כב ומזה תמהני על הרמב"ם דפסק עקירה בטעות לא הוי עקירה, וע"כ מפרש הא דשוגגין פטורין דהיינו באומר מותר, ומדוע סתים הדבר, - ודוחק לומר דסמך על המובן מאיליו. כג ובדבר בר חיוב תשלומין בקרבן נדבה דעת המאירי דחייב לשלם מפני שהפסידו הדורון שרצה להקריב, וזהו כדעת המל"מ, - ובעיקר דברי המל"מ מבואר בספרנו נזר הקודש בריש זבחים. כד תוספות ד"ה תלמוד לומר וכו' תימא דבפרק כל התדיר נפקא לי' מדכתיב מלבד עולת הבוקר וכו', הנה לכאורה יש לחקור היאך הדין לענין בדין א דף נ עמוד ב', מחצה ראשון ומחצה שני תעובר צורתן ויצאו לבית השרפה וכו' רב אשי אמר אפילו תימא רבנן כיון דבעידנא דפלגינהו אי בעי האי מקריב ואי בעי האי מקריב מיחזא חזו, - ביאור הדברים דכיון דגם בפעם השני מביא עשרון שלם, וע"כ דהעשרון כולו נתקדש כיון דאין קדושה לחצאין, להכי גם כשמברר מחצה להקרבה לא נפקע על ידי זה הקדושה מהחצי עשרון הנשאר, ואין זה דומה לדלעיל מ"ח היכא דאמר ליקדשו תרתי מתוך ארבע דשתים נשארו חולין, אעפ"י שגם שם הי' יכול לברור איזה שתים שירצה, והיינו דשאני התם דע"כ אין שם קדושה אלא לשתים, וממילא אחרי שבורר שתים אמרינן דאלו קדושות, משא"כ הכא שבהכרח נתקדש עשרון שלם. ב תוספות ד"ה ומחצה אבד קשיא לר' אלעזר דאמר לעיל ח' קדוש לחצאין וכו' וא"כ בת אחת, דהיינו באופן שאחד שחט את התמיד, ואחד שחט את המוסף, וכמו כן לענין זריקה והקטרה, אם יש בזה משום אקדומי, דיש לומר דבב"א שפיר דמי, ואם אמרינן דהא דאמרה תורה העולה עולה ראשונה דבעינן שתהי' דוקא ראשונה א"כ ממועט גם בת אחת, משום דעכ"פ אינה ראשונה דהרי גם מוסף בא בהקרבה בשעה זו, וא"כ זה לא נלמד מקרא דמלבד עולת הבקר, דמקרא זה לא נלמד שלא תבוא בהקרבה שום קרבן קודם הקרבת התמיד, אבל בב"א שפיר דמי, אבל מקרא זה דבעינן שתהי' ראשונה ע"כ ממועט גם בב"א, והא דכתבו התוס' בסוטה ח' דאין מעמידין שני זבחים כאחד, ובמג"א סי' קמ"ז מבאר דבשני קרבנות של חובה הוי חבילות, יעוי"ש, אבל זה אינו אסור אלא מדרבנן, ומה"ט הקשו שם בד"ה והא דמאי קושיא דהא דאין עושין מצות חבילות הוא מדרבנן, ואינהו בקראי פליגי, יעוי"ש, והנה ביישוב קושיות התוספות נראה דלר"ש דדריש טעמא דקרא, וס"ל דברותחת משקין שני סוטות כאחת, והיינו דכיון דעיקר הטעם משום שלא יהא לבה גס בחברתה, ולזה פריך הגמ' והא אין עושין מצות חבילות חבילות, וא"כ טעם זה יספיק ג"כ לדרוש ולדייק דדוקא אותה לבדה, מפני הטעם דחבילות, ואעפ"י שמדרבנן הוא, אבל לר"ש דדריש טעמא דקרא נעשה בשביל זה דאורייתא ממש, דלא גרע טעם זה משארי טעמים, אבל בעצם הדבר הוי זה דרבנן, וא"כ שפיר אמרה תורה האי דרשא דהעולה עולה ראשונה לומר דלא מהני בת אחת ג"כ. כה ואין לומר דזה תליא אם בידי אדם אפשר לצמצם אבל אם בידי אדם ג"כ אי אפשר לצמצם א"כ לא משכחת בת אחת, זה ליתא משום דאי לאו דמיעטה התורה בת אחת, דאז הי' כשר מספ"ס, שמא נשחט התמיד קודם, ושמא בב"א, - אבל כשמיעטה התורה בת אחר הוי ספ"ס לפסול שמא המוסף נשחט קודם, ושמא בב"א, וכמו"ש התוס' באופן זה בפר"ק דעירובין יעוי"ש. בדין חביתין אמאי יאבד וכו' ותירצו דאבד מליקרב יעוי"ש, - וקשה אבל מה יאמר ר"א מברייתא זו דתניא בהדיא שניהם יוצאין לבית השכפה, הא כיון דלר"א קדוש גם מחציתה, - א"כ הרי"ז כמו התם דקדוש תרתי מתוך ארבע, וה"נ ליקדש מחצה מהעשרון, - והנה אפשר לומר דכיון דגם ר"א מודה דמצוה לקדש בשלימה כמבואר שם בסוגיא, - ולהכי נתקדש כל העשרון כולו, אבל לפי"ז תקשה דא"כ מה זה שהקשו התוס' לעיל לר"א אמאי אבד, וע"כ צריך לומר דסברי התוס' דלר"א באופן שלא נצרך יותר ממחצה אינו מקדש יותר, וא"כ קשה היאך יפרש ר"א הברייתא דתניא דשניהם יוצא לבית השריפה, וצע"ג. ג תנן התם חביתי כה"ג לישתן ועריכתן ואפייתן בפנים ודוחות את השבת, מנה"מ אמר רב הונא תופיני תאפנה נאה ואי אפי לה מאתמול אינשיפה לה מתקיף לה רב יוסף ואימא דכביש לה בירקא