נזר הקודש - מנחות קנב

נאכלין דוקא בעזרה, וא"כ עיקר הדבר הא דהוי כהרצאת כשר, הוא משום דאם זרק לשמן הלחם כשר, ולהכי נקבעו בפיגול. ח הנה בשיט"מ מקשה בהא דקאמר לקולא לא אמרינן והא מצינן אף לקולא להוציא מידי מעילה בבשר שיצא לפני זריקה אלא ה"פ לקולא לא אמרינן כמילתא דלאו גופא דזיבחא יעוי"ש, - וקשה הא מצינו ע"כ דמהני גם לקולא בלאו גופא דזיבחא ג"כ דהיינו בהא דלחם, דאל"כ לא משכחת פיגול מטעם דלא הוי כהרצאת כשר, וכמו שכתבנו לעיל. - ט איברא דלא מצינו להדיא שר"ע סבר להקל בבשר קדשים קלים, אלא ר' יוחנן הוא דאמר הכי בזבחים פ"ט, והגמ' מסתפקא אם כוונתו מטעם שסופו לצאת או דמהני זריקה ליוצא בלא"ה, והגמ' שם שמביא הנימא כתנאי סבר דלאו בדוקא נקט ר' יוחנן סופו לצאת, עי' בפירש"י, וכוונת השיט"מ ע"כ לשיטה זו, אבל קשה מדוע אינו מדייק מזה גופא שנעשה הלחם מפוגל כמו שכתבנו. י וביותר תיקשה להרמב"ם דפסק דזריקה מהני שם מפני שסופו לצאת וכמו שכתב בפר"א מפסוה"מ הל"ב, ופסק כר"ע דהלחם נתפגל, וע"כ דסבר דגם לקולא מהני זריקה, וא"כ מדוע לא פסק דזריקה שלא לשמה מהני להתיר הלחם. יא ונראה דהא דמצינו דהכבשים נעשה פיגול, - ופסול יוצא דהלחם אינו מעכב על הפיגול, הטעם דכיון דהזריקה מועלת על היוצא להיות נחשב כאילו מונחים בעזרה ממש, והיינו כי העיקר הקרבן המה הכבשים, והלחם הוא רק תנאי להכי כיון דזריקה מועלת ליוצא הנה יש כאן קיום התנאי, לשייך פיגול בכבשים, ואז ממילא אמרינן דיש פועל חוזר על הלחם גם כן, נמצא דהלחם הוי סיבה להכבשים בהשלמת הקרבן להעשות פיגול, וממילא גם הלחם בכלל הפיגול, אבל לענין זריקה שלא לשמה דהלחם לא הוי סיבה להכבשים לההכשר הקרבן דהשתא שנעשה בשינוי קודש, דהרי שלמים לא בעי לחם, ואף אם אמרינן דבאבד הלחם אבדו הכבשים ויוצאין לביה"ש, זהו סיבה צדדית, אבל אין זה עצם הקרבן, כמו לענין פיגול דהלחם והכבשים אחד הוא, ואפשר לומר דזהו סברת הראשונים בשיט"מ שכתבו לחלק בין גופא דזביחא, והקשיתי הא הבא הלחם אינו ג"כ מפוגל, אבל אפשר לומר דשאני לענין פיגול דהלחם נחשב כגוף הקרבן, דשם פיגול הונח עליהם כאחד, משא"כ בשלא לשמה דהלחם אינו בעצם הקרבן דשלא לשמה, דהשם הקרבן. דהשתא והכשרו הלחם אינו מגופא דזיבחא, וע"כ דזהו הכוונה בסוגיא דקאמר הש"ס או"ד לחומרא אמרינן לקולא לא אמרינן, - דלכאורה היכן שמענו בדאורייתא להבדיל בין חומרא לקולא, אבל הביאור כמו שכתבנו דלענין חומרא דהיינו באופן שהלחם אחד הוא עם הכבשים, כמו לענין פיגול דהוא ג"כ בתורת קרבן, אז הלחם והכבשים אחד הוא, משא"כ בשלא לשמה שאין שייכות הלחם עם הכבשים, אלא רק סיבה צדדית, בזה ע"כ לא מהני הזריקה לאכשורי, - והוי בעי דלא איפשטא. יב אמנם לפי"ז תסוב התמי' הרמב"ם מדוע השמיט להאי בעי' דהלא כיון דבעי' זו אין לה שייכות להא דסופו לצאת, אלא ענין בפני עצמו אם הלחם בכלל זבח באופן זריקה דשלא לשמה, ומדוע השמיט לבעי' זו דתליא בדינא דר"ע דאמר דהלחם בכלל פיגול, וביותר דהרמב"ם פסק בזה כר"ע בפרי"ז מפסוה"מ הי"ט. יג ונראה דהרמב"ם מפרש לבעי' זו כפשוטו, והיינו דלר"ע דסבר זריקה מועלת ליוצא להכשר הקרבן, אם סבר ג"כ דזריקה מועלת להתיר היוצא באכילה ג"כ, ונפק"מ בבשר קדשים קלים שיצא קודם זריקה, ואחרי הזריקה אם שהועילה הזריקה להכשיר הקרבן, אם הועיל ההכשר גם להתיר איסור יוצא שתהי' מותר גם באכילה, ואז אם מועיל גם להתיר באכילה, ממילא נדע הדין בזריקה דשלא לשמה דהכבשים שתועיל להתיר גם אכילת הלחם, וזהו הביאור אם אמר ר"ע גם לקולא, והרמב"ם הלא פסק בפר"א מפסוה"מ הל"ב דהבשר אסור באכילה א"כ סבר דזריקה גרועה אין בכחה לעשות אלא הכשר קרבן, ולא היתר אכילה, להכי בצדק השמיט לבעי' זו מהלכה, וממילא קם פסקו שפסק כרבי דקדוש ואינו קדוש, וכדברי מרן. יד והנה בהיותי בזה תמהני על הראב"ד שכתב שם בפר"א מפסוה"מ הל"ב וז"ל א"א לא ידעתי מהו זה בשר קדשים קלים שיצא חוץ לעזרה למה לא יאכל עכ"ל, מבואר מזה שדעתו דזריקה מועלת גם להיתר אכילה, ותמוה לכאורה מסוגיא דידן דבעי הש"ס בדעתו של ר"ע אם סבר פעולת הזריקה ליוצא גם לקולא, וצע"ג. טו ואפשר לומר דסבר הראב"ד דזהו מטעם אחר דכיון דקיי"ל כר' יוחנן דהואיל וסופו לצאת אין בזה דין יוצא מפני שאנו דנין ההווה בכח העתיד, וכמו שביארנו בזה בארוכה בספרנו נזר דקודש לזבחים דף פ"ט, ועוד יש לעיין בזה, אבל לשיטת הרמב"ם ביארנו לנכון וכמוש"נ. טז אחרי כותבי זה ראיתי בקרית ספר להגאון המבי"ט ז"ל שכתב לברייתא דתני אבוה דר' ירמי' בר אבא שתי הלחם שיצאו בין שחיטה לזריקה וזרק דמן של כבשים חוץ לזמנן ר"ע אומר יש בלחם משום פיגול, וכתב וז"ל ואזיל לטעמי' דאמר זריקה מועלת ליוצא, ולא דמי לפסול אחר דבעינן שיקרב המתיר כמצוותו, דהכא פיסול מחמת דבר אחר הוא ואינו פיסול נופו, דאויר ירושלים פוסלו שיצא מן העזרה עכ"ל, כוונתו לתרץ מה שהקשיתי דהלא אין כאן הרצאת כשר, מטעם חסרון הלחם שנפסל ביציאה לחוץ העזרה, וכתב דאין זה מזיק לדינא דהרצאת כשר כיון שפסול מחמת דבר אחר הוא ואינו פסול הגוף, - הנה עיקר סברא זו מוזכרת בש"ס לעיל י"ב בסברת ר"ע דסבר זריקה מועלת ליוצא משום דלא הוי אלא פסול מחמת דבר אחר, ופירש"י משום דאויר ירושלים פוסלו יעוי"ש, ומטעם זה מחדש בקרית ספר דמשום זה נקרא נם כן