נזר הקודש - מנחות קנא

דמם שלא לשמן הלחם קדוש ואינו קדוש עכ"ל וכתב מרן שפסק כרבי, וכתב על זה שני טעמים, א) משום דהלכה כרבי מחבירו, ב) משום דקאמרה הסוגיא דהני תנאי כרבי ס"ל יעוי"ש, אבל תמוה טובא דהנה רבי שתים אמר חדא דשחיטה מקדשת, ועוד דאינו קדוש שאמרו שאינו ניתר, והנה בדבר הקדושה שפיר כתב מרן דיש לפסוק כרבי מהני שני טעמים שכתב, אבל בדבר מה שאינו ניתר ואינו קדוש, בזה לא שייך לומר הלכה כרבי מחבירו, משני טעמים, חדא דהלא גם ראבר"ש אמר דאסור באכילה מצד שאינו קדוש, ועוד הא דקאמרה הסוגיא דסברי התנאי כרבי, ע"כ הכוונה בדין קדוש דלא כראבר"ש דאמר שאין כאן קדושת קרבן כלל, אבל בהדין השני של רבי דאמר אינו קדוש דהכוונה שאינו ניתר באכילה, - בזה מספקא לן בדעת ר"ע, ואפשר דסבר ר"ע, דמותרין הלחם באכילה, ואם נחליט שכן הוא דעת ר"ע א"כ פשיטא שהלכה כר"ע שהלכה כמותו מחבירו כידוע, ופשיטא לגבי רבו שהוא רבו דרבו, וע"כ זהו הטעם של הסוגיא דמיבעי' להאי בעי', - אעפ"י דלרבי פשיטא שאסור באכילה, אבל ע"כ סברת הש"ס דאם נחליט דלר"ע מותרין באכילה יש לנו לפסוק כר"ע, ולא כרבי, וביותר דפסק הרמב"ם כר"ע לענין פיגול, וא"כ הי' לרבינו לפסוק דשתי הלחם ספק הוי לענין אכילה, וצ"ע. - ד והנה לולא דברי מרן הי' מקום לפרש דברי הרמב"ם ג"כ לומר דספק הוי אם ניתר הלחם באכילה, ומטעם זה כתב קדוש ואינו קדוש, והיינו דאם כוונתו לדברי רבי הי' לו לרבינו לומר קדוש ואינו ניתר כמו שמפרשים אביי ורבא לדברי רבי, אבל דוחק הוא דאם התכוון לזה לא שייך לומר אינו קדוש דהרי גם אם הזריקה פעלה להיות מותר באכילה גם כן קודש הוא, דהיינו קדושת קרבן, והי' לרבינו לכתוב הדין דספק הוא לענין אכילה. ה עוד קשה טובא דהלא עיקר הבעי' בגמ' הא דמספקא לן לר"ע אם מותר הלחם בזריקה דשלא לשמן אעפ"י שזריקה מועלת לפיגול, הוא משום דלחומרא אמרינן ולא לקולא, והביאור בזה דלא מצינו זריקה כזו שתועיל לעשות היתר, והנה מצינו דזריקה מועלת ליוצא אף לעשות היתר, כמבואר בזבחים צ' דמוקים לפלוגתא דר"א ור"ע הא דאימורי קדשים קלים שיצאו דבלא הדר עיילינהו, ובאיתניהו אבראי, ופליגי אם זריקה מועלת ליוצא, ואמרה שם הסוגיא דר' יוחנן דאמר בשר קדשים קלים שיצאו לפני זריקת דמים סבר כר"ע דזריקה מועלת ליוצא, ומתכשר האי בשר, ונקרא הזבח כשר, וכן פסק הרמב"ם להדיא בפר"א מפסוה"מ הל"ב, ורק איסור אכילה דיוצא בזה, הרי חזינן דזריקה דיוצא מועלת גם להתיר, - וממילא כיון שהסוגיא מדמה זריקה דיוצא לזריקה דשלא לשמה, אית לן לומר דזריקה שלא לשמה מועלת גם כן להתיר הלחם לאכילה, וכיון שהרמב"ם פסק דפליגי בדאיתנהו אבראי, כמבואר בפס"ז מפסוה"מ הי"ט ופסק ג"כ כר' יוחנן, א"כ הי' לו לפסוק היתר אכילה להלחם, אבל יש לומר דאפשר דבאמת סבר דרק לחומרא אמרינן דזריקה מועלת ליוצא, והיינו דאין כח בזריקה זו להיות לה כח מתיר, והא דפסק כר' יוחנן דזריקה מועלת ליוצא להכשיר הקרבן, הוא מטעם אחר מפני שאין זה יוצא והוא מטעם שכיון שסופו לצאת אח"כ וזהו טעמו של ר' יוחנן שם, וכן מדייק הרמב"ם גם שם בהל"ב, וביארנו בספרנו נזר הקודש לזבחים פ"ט שזהו שיטת הרמב"ם, וממילא יש לדייק לאידך גיסא דמדאמר ר' יוחנן שם הטעם דלהכי מתכשר הזבח של שלמים שיצא קודם זריקת דמים, שהוא מטעם שסופו לצאת, אעפ"י שבאמת סבר כר"ע דזריקה מועלת ליוצא, א"כ מוכח דאין לזריקה גרועה כח מתיר, וממילא לפי"ז יש לדחות בעי' זו אם הלחם מותר מטעם דמהני זריקה לפיגול, משום דע"כ מוכח מר' יוחנן דלא מהני זריקה גרועה להיות לה כח מתיר, ולפי"ז שפיר פסק הרמב"ם כרבי דהלחם קדוש ואינו קדוש, וכדברי מרן. ו גמרא שתי הלחם שיצאו בין שחיטה לזריקה וזרק דמן של כבשים חוץ לזמנן ר"א אומר אין בלחם משום פיגול ר"ע אומר יש בלחם משום פיגול, ויש לעיין הלא כיון דנפסל הלחם ביציאה ממילא אין כאן לחם, ולאחר שהוזקקו בשחיטה לכו"ע אבד הלחם אבדו הכבשים, וא"כ גם בכבשים לא שייך פיגול מטעם דלא קרינן בזה כהרצאת כשר, ובשלמא לר"ע דסבר זריקה מועלת ליוצא, א"כ חשבינן להאי לחם כאילו ישנם לפנינו, לענין מה שנוגע להכשרו של הקרבן, והסוגיא דלעיל מ"ו דפריך גבי תודה כזה, היינו למאן דאמר זריקה מועלת ליוצא. אבל לר"א דסבר דאין זריקה מועלת ליוצא, א"כ אין כאן פיגול להכבשים, ומדוע אמר ר"א אין בלחם משום פיגול דמשמע דבכבשים יש פיגול, - ומצאתי בשיט"מ בהשמטות שעמד בזה בשם הר"ש ותירץ דאע"ג דאבדו הכבשים לענין איסור אכילה מ"מ מהני להו זריקה לאקבועי בפיגול כדאיתא בפר''ק בשיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה יעוי"ש, - הנה משמע מדבריו דהא דאבד הלחם אבדו הכבשים היינו רק לאיסור אכילה, וחידוש הוא, וזה שלא כדעת רש"י לעיל מ"ו שפירש בדאבד אחד מהם הניתר עומד לשרפה, וכן משמע מהרמב"ם פר"ח ממעה"ק הט"ו, וכן משמע מהמאירי ביבמות ק"ד, וגם הלשון מעכבות משמע דלא הוי קרבן כלל בלא לחם, - עוד תירצו דבאמת סבר ר"א דגם בכבשים אין פיגול והא דנקט לחם משום דבכבשים יצוייר פיגול באופן שזרק דמן שלא לשמן דהקרבן מותר באכילה יעוי"ש, והנה מהא דר"ע לא הקשו הראשונים, - וע"כ דסברי דאליבא דר"ע כיון דסבר זריקה מועלת ליוצא מהני נמי על הלחם להיות בהכשר, באופן שלא נקרא קרבן פסול, והיינו דהחלות כשרין הן מצד קרבן, ורק איסור אכילה משום יוצא איכא בהו וזה לא נקרא אבד הלחם, וזהו כמו שכתבנו לעיל. ז אבל יש להעיר דלפי"ז מאי מיבעי' לקמן לר"ע דלקולא לא אמר דמהניא זריקה גרועה, וקשה הא מצינו הכא דמהני זריקה על יוצא דהלחם להכשיר הקרבן, דאל"כ לא יצוייר פיגול, והכא לא שייך סופו לצאת, דשתי הלחם שהוא קדשי קדשים