נזר הקודש - מנחות יד

ושפיר קרינן גם ממשקה ישראל, מה שנדרש להכשר הקרבן, וכמו שכתבנו לעיל. - ו אמנם מפני שחסר כח המתיר להשיריים, א"כ הרי הם כחסרו השיריים בין קמיצה להקטרה, ומבואר לקמן ט' פליגי ר' יוחנן ודי"ל אם מקטיר הקומץ באופן זה, ור' יוחנן סבר דמקטר הקומץ, ולפ"ז אפשר לומר דסבר רב כר' יוחנן, נמצא דנם בלעדי היתר אכילה, מ"מ יש בזה הקטרה, - ולהכי הוכרח רב לומר דיש בזה פסול מטעם דבאת להתיר, ולא התירה, - משא"כ לר"ל לקמן שפיר פריך הש"ס מהא דמשקה ישראל, כיון דלשיטתו אין כאן הקטרה, - וזה אין לומר דמועיל הקרבן לעצמו גם להתיר השיריים באכילה, דזה ליתא, דע"כ בעינן כח מתיר לגמרי, גם להדיוט, ולעולם, - ובלעדי זה אין זה נקרא מנחת העומר, וכמובן. ז אמר ר' ירמי' מצינו שחלק הכתוב במכפרין ובמכשירין וכו' יעוי"ש, מבואר דהמעכב באכילת קדשים נקרא מכשיר, ושאינו מעכב באכילת קדשים נקרא מכפר, - ומדחזינן דקרי הש"ס לאשם נזיר ולאשם מצורע בתורת מכשיר, וא"כ מבואר דהאשם מעכב בהם באכילה, - ומזה ראי' לשיטת מרן הכס"מ פר"א ממחו"כ ה"ה, דכתב דט"ס בדברי דבינו שכתב דהאשם אינו מעכב. - ח דף ה' מקרב היכי קרבה ממשקה ישראל וכו' ולכאורה יש לעיין מדוע לא פריך מהא דתנן לקמן דאין להקריב קודם הקרבת העומר ואם הקריב פסול, - וע"כ אפשר לומר דסבר הש"ס דטעם המשנה גם כן משום משקה ישראל, - ולפי"ז ע"כ בדברים שאין בהם איסור חדש מותר להקריב קודם העומר, - ולפי"ז יש לתמוה בשיטת הרמב"ם דגם נסכים פסולים קודם העומר, דהיינו נסכי יין, וכן הסכים לזה התויו"ט שם במשנה. - והקר"א עמד בזה, - ונראה דבשביל איסור הקרבה דקודם העומר, ע"כ כיון דקיי"ל כל הקקרבנות כשרין בשלא לשמה, הרי הוא מתיר את עצמו לענין זה, ועיקר הפירכא לר"ל דוקא כמו"ש לעיל. - בדין מחוסר זמן ט תוס' בד"ה ואי מחוסר זמן, ותימא דביומא כו' ומ"ל כו' אבל סבר עבודת יוהכ"פ דלכפרה לא חשיב מחוסר זמן, יעוי"ש, - מבואר דחלקו התוס' בין קרבנות מצורע דלהכשיר שהוא ענין טהרה, - ובזה הסדר מעכב, - משא"כ יוהכ"פ דהקרבנות המה לכפרה אין הסדר מעכב מטעם אין מחוסר זמן לבו ביום, - ולכאורה קשה טובא בהא דאיתא בתוספתא פר"ד דפסחים הקדים אשמו לגזלו, לא יהא אחר ממרס בדמו, וכן הקדים אשמו למעילתו לא יהא אחר ממרס בדמו, אלא תעובר צורתו ותצא לביה"ש, יעוי"ש, - הרי מבואר דנם בכפרה יש מחוסר זמן לבו ביום, - ומצאתי בקר"א שעמד בזה. - ונראה דשאני כפרה דאשם גזלות ומעילות, משארי קרבנות הבאות לכפרה, - והוא דבכל קרבנות הבאות לכפרה אין הסדר מעכבתן לבו ביום, מטעם כי אין חסרון זמן לבו ביום, - והיינו כי הביאור בזה דבכל קרבנות השתים הבאות לכפרה כל אחד עושה כפרה שלימה ורק בעינן כפרות השתים, לכן אין הסדר מעכבתו, כיון דעכ"פ נעשה גם בקרבן אחד כפרה שלימה לפי מה שהוא, ולכן אם אין מחוסר זמן לבו ביום, חשבינן להקרבן שבא בראשונה אעפ"י שדינו באחרונה, לכפרה שלימה מצד עצמו, - ורק ביוהכ"פ שאמרה תורה חקה אז גם הסדר מעכב, - משא"כ בעלמא אין הסדר מעכב כיון שאין חסרון מצד עצמו, אלא בהסדר, ויש לחוש לגדר חסרון זמן הפוסל בקדשים, - לזה מהני הא דאמרינן אין מחוסר זמן לבו ביום, - משא"כ באשם גזלות ומעילות דהכסף עם הקרבן עושה כפרה, - היינו שזה מכפר מחצה וזה מכפר מחצה, כמבואר ב"ק ק"י, - ואמרה תורה דמחצה השני' תהי' הקרבן, - ובאמת לא שייך כפרה לחצאין, - וא"כ אם לא כיפר רק במחצה לא עשה כלום, - ונפק"מ בזה לשארי קרבנות, דבאופן שהקריב רק קרבן אחד, - אמרינן דהוי קרבן מעליא, - רק מחויב להביא קרבן אחר גם כן, - משא"כ באשם גזלות ומעילות לא הוי כפרה כלל טרם השלים הכפרה בשלימותו, - ולהכי כשהקריב אשמו ולא הביא הכסף עדיין הרי"ז כפרה דמחצה ואין קרבן בא לחצאין, - דדוקא בכסף שייך מחצה כמו שאמר אביי שם בב"ק כסף מכפר מחצה, - אבל קרבן אינו שייך למחצה, - ואם אינו בר קרבן בשלימותו, הרי הוא כדליתא כלל, - ולא נחשב השחיטה לשחיטת קרבן כלל, - ופסול, וכמוש"נ. בדין חטאת ועולה יא אמר ר' ירמי' מצינו שחילק הכתוב בין מכפרין למכשירין מכפרין אית בהו דאתי לאחר מיתה מכשירין לית בהו דאתי לאחר מיתה, דתנן האשה שהביאה חטאתה ומתה, מביאין יורשין עולתה וכו', יעוי"ש, - והנה יש לדייק מדוע נקט התנא שהקריבה חטאתה, והלא עיקר חידושא דעולה בא לאחר מיתה, וא"כ אין נפק"מ בין אם הקריבה חטאתה או לא, - ומצאתי במנח"ח מצוה קס"ח שכתב, - להוכיח מזה דאם לא הקריבה חטאתה, שוב אין להקריב העולה, משום דמעיקר הדין צריך להקריב החטאת קודם לעולה, ואעפ"י שבדיעבד כשר, כמו"ש התוס' ד"ה ה"נ וכו', אבל זה דוקא בראוי' להקריב החטאת קודם מטעם כל שראוי לבילה אין בילה מעכבת, אבל היכא דאין ראוי להקריב מעכב ולכן אם לא הקריבה החטאת קודם שוב אין להקריב העולה, עבת"ד, - והנה לפי דברי המנח"ח יש ליישב