נזר הקודש - מנחות קמח

בדין חצי קנה פגום דלא מהני השלמה לרובא רק באופן שהשלים רובא על הפגום, וצ"ע. כא ול ולענין באופן דלא הי' רוב שחוט רק ע"י צירוף, מצאתי בתבוא"ש סי' כ"א סק"ו שכתב דלדעתו, דרש"י ור"ח אינם מודים להשאילתות, כיון דמסברא אין להתיר באופן דלא הוי רובא במקום אחד, וזהו מהטעם שכתבנו לעיל אות ט"ו, אמנם ביארנו סברת השאילתות בזה לנכון, וזהו סברת הב"י שהכריע כהשאילתות, ובדבר שיטת רש"י והרמב"ם שכתבנו לעיל אות י"ז דלא סברי גם כן להשאילתות, אמנם אם נחליט כמו שכתבנו לעיל אות י"ח, א"כ ליתא מאן דפליג על השאילתות בזה, לכן אם ברור שלא הנביה ידו אף קצת כהסכין מן הסימנים, אעפ"י שע"כ העביר הסכין על הסימן בלא שחיטה גם כן, מכ"ז כיון שכבר החליטו גדולי האחרונים שאין בזה משום שהיי', כיון שעסוק הוא בשחיטה כמבואר בט"ז סי' כ' סק"ז ובמ"ז סי' כ"א סק"ג ובש"ד סק"ד, ובאופן זה נראה להתיר בהסס"מ, ומצאתי במנחת יוסף הביא בשם הגאון מבריסק ז"ל להתיר בהפס"מ בזה. כב הנה ראיתי בשמ"ח בסי' כ"א אות ח' שחט הקנה בבהמה הרוב למעלה, ובוושט ברוב למטה וכו' דינו כשוחט בב' מקומות יעוי"ש, וכתב שם בתבוא"ש סק"י דלהמחמירים בשחיטה שאינה מפורעת גם בזה אסור, ונראה להעיר דלא שייך בזה ענין שחיטה מפורעת, כיון דע"כ שחיטת שני הסימנים הם שני מתירים, וכיון דכל מתיר בפני עצמו הוי מפורעת לא איכפת לן בשביל המיעומים שביניהם, והרי זה מפורעת מעליא. כג הדרינן לקמייתא דלהפוסקים דשחיטה מפורעת פסולה בחולין, וביותר שהוכחנו דזהו שיטת התוס' בחולין, אבל לפי האמור לעיל אתי שפיר משום דשאני מליקה דכיון דחותך שדרה ומפרקת מקודם הרי"ז משלים גם חסרון דאינה מפורעת, וכמו שכתבנו לעיל לענין רוב מצומצם, וכמוש"נ. בדין זיקת הכבשים והלחם א דף מו אמר ר' יוחנן הכל מודים שאם הוזקקו זה לזה שמעכבין זה את זה ואיזהו זיקה שלהן שחיטה, ופירש"י שהיו ביחד ואח"כ אבר לחם או כבשים שמעכבין זה לזה והנותר לפנינו יצא לבית השרפה דנדחה באבוד חברו, - והנה התוס' הקשו טובא אמאי נדחה הלחם לראבר"ש, מדוע לא אמרינן דיפדה הלחם ותצא לחולין יעוי"ש, - והנה לכאורה אפשר דלראבר"ש ה"נ דכיון דסבר דזריקה מקדשתן והא דקאמר ר"י הכל מודים הכוונה להני תנאי דהכא ב"נ ור"ע, אבל כנראה סברת התוס' דכיון דלא אמר ר"י דזה תליא בפלוגתא דתנאי אם שחיטה מקדשתן או זריקה מקדשתן, משמע דזה הוי אליבא דכו"ע, ולהכי הקשו מדוע אבד הלחם לראבר"ש. ב והנה לדעתי נראה לומר דשאני אבדו הכבשים מנשפך הדם לראבר"ש, והיינו דבנשפך הדם הוי הכבשים כמו קדשים שמתו, וממילא במל גם הקביעות מטעם דנפקע קדושתן, משא"כ אבדו הכבשים דלא נפקע הקדושה רק תורת דיחוי עליהם, ומהני הקביעותא דהשחיטה על הלחם דתיפסלו לגמרי ויוצאין לבית השרפה כדין קדשים פסולים. ג אולם הרמב"ם כנראה מפרש דברי ר' יוחנן דקאי על ב"נ ור"ע לומר דהקרבנות של מוסף והקרבנות השבעה הבאים בגלל הלחם שאם הוזקקו בשחיטה ביחד דאז לכו"ע מקדשין זה את זה, ולא מיירי בלחם כלל, ובזה אתי שפיר הא דקאמר הגמ' דר"י גופי' מיבעי' לי' דקשה דלפי"ז מדוע קאמר ר' יוחנן ואיזה זיקה שלהם שחיטה. ואם מספקא לי' גם לענין תנופה דעושה זיקה למה לי שחיטה הא כבר הוזקקו בתנופה, ודוחק לומר דמיירי שלא הונפו דתנופה אינה מעכבת, עי' בקר"א בזה, אבל לפי פירוש הרמב"ם אתי שפיר דבהני אין תנופה, וזהו הדין שכתב הרמב"ם בפר"ח מתו"מ הי"ט יעוי"ש, וביאור הדברים דאעפ"י שאין מעכבין בתחילה, אבל אם הוזקקו בשחיטה, ואח"כ נאבד אחד מהם מעכב, והטעם דהשחיטה עושה כולם לקרבן אחד, וכשחסר אחד הרי הוא פסול מטעם חסר, ובפירוש זה אין זה שייכות לדברי ראבר"ש, כיון דלא מיירי בלחם. ד והא דלא פירש"י דברי ר"י דמיירי על השבעה כבשים, משום דפשטות הסוגיא משמע דמיירי בלחם, והוא מהא דבעי במערבא אם תנופה עושה זיקה ופריך ותפשוט מדר"י דאמר שחיטה עושה זיקה מכלל דתנופה אין עושה זיקה, ותנופה ליתא אלא בלחם, וא"כ מוכח דר"י בלחם מיירי, וזהו גם סברת הראב"ד שם בהשנה דלא סבר דהשחיטה עושה זיקה בהכבשים השבעה, וכמו שכתב מרן בהלכה י"ט, והיינו דכן מורה פשטות הסוגיא. ה ובאמת יש לתמוה על הרמב"ם מהסוגיא דמשמע להדיא דר"י בלחם מיירי, ועמד בזה הלח"מ, ותירץ דכוונת הסוגיא דאם סבר דתנופה הוי זיקה הי' לו לר"י להודיענו דבשתי הלחם תנופה הוי זיקה, ומינה ידעינן דכש"כ בשאר כבשים דבשחיטה הוי זיקה יעוי"ש, אבל לדעתי אין זה מספיק, משום דאף אם תנופה עושה זיקה זהו משום דפעולת התנופה באה בב"א לשתי הלחם עם הכבשים, ואין זה ענין לשחיטת הכבשים דלכל חדא באה שחיטה בפני עצמה, וא"כ אין ראי' מתנופת הלחם עם השתי כבשים לשבעת הכבשים, ועוד דע"כ שאני הא דתנופה בלחם משחיטת השבעה כבשים, והוא דהנה התנופה ע"כ פועלת בהוספת הקדושה, וכמו שחזינן בהלחם הבאות בפני עצמן דסבר ר"ע דיונפו, וע"כ דהתנופה מוספת קדושה, דאל"כ הרי חסר קדושה להשתי הלחם, דכיון דאין כבשים דליקדשם ואין להם אלא קדושת דמים, והיאך יבואו על המזבח לשרפה, וע"כ דהתנופה פועלת בהקדושה לעשותם קדושת הגוף, וזהו ההבדל דבדאיכא כבשים פועלת התנופה מחצה, והשחיטה