נזר הקודש - מנחות קמז

משום דזה לשון שחיטה כמו חץ שחוט, וזה לא שייך במליקה, והכא לא שייך מצוותו בכך דהרי אינו מצוה לעשית אינה מפורעת. טז גרסינן חולין ל' אמר רב יהודה אמר רב השוחט בשנים ושלשה מקומות שחיטתו כשרה. כי אמריתא קמי' דשמואל אמר לי בעינן שחיטה מפורעת וליכא, ואף רשב"ל סבר בעינן שחיטה מפורעת, דאמר רשב"ל מניין לשחיטה שהיא מפורעת שנאמר חץ שחוט וגו' - והנה בדבר שחיטה מפורעת יש בזה שלשה פירושים, א) פירש"י שהתחיל לשחוט וחזר והתחיל למעלה, או למטה, ואף שבשחיטה השניי' יש רובא, מ"מ לא הוי מפורעת מפני התחלת השחיטה שבראשונה, דמפני זה אינו מתרחב אבית השחיטה כמו שביארו התוס' לפירש"י, ב) פירש ר"ח כגון שלא שחט הקנה והוושט במקום אחד, רק שחט הקנה למעלה והוושט למטה, ולא הוי שחיטה מפורעת, כיון דזיל הכא ליכא ב' סימנים שחוטים, וזיל הכא ליכא ב' סימנים שחוטים, ג) פירש רב אחאי בשאילתות דפירש ששחט בהיקף סביב כאן מעט וכאן מעט, ובצירוף יש רובא, אין כאן שחיטה מפורעת מפני שאין כאן רובא במקום אחד, והנה על פירוש זה דהשאילתות כתב הרא"ש דכן מסתבר דחיות הסימן יוצא בחתיכת רוב, ויש כאן רוב בצירוף, וכן הובא להלכה בשו"ע סי' כ"א, והנה בנידון שלא הי' רוב שחוט רק ע"י צירוף החתכים שבהיקף זהו ג"כ דינא דהש"ס לפי פירושו דהשאילתות, ולהלכה מוכרע דמצטרפין לרובא. יז ויש לעיין מניין לרבינו השאילתות לחדש דין זה דמצטרפין לרובא, כיון שאין לפירוש זה הכרח מהש"ס, ובדבר פעולת השחיטה שתים יש בה, א) אופן שתצא החיות, ב) בדבר השחיטה, והנה מצינו שלא סגי בזה שעשה אופן הוצאת החיות, אלא בעינן גם הכשר השחיטה, ומה"ט אעפ"י דלענין חיות סגי גם בנקב משהו בוושט ולענין הכשר שחיטה בעינן רובא, וא"כ גם לענין צירוף רובא, אעפ"י שיש צירוף בעלמא לענין דין טרפות ונבלות כמו הא דמצינו חולין מ"ה דמצטרפין נקבים לכאיסר ולרובא, אמנם כל זה לענין טרפות ונבלות, אבל לענין הכשר, שפיר אית לן לומר דלא מהני ענין צירוף, והיינו דהכשר השחיטה הוא ענין חשיבות השחיטה, וזהו דוקא בשחיטה דרובא הנראה לעין, משא"כ בצירוף דחסרה לזה החשיבות, וכיון דהסוגיא מתפרשה שפיר כפי פירוש רש"י והר"ח, ולפירושם יש גם חשיבות השחיטה דרובא לעינינו, וא"כ אין הכרח לחדש חידוש דין זה דצירוף, ולכאורה מצינו צירוף בהא דשחיטה שני הסימנים בבהמה, במצטרפי הוושט להקנה להכשר שחיטה, הרי מצינו דמהני הצירוף, אבל ליתא דהתם אינו מטעם צירוף, דהרי בשחיטת רוב הסימן הרי זה כאילו נשחט, והרי זה כאילו יש כאן שתי שחיטות, היינו שחיטת הקנה ושחיטת הוושט, וכל אחד כשהוא לעצמו שחיטה שלימה היא, ומצינו גם בחולין י"ט לענין שחיטה העשוי' כמסרק, דקרינן לה שחיטה שאינה מפורעת, והיינו אף שנשחט רובא להדיא, אמנם לחדש שחיטה דצירוף זה לא שמענו. יח ונראה דמפרש רבינו בעל השאילתות דזה בודאי דלאידך פירושא כשיש רוב להדיא אעפ"י שאין החתכים מתרווחים לעינינו, בודאי דזה נקרא שחיטה מפורעת, ומפרש גם שם בסוגיא דחולין י"ט לענין שחיטה העשוי' כמסרק דהשחיטה כשרה היא אעפ"י שעשוי' כמסרק, והיינו דזה נקרא שפיר שחיטה מפורעה, והפירוש שם דקמ"ל דזה נקרא מפורעת, אעפ"י שגם אין החתכים מתרווחים הרבה מפני שלא נעשה החתך בישר, ולזה מפרש רבינו דעיקר הא דפליגי אמוראי בדבר שחיטה מפורעת, היינו באופן כזה אשר אין לפנינו חתיכה דרובא רק על ידי צירוף החתכים יש רובא, ובדבר פעולת הכשר שחיטה, ובדבר חשיבותה, נראה דבזה סבר רבינו דלפי מה דקיי"ל ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף, וגם התחלת השחיטה יש לה תואר ושם שחיטה, אף על פי שחסר עדיין התנאי דמפורעת, ורשב"ל דסבר דשחיטה שאינה מפורעת פסולה, ע"כ דאזיל לשיטתו דסבר אינה לשחיטה אלא לבסוף, ולפי"ז יש לומר דשפיר הקשו התוס' הכא הא שאני מליקה דמצוותו בכך, ולא קשה מהא דשחיטה מפורעת, משום דמימרא הכא הוא ר' יוחנן, והוי ר' יוחנן לשיטתו דלדידי' שחיטה מפורעת כשרה, משום דסבר ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף, כמבואר בחולין כ"ט, והוי ר' יוחנן לשיטתו. - יט ויש לעיין בסוגיא דחולין י"ט שחט במקום נקב וכו' שחט ופגע בנקב, פירש"י שהי' חצי קנה של צד המפרקת פגום, אמר לו שחיטתו פסולה וכו' א"ל מ"ש וכו', - והנה לדברי השאילתות דיש צירוף לרובא בשחיטה שעל ידי היקף, א"כ מאי ס"ד דש"ס דשחט ופגע בנקב טרפה, וקשה הא כיון שהי' חצי קנה פגום, היינו המחצה שלצד המפרקת, וא"כ תיומ"י שהתחיל לשחוט נעשה רוב והוי שחיטה מעליא, וא"כ כיון שנעשה כשר היאך יתכן שתיפסל אח"כ כשפגע בנקב, ומזה מוכח דשיטת רש"י דלא כשיטת השאילתות, וגם הרמב"ם בפר"א משחיטה מפרש כפירש"י יעוי"ש, וא"כ ע"כ גם הרמב"ם לא סבר כהשאילתות, והנה השאילתות בעצמו ע"כ יפרש הסוגיא כפי פירושם של התוס' דמפרשי ופגע בנקב היינו שהי' הנקב באמצעותו, וכמו שמבאר המהר"ם כפירוש דבריהם, אבל עכ"פ מבואר דרש"י והרמב"ם לא סברי האי דינא, אמנם מה גדולה התמי' על רבינו הב"י שכתב פסקו של השאילתות להלכה, ולא הביא שום חולק על האי דינא, והמחבר עצמו מביא פירושו של רש"י והרמב"ם בדין חצי קנה פגום כמבואר בשו"ע ס"ה, וצע"ג כ והנה אפשר לומר דסבר הב"י בסברת השאילתות, דלא מפני צירוף אלא רק באופן שהיתה דרך שחיטה, ואעפ"י דבקנה לא בעינן שחיטה עד מחצה כמו שמבואר דגם בחצי קנה פגום והשלימו לרוב סגי, אמנם לענין צירוף לרובא, סבר דבעינן דוקא באופן שחיטה, משא"כ בחצי קנה פגום, בעינן שתהי' ההשלמה לרובא על הפגם ממש, ולא על ידי השלמה במקום אחר, והיינו כי אין לזה חשיבות השחיטה, אבל לפי"ז תצא דין חדש לדעת השאילתות